הודאה בעבירות התעללות בבעלי חיים ואיומים במסגרת הסדר טיעון

הנאשם הורשע לפניי – על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, שניתנה במסגרת הסדר טיעון דיוני ללא הסכמות לעניין העונש – בשתי עבירות של היתעללות בבעל חיים, לפי הוראות סעיף 2 יחד עם סעיף 17(א)(1) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994 (להלן – חוק צער בעלי חיים), ובשתי עבירות של איומים, לפי הוראות סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) .

...

בנסיבות אלה – וכן בהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה – אני קובע כי מתחם העונש ההולם, במקרה זה, משתרע בין חודשיים מאסר בפועל, שניתן לשאתם בדרך של עבודות שירות, לבין 10 חודשי מאסר בפועל.

עוד יש לציין, כי ב"כ המאשימה לא עתרה להשתת קנס כספי אלא לקביעת פיצויים למתלוננת, ועתירה זו מקובלת עליי.

מכל מקום, בהתחשב במכלול נסיבות ביצוע העבירות כפי שתוארו לעיל, כאשר הנאשם אף מצא לנכון לתעד בעצמו את מעשי ההתעללות, אני מוצא – בהתאם לסמכותי לפי הוראות סעיף 17(ו) לחוק צער בעלי חיים – כי נוכח העבירות ונסיבותיהן מתן צו כאמור נחוץ להגנה על בעלי חיים, ונעתר לבקשת המאשימה בעניין זה. סוף דבר: אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) חודשיים מאסר בפועל.

כתב האישום המתוקן הנאשם הורשע על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון ללא הסכמה עונשית.

יוצא איפוא, כי הנאשם הורשע ב – 2 עבירות איומים, ב – 2 עבירות תקיפת סתם בן זוג ובעבירת היתעללות בבעל חיים.

...

מאידך, ביקש הסניגור להיעתר להמלצת שירות המבחן לרבות ביטול ההרשעה.

לכן עתירתו לבטל את ההרשעה נדחית.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם יעבור הנאשם כל עבירת של אלימות לרבות איומים כלפי בן משפחה בתוך שלוש שנים מהיום; חודש מאסר שלא ירוצה אלא אם יעבור הנאשם כל עבירת אלימות כלפי בעלי חיים בתוך שלוש שנים מהיום; צו מבחן לתקופה של 18 חודשים מהיום.

כתב האישום המתוקן הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של איסור היתעללות - עבירה לפי סעיפים 2(א) + 17(א)(2) לחוק צער בעלי חיים ( הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד – 1994 ( להלן: " החוק").

הערכת שירות המבחן שההליך המשפטי מאיים על הנאשם והוא חושש מתוצאות ההליך המשפטי.

...

על החומרה במעשי התעללות בבעלי חיים באשר הם והצורך בענישה מחמירה יפים דברי כבוד השופט ג'ובראן ברע"פ 8122/12 פחמאווי נגד מדינת ישראל (27.1.13 ): "יש מקום להחמיר בענישה הנוגעת לפגיעה בבעלי חיים, הן חיות הבר הן חיות הבית. התאכזרות ופגיעה בבעלי חיים, מעבר לפגיעה העקיפה שהיא גורמת לבני האדם, מעידה על אטימות לב וקהות חושים. נדמה כי דווקא בעידן הנוכחי, עידן השפע הטכנולוגי, חשופים בעלי החיים לאלימות חריפה מבעבר. חדשות לבקרים אנו שומעים על ניסויים מעוררי פלצות הנעשים בחיות תמימות לצרכים מסחריים, על תנאי גידול ואחזקה אכזריים של בעלי חיים בתעשיית המזון, ועל צמצום מרחב המחיה הטבעי של בעלי חיים מוגנים המנסים לשרוד בטבע. ברי, כי ישנם מקרים בהם אין מנוס מפגיעה בחי ובצומח, בין אם לשם הצלת חיים אדם ובין אם לצורך פיתוח אנושי. יחד עם זאת, חובה עלינו להקפיד הקפדה יתרה לצמצם את הכאב הנגרם על ידינו, בייחוד כאשר מדובר במי שאת זעקותיו אנו מתקשים לשמוע, ושאינו יכול לעמוד על זכויות. מהלך זה, להגנת האנושיות שבנו על ידי צמצום פגיעתנו בבעלי החיים הסובבים אותנו, צריך להשפיע על כלל תחומי המשפט, ובתוכו אף על המשפט הפלילי" .

אשר על כן, בנסיבות העניים אני קובעת כי מתחם הענישה נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לשאת בדרך של עבודות שירות ברף התחתון לבין עונש של 18 חודשי מאסר בפועל בנוסף לענישה נלווית.

אינני מקבלת טענת הנאשם כי כל עונש שיושת על הנאשם יש בו סיכון רפואי לנאשם והממונה על עבודות השירות בחן את כל הפרמטרים וקבע כי הנאשם כשיר לעבודות שירות.

בשקלול כל השיקולים לקולא ולחומרא אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר אותם יישא הנאשם בעבודות שירות על פי חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות במשקם חיפה ברחוב השיש 6 בחיפה.

השופט יואל עדן – אב"ד האישום וההסדר המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, אי נקיטת צעדי זהירות בחיה לפי סעיף 338(א)(6) לחוק העונשין, ושימוש בכוח או איומים על מנת למנוע מעצר, לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב].

באחד הורשע בעבירה של היתעללות בבעל חיים בכך כי ביום 27.4.21 אחז בחוזקה בכלבו בצוארו והיכה בו בחוזקה באמצעות מכה לראשו ולגבו, בשני הורשע בעבירה של גידול סמים מסוכנים והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, בכך שביום 12.5.20 בחיפוש בביתו נמצא כי החזיק סם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל 125.05 גרם נטו לצריכה עצמית, וגידל שני שתילי קאנבוס במשקל 1.58 גרם נטו ו-2.54 גרם נטו, והחזיק במשקלים אלקטרוניים וחומרי דישון.

הודאת המערער בכתב האישום המתוקן באה במסגרת הסדר טיעון בו הוסכם כי המערער יודה בכתב האישום המתוקן, יורשע ובהסכמה יישלח לתסקיר לשאלת העונש.

...

בערעור בפנינו, הודיעה באת כוח המערער כי המערער מבקש לשנות את דרכיו, ואך לאור בקשה זו, חלוף הזמן והנסיבות האישיות המורכבות של המערער, מצאנו לנכון, וגם זאת לפנים משורת הדין, לאפשר למערער הזדמנות נוספת לשנות את דרכיו בפני הממונה על עבודות שירות.

לפיכך, אנו סבורים כי יש לאפשר למערער לרצות את המאסר על דרך עבודות שירות.

אשר על כן, אנו מורים כי המאסר אשר הוטל על המערער ירוצה על דרך של עבודות שירות.

יחד עם זאת, מצאתי להציג פסיקה שיש לה קשר רעיוני למקרה שבפני לגזור ולהקיש ממדיניות ענישה זו. הביא לדוגמא את הפסיקה הבאה: ע"פ 5107/18 אנדרי קייס נ' מדינת ישראל (16.01.19) - עובד כח עזר במחלקה סיעודית במוסד לקשישים, אשר במהלך הטיפול בהם ביצע כלפיהם מעשי תקיפה ואיומים – הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של היתעללות בחסר ישע על ידי אחראי, תקיפה בנסיבות מחמירות וכן בעבירת איומים.

נאשמת 1 תבצע את עבודות השרות בצער בעלי חיים תל אביב וזאת במשך חמישה ימים בשבוע.

...

עיקר הנזק הוא בעצם ההשפלה שבמעשה, הפגיעה הרגשית במשפחתו והפגיעה באמון משפחתו והציבור במערכות הטיפול הסיעודי; הסיבות שהביאו את הנאשמות לבצע את העבירה המהוות חוסר רגישות וקור רוח הגובל בהתאכזרות לחסר ישע; יכולתן של הנאשמות להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלהן על מעשיהן שהתבטא בגילוי הצוחק והזלזול שבמעשיהן; האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשמות בנפגע העבירה או ניצולו דבר שבה לידי ביטוי ברמת אלימות פיזית נמוכה, אך רמת ביזוי גבוהה; בנוסף יש לקחת בחשבון את הניצול לרעה של כוחן של הנאשמות בעת ביצוע העבירה; סבורני כי מתחם העונש ההולם בגין הארוע הוא מאסר שירוצה למשך 9 חודשים ועד ל- 18 חודשי מאסר.

לאחר ששמעתי את הצדדים בהתחשב בטיעוניהן, בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשמות: אני דן את הנאשמות למאסר בדרך של עבודות שירות, למשך תשעה חודשים, אני מטיל על הנאשמות ביצוען של העבודות המפורטות בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, עלפי הוראות סעיף 51 ב(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

אני דן את הנאשמות למאסר למשך 9 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים.