כתב האישום והסדר הטיעון
הנאשמים שלפני נותנים את הדין בגין העבירות כדלקמן:
· פירוק חלקים מרכב, בנגוד לסעיף 413ד (ב) בצרוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק");
· גניבה מרכב, בנגוד לסעיף 413ד (א) לחוק;
· פריצה לרכב בכוונה לגנוב, בנגוד לסעיף 413ו סיפא לחוק;
לנאשם 1 בלבד:
· תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, בנגוד לסעיף 273 לחוק.
· רע"פ 1705/22 אלצראיעה נ' מדינת ישראל – המבקש הורשע, יחד עם אחרים, על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בכך שקשרו קשר לבצוע פשע, בכך שתכננו לגנוב מצברים ממשאיות, הגיעו למשאית חונה, ממנה פירקו וגנבו שני מצברים.
לעניין זה יצוין, כי מאז שניתנה הפסיקה שהובאה לעיל, החלו מוגשים כתבי אישום רבים מאוד בגין עבירות דומות, כך שקם צורך של ממש להחמיר בענישה ולהרתיע העבריינים הפוטנציאליים.
...
לאחר שהוגשו התסקירים, אשר, לאור אי-שיתוף פעולה מצדם של הנאשמים – נמנעו מלבוא בהמלצה טיפולית, עתרה ההגנה, במועד הראשון שנקבע לשמיעת פרשת העונש (לפני חברי כב' השופט י' עטר), ליתן לנאשמים הזדמנות נוספת תוך הזמנת "תסקיר משלים".
לפנים משורת הדין, נעתר בית המשפט לבקשת ההגנה, והורה כאמור.
לכך נעתר בית המשפט.
בית המשפט ער גם להסדר, שנערך אם הנאשמים בתיק זה. אמנם, משלא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית או שיקומית בנוגע למי מהנאשמים, אשר נמנעו – ולא בהזדמנות אחת – לשתף פעולה ושבו וטענו, כי אינם זקוקים להליך טיפולי כלשהו וכי אין בטיפול כזה להועיל להם – הרי אין ההסדר חל, בסופו של דבר, ומי מהצדדים אף לא חלק על עובדה זו. עם זאת, להסדר שנערך, יינתן ביטוי מסוים, בעת קביעת העונש במקרה דנן.
חרף כך שהנאשמים עשו שימוש ברכב במטרה לעבור העבירות, לא עתרה התביעה המשטרתית לפסילת רשיון הנהיגה, ולפיכך – לא יושת רכיב ענישה זה.
סיכום
לאחר שבית המשפט שמע טיעני הצדדים על פה; עיין בטיעוני התביעה בכתב; עיין בתסקיר שירות המבחן; עיין בפסיקה ; שמע דברם האחרון של הנאשמים – דן את הנאשמים לעונשים כדלקמן:
לאור האמור, גוזר על הנאשם העונשים כדלקמן:
נאשם 1
14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בלבד, על פי רישומי שב"ס;
12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם והתנאי - שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, פרק י"א, שהיא מסוג פשע;
6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם והתנאי - שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, פרק י"א, שהיא מסוג עוון;
6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק ט' סימן ג', או עבירה בניגוד לסעיפים 288, 288א או 382א לאותו חוק;
קנס בסך 5,000 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו;
פיצוי למתלונן באישום הראשון בסך 2,500 ₪;
פיצוי למתלונן באישום השני בסך 1,000 ₪;
הקנס והפיצוי ישולמו ב-10 שיעורים רצופים ושווים, החל מיום 15.11.22 ובכל 15 לחודש העוקב.