לגבי גזירת העונש נילקחו בחשבון מצבו הכלכלי, נטילת אחריות והודאתו בכתב האישום, והיעדר הרשעות קודמות, ונגזרו עליו קנס בסך של 5,000 ₪ (בתשלומים) או 50 ימי מאסר תמורתו, והתחייבות עצמית בסך של 10,000 ₪ להמנע במשך שנה מבצוע העבירה שבה הורשע.
באשר לנסיבות שאינן קשורות לבצוע העבירה (סעיף 40יא' לחוק העונשין), ב"כ המאשימה טען, בעקרי הדברים, שיש לזקוף לזכותם של הנאשמים את הודאתם בכתב האישום בהזדמנות הראשונה, קיומה של תשתית ראייתית למצבה הרפואי החמור של הנאשמת 3, והטענות בדבר היתנהלותו של המשכיר לגבי הסדרתו של הרשוי.
...
הנאשמים הואשמו והרשעו בעבירה לפי סעיפים 4, 14(א) ו-(ב), 15 (1) ו-(2), 16 ו-24 לחוק, ולפי פריטים 4.2 א', 4.6 ב', ג' ו- ו' לצו רישוי עסקים;
סבורני שאין להקל ראש במידת הפגיעה שנגרמה על ידי הנאשמים לאינטרס הציבורי המוגן, ניהול עסקים הטעונים רישוי תחת רישיון עסק כדין, או לפחות היתר זמני, וסבורני שמידת הפגיעה בערך המוגן הינה ברף בינוני- גבוה, בשים לב לכך שהנאשמים הפעילו יקב, מסעדה ובית קפה במקום, במשך מספר שנים, ולפחות משנת 2015.
יוצא אפוא שמדיניות הענישה בפסיקה שנסקרה לעיל נעה בין 2,000 ₪ לבין 20,000 ₪, בשים לב לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון.
לא הוצגו לפניי אסמכתאות לגבי מצבם הכלכלי של הנאשמים, למרות שהיה מקום להצגתן, ועם זאת הדעת נותנת
בנסיבות העניין סבורני שיש להעמיד את מתחם הקנס ההולם בטווח הסכומים שבין 10,000 ₪ לבין 20,000 ₪.