הודאה בכתב אישום בהיעדרו של הנאשם

ב"כ המאשימה ציינו לזכות הנאשם את העידר העבר הפלילי, הודאתו בכתב האישום מיד עם הגשתו לבית המשפט וייעול ההליך, לצד חרטתו הכנה ונטילת האחריות על ידו וכן את העובדה שהנאשם שיתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק כבר בשלב החקירה.

ב"כ המאשימה ביקשו להבחין בין עניינו של הנאשם לבין עניינו של מתן דהן, אשר הואשם במסגרת הפרשה הרחבה במתן שוחד לקירשנבאום, ועונשו נגזר ל 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי, תוך אימוצו של הסדר הטיעון אשר נחתם עמו בת"פ (מחוזי – ת"א) 16563-08-17 מדינת ישראל נ' מתן דהן (27.6.2018) (להלן: "עניין מתן דהן") (ת/2).

...

בע"פ 8345/15 אוחנה נ' מדינת ישראל (19.9.2017) הפנה כב' השופט מזוז לע"פ 2580/14 חסן נ' מדינת ישראל (23.9.2014) בפסקה 19, שם ציין בית המשפט: "עקרון אחידות הענישה הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה...עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה. במצב דברים זה מצדד עקרון אחידות הענישה בהטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבותיו האישיות של המבצע". בקשר לעיקרון אחידות הענישה, יש לבחון את עניין מתן דהן, אשר כמפורט לעיל הורשע במתן שוחד לקירשנבאום וגודובסקי עליו נגזרו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לצד מאסר על תנאי.

בנוסף, בחינת נסיבות ביצוע העבירה על ידי הנאשם אשר פורטו לעיל ונסיבותיו האישיות אל מול המפורט בעניינו של דהן מביא למסקנה כי הגם שאין המדובר במקרים או בנאשמים בעלי נסיבות זהות, הנסיבות לחומרה ולקולא בעניינם מקזזות אלה את אלה, ורמת החומרה של מעשי הנאשמים כמו גם נסיבותיהם האישיות מצדיקה ענישה דומה בכל הנוגע לרכיב המאסר.

נוכח כלל המפורט לעיל, כאשר נהיר כי הנאשם הפנים את חומרת מעשיו, הביע חרטה אמיתית וכנה ועשה כל שניתן לתיקון הנזק אותו גרם, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים, במסגרת טווח הענישה עליו הסכימו הצדדים: מאסר לתקופה של שישה חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות בהתאם להמלצת הממונה על עבודות השירות, בבית הנוער קדימה, לוי אשכול 55, כפר סבא.

לגבי גזירת העונש נילקחו בחשבון מצבו הכלכלי, נטילת אחריות והודאתו בכתב האישום, והיעדר הרשעות קודמות, ונגזרו עליו קנס בסך של 5,000 ₪ (בתשלומים) או 50 ימי מאסר תמורתו, והתחייבות עצמית בסך של 10,000 ₪ להמנע במשך שנה מבצוע העבירה שבה הורשע.

באשר לנסיבות שאינן קשורות לבצוע העבירה (סעיף 40יא' לחוק העונשין), ב"כ המאשימה טען, בעקרי הדברים, שיש לזקוף לזכותם של הנאשמים את הודאתם בכתב האישום בהזדמנות הראשונה, קיומה של תשתית ראייתית למצבה הרפואי החמור של הנאשמת 3, והטענות בדבר היתנהלותו של המשכיר לגבי הסדרתו של הרשוי.

...

הנאשמים הואשמו והרשעו בעבירה לפי סעיפים 4, 14(א) ו-(ב), 15 (1) ו-(2), 16 ו-24 לחוק, ולפי פריטים 4.2 א', 4.6 ב', ג' ו- ו' לצו רישוי עסקים; סבורני שאין להקל ראש במידת הפגיעה שנגרמה על ידי הנאשמים לאינטרס הציבורי המוגן, ניהול עסקים הטעונים רישוי תחת רישיון עסק כדין, או לפחות היתר זמני, וסבורני שמידת הפגיעה בערך המוגן הינה ברף בינוני- גבוה, בשים לב לכך שהנאשמים הפעילו יקב, מסעדה ובית קפה במקום, במשך מספר שנים, ולפחות משנת 2015.

יוצא אפוא שמדיניות הענישה בפסיקה שנסקרה לעיל נעה בין 2,000 ₪ לבין 20,000 ₪, בשים לב לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון.

לא הוצגו לפניי אסמכתאות לגבי מצבם הכלכלי של הנאשמים, למרות שהיה מקום להצגתן, ועם זאת הדעת נותנת בנסיבות העניין סבורני שיש להעמיד את מתחם הקנס ההולם בטווח הסכומים שבין 10,000 ₪ לבין 20,000 ₪.

ב"כ הנאשם עתר להסתפק בעונש של מאסר מותנה קצר, ביקש להמנע מהטלת קנס על הנאשם לאור מצבו וטען שבהעדר נזק, אין מקום להטיל פיצוי למתלונן.

במסגרת הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, נתתי דעתי לנסיבות הבאות: חלקו היחסי של הנאשם בבצוע העבירה; על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם זייף בעצמו או באמצעות אחר מספר המחאות מתוך פנקס השיקים של המתלונן בסך כולל של 100,000 ₪.

בנסיבות אלה, משהודה הנאשם לפניי, אזקוף את הודאתו לזכותו כשיקול לקולה שיעמוד לימינו לעת גזירת דינו, ואעניק משקל מסוים להנחות הנובעות מהודאתו זו. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה; העבירות נעברו בשנת 2014 בעוד שכתב האישום הוגש אך בשנת 2018.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 י"ג), ולאחר שקלול מכלול הנסיבות והשיקולים במקרה דנא, אני סבור שמתחם העונש ההולם את המעשה נע בין מאסר מותנה שלצדו קנס או של"צ ועד מאסר בן מספר חודשים שלצדו קנס ופיצוי למתלונן.

ברם משנמצא הנאשם לא כשיר לשאת בעבודות שחירות מחמת מצבו הנפשי ולאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובפרט למצבו הנפשי והקוגנטיבי של הנאשם, החלטתי להקל בדין ולהסיג את עונשו כלפי מטה בתוך המנעד שמתאפשר בתוך המתחם.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה - סוגם ומידתם ואת השפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן ארבעה חודשים שאותו לא יישא הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירת מרמה ויורשע בה בדין בתוך התקופה או לאחריה.

עוד ציינה את הרשעותיו הקודמות של הנאשם בגין עבירות סמים, אלימות ורכוש, נהיגה בקלות ראש, ההודאה של הנאשם בעובדות כתב האישום והיעדר תסקיר.

...

העונש המתאים (סעיף 40יד (2) לחוק העונשין): בשים לב למכלול הנסיבות המפורטות לעיל, תדירות העבירות שבוצעו, ריבוי העבירות, החזרתיות על ביצוען ללא מורא, טיב הרכוש שנגנב, מחד, ומצבו של הנאשם, נסיבותיו האישיות והודאתו המידית, מאידך, סבורני כי יש למקם את העונש בחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו - 24/8/22.

בגדרי מיתחם הענישה, בשים לב לנתונים לקולה- הודאה בכתב האישום, העדר עבר פלילי והמלצת שירות המבחן ומנגד- קשיים לא מעטים שעלו מהתסקיר חרף הישתלבותו של הנאשם בטיפול, סבורה ב"כ המאשימה שיש לקבוע את העונש בחלק התחתון של מיתחם הענישה אולם לא בתחתיתו, כך שיושתו על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לצד מאסר על תנאי.

...

הואיל ומדובר במעשים אלימות ואיומים כלפי אותה מתלוננת שבוצעו בסמיכות זמנים אני מקבלת את עמדת המאשימה לפיה יש לקבוע מתחם ענישה אחד לכל העבירות (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014)).

הערעור נדחה.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות, הערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה בערכים אלה ומדיניות הענישה הרווחת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לשאת בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר בפועל, בצירוף ענישה נלווית.