ניתן לומר, שהמתלונן, כבן 56, נשוי ואב ל- 3 ילדים, שהה בדירה השכורה, לצורך עבודות חשמל שביצע לקבלנים שונים, והוא שב לביתו בסופי שבוע ובחופשות.
אף בעיניין זה, יוער, שהנאשם ערער, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, ובפס"ד מיום 17.09.15, בע"פ 1101/15 - דחה ביהמ"ש העליון את העירעור על הכרעת הדין, וקיבל, חלקית, את העירעור על חומרת העונש, באופן שבו, עונש המאסר בפועל, שהוטל על הנאשם, הועמד על 7 שנים, במקום 8 שנים, וזאת, בעיקר, בשל הפגיעה בעיקרון אחידות הענישה, לנוכח העונש שנגזר על שותפו לעבירה.
נרטיב זה, מבססת המאשימה, על השתלשלות אירועים כרונולוגית, שהחלה בבקשת הנאשם מהשותף השלישי לרכוש עבורו בירה, ובכך - יצר מצב דברים שבו הוא והמתלונן מצויים בדירה לבדם; המשכה באריזת בגדי הנאשם בשקיות, והנחתן בפתח הבית, כדי להקל, לכאורה, על הימלטותו מן הדירה, בבוא העת; בנטילת הסכין ועשיית שימוש בה, שעה שהמתלונן שוכב בספה ומכוסה בשמיכה, בכוונה לגרום לו לחבלה חמורה; בפגיעה דוקא בפלג הגוף העליון של המתלונן, שיש בה כדי להעיד על הכוונה שביסוד המעשה; וכלה - בהמלטות הנאשם מהדירה, בסמוך לאחר ביצוע המעשה, חבירתו לשני החברים, והעלמת הסכין וראיות מסבכות אחרות בדרך.
הפסיקה שהגיש ב"כ הנאשם, בתמיכה למיתחם הענישה שהציג, היא כדלקמן:
· ת"פ (חי') 17506-06-17 מדינת ישראל נ' פלוני (מיום 14.12.17) - מדובר בנאשם כבן 40, בעל עבר פלילי מכביד, שהורשע, על-פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין שלא כדין, איומים ותקיפה סתם.
מידת הפגיעה בערכים הנ"ל - קשה ומוחשית - הן כלפי המתלונן, שהפך בן לילה לקורבן אלימות קשה, שחייו הקודמים לא ישובו עוד, והן כלפי משפחתו, שהעומד בראשה ומי שדאג, בין היתר, לפרנסתם, איבד, במחי יד, תרתי משמע, ובמעשה שלא ייעשה - את מטה לחמם, כבודם, שלוותם ושגרת יומם.
...
מדובר, לשיטת ההגנה, במסקנה שיש להתעלם הימנה, ושניתנה בחריגה של שירות המבחן מסמכותו, ואף ב"מעילה" מסוימת במהות תפקידו (נציין, שהסנגור אמנם לא עשה שימוש במילה זו, אך לכך הייתה כוונתו), משלא הוצע אופק, ובו סיכוי לשיקום הנאשם, ולו במידה מצומצמת.
אולם, ממבט על - אין מנוס מלהעיר, שנדמה, עם כל הזהירות, שמרבית הפסיקה שהסנגור הפנה אליה, חורגת לקולא ממדיניות הענישה הנוהגת ומהגישה המחמירה שביהמ"ש העליון מתווה בכגון דא.
נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:
במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט(א) לחוק), מצאתי להתייחס בעיקר לנקודות הבאות:
· התכנון שקדם לביצוע העבירה - אופן הפעולה של הנאשם, כפי תיאורו בכתב האישום המתוקן, יכול להתיישב עם טענת המאשימה בדבר תכנון מוקדם (שילוח השותף השלישי מהבית, אריזת החפצים והנחתם ליד הדלת), אולם, יכול גם להתיישב עם הסברים הנוחים יותר לנאשם.
רוצה לומר - בהיעדר אינדיקציה חד משמעית לתכנון מוקדם, ובהיעדר מידע אודות טיבה ועוצמתה של המחלוקת שקדמה לתקיפה, ניתן להימנע ממסקנה מכבידה יותר אודות התקיימות תכנון מוקדם וזדוני מצד הנאשם.
