רקע ותמצית כתב האישום
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במפורט בכתב האישום אשר הוגש במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירה לפי סעיף 117(ב1) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975 (להלן: "החוק").
ב"כ המאשימה הפנה לחומרת העבירה שביצע הנאשם, אשר אפשר את הפצתן של 113 חשבוניות פיקטיביות וסייע להתארגנות להיתחמק מתשלום מס בסך ₪2,538,421 והדגיש כי הגם שבעלי החברות היו לרוב בתחתית הפירמידה של הקבוצה, בלעדיהם לא ניתן היה לקיים את פעילות הפצת החשבוניות הפיקטיביות, והם מהוים חולייה משמעותית בשרשרת העבריינית.
יש לזכור, כשבעבירות על פי חוק מע"מ עסקינן, העונש לצד עבירת הסיוע לאחר זהה לעונשו של מי שמתחמק ממס הלכה למעשה, מה שמדגיש את החומרה שמייחס המחוקק לעבירה.
...
ראו לשם הדוגמא רע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל (9.2.2009) "אדם המאפשר במודע כי יעשה בו שימוש כ"איש קש", היינו עומד בחזית העבירה על מנת שאליו תפנה האצבע המאשימה מה לו כי ילין על "שתוכניתו התגשמה"" וכן עפ"ג (ת"א) 51807-12-15 רשות המסים – מע"מ היחידה המשפטית לתיקים מיוחדים נ' לטין (9.3.2016)
בראי כך שהנאשם פעל לביצוע העבירה ממניע כספי ונרשם כבעלי החברה תמורת סך של 6,000 ₪ בחודש (בין אם קיבל תשלום בסופו של יום ובין אם לא), כשהלכה למעשה לא נדרש לבצע כל עבודה בפועל; לאור הפיתוי הגדול לביצוע העבירה בנסיבות אלה, וגם אם התפתה לביצועה לאור מצב כלכלי קשה; כשהגם שפעילותו האקטיבית של הנאשם בהוצאת החשבוניות פיקטיביות הייתה מצומצמת יחסית (הוצאת 13 חשבוניות בסכום שאינו גבוה ביחס לסכום הכולל), הנזק לקופה הציבורית שנגרם ממעשיו ממשי וכבד ועומד על סך של 2,538,421 ₪, גם אם על פני תקופה שאינה ארוכה במיוחד (משך כ- 7 חודשים) – המסקנה הברורה היא כי במעשיו פגע הנאשם פגיעה ממשית וחריפה בערכים המוגנים בעבירה אותה ביצע.
בערעור, ע"פ 17327-07-17 (ת"א) נמירובסקי נ' מדינת ישראל (24.1.2018), לא מצא בית המשפט המחוזי להתערב בעונש המאסר אשר הושת, אך מצא להקל בקנס נוכח מצבו הכלכלי הקשה ונסיבותיו האישיות של הנאשם, תוך מתן משקל נוסף לטענה לפיה הנאשם לא נהנה מפירות מעשיו.
כפי שנקבע ברע"פ 9004/18 יצחקי נ' מדינת ישראל (31.12.2018):
"בית משפט זה חזר ועמד על חומרתה של עבריינות המס, אשר נובעת מפגיעתה הקשה במשק, בכלכלה ובמגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים, כמו גם מהקושי הרב שבחשיפתה. נפסק לא אחת, כי יש ליתן לחומרה זו ביטוי ממשי במסגרת גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירות אלה, תוך מתן עדיפות לשיקולי הרתעה ולאינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכאשר נקודת המוצא היא כי העונש ההולם בעבירות אלה הוא מאסר בפועל (וראו: רע"פ 5823/09 באשיתי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.8.2009); רע"פ 5308/18 ג'בארין נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 11 להחלטתי (18.7.2018))."
סוף דבר, בראי כלל הנסיבות המפורטות לעיל והשיקולים לקולא אשר פורטו, מצאתי במקרה מיוחד זה למקם את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה חרף אי תיקון הנזק הכספי שגרם במעשיו, ואני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:
מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים.