הוגשה באיחור בקשה להעברת בורר מתפקידו

פסק הבורר נחתם על ידי הבורר ביום 10.5.2018 והבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה ביום 24.6.2018 כך שהמבקשת אחרה את המועד להגשת בקשה להעברת הבורר מתפקידו וכל שבידיה עכשיו הוא להסתמך על העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק.

...

במכתב הפניה טענה המשיבה כי למרות שעברו למעלה משבועיים מיום שיחת דרישת התשלום למבקשת, לא פרעה המבקשת את חובה כלפי המשיבה ונראה כי אינה מתכוונת לעשות כן, משום שההכרעה של השמאי מסילתי אינה מקובלת עליה.

מעבר לדרוש, יאמר כי גם אילו סברתי שהבורר לא הכריע בעניין שהובא להכרעתו, הסעד הראוי בעניין זה היה השבתו של פסק הבוררות לבורר לשם הכרעה בעניינים אלו ולא ביטול פסק הבוררות כולו (גורן, 330), זוהי מצוותו של סעיף 26(ב) לחוק הבוררות שקובע: "לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר". אולם כאמור, לא מצאתי כי התקיימה העילה שבסעיף 24(5) לחוק ומשום כך, גם בעניין זה טענותיה של המבקשת נדחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת ביטול פסק הבורר נדחית.

בהתאם לסעיף 28 לחוק הבוררות, ניתן בזאת אישור לפסק הבורר מיום 10.5.18, שניתן על ידי עו"ד ביני בר לב. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

המשיב טען כי "הצדקת האיחור" בדמות "הליך תלוי ועומד" אין בה מאומה, משום שגם אם תיתקבל הבקשה להעברת הבורר מתפקידו – דבר שלטעמו הסיכוי לכך אפסי – אין בכך משום נימוק לביטול פסק הבורר, והעילות אינן קשורות זו לזו.

על הבקשה להבהרה קבע ביהמ"ש מפי כבוד השופטת שבח ביום 16.11.21 כך: "בית המשפט לא הורה להגיש בקשה לביטול. בית המשפט ציין שאם ברצון המבקש להגיש בקשת ביטול – יגישנה לפי ההוראות החוקיות. באם המבקש סבור שהמועד חלף (ואינני יודעת אם המבקש כבר הגיש בקשת ביטול אם לאו) – יגיש בצידה בקשה להארכת מועד". ממקרא ההחלטות ברור הוא כי ביהמ"ש סבר שהגשת בקשה להעברת הבורר מתפקידו אינה טעם להורות על הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר.

...

כבוד הבורר לא הבהיר מדוע המבקש אמור להפקיד ערבות בנקאית ביחס לסכומים שישולמו מקופת הכינוס למשיב? לאור האמור בפסק הבוררות אני סבורה כי נוכח הזמן הקצר שבין המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות לבין מועד ההגשה בפועל, בהינתן שהבקשה הראשונה להארכת המועד הוגשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק, וכך לא התגבשה הציפיות של המשיב לסופיות ההליך, והשאלות שמעלה פסק הבוררות מגופו, יש מקום שפסק הבוררות ייבחן במסגרת בקשה לביטול, ובאיזון שבין הצדדים כאמור לעיל הדברים לטעמי מטים את הכף לטובת בחינת פסק הבוררות לגופו על ידי כבוד ביהמ"ש הדן בנושא.

מכל האמור אני סבורה כי באיזון הראוי יש לאפשר את הארכת המועד המבוקש עד למועד הגשת הבקשה בפועל בכפוף לתשלום הוצאות אותם אני פוסקת בסכום של 7,500 ₪ שישולמו בתוך 7 ימים מקבלת החלטתי.

החלטתי ניתנה בכובעי כרשמת.

· ביום 14/1/21 ניתנה החלטה בבקשה לעיון חוזר לפיה: "הבקשה להעברת בורר מתפקידו הוגשה ביום בקשת הנתבע להעברת הבורר מתפקידו הוגשה ביום 16.12.20 ובטרם נידונה והוכרעה הוגש לתיק ביום 20.12.20 פסק הבוררות.

עוד נקבע, כי מי שמעוניין לבקש את ביטול פסק הבוררות לאחר שחלף המועד לעשות כן, עליו להגיש בקשה להארכת מועד, תוך פירוט הנימוקים לאיחור ולהציג טעם מיוחד ואמיתי לשהוי בהגשת הבקשה (ראו: רע"א 2488/14 יוסטר נ' סגלוביץ בפיסקה 17 להחלטת כבוד השופט י' דנציגר (31.12.2014)).

...

מן האמור לעיל, עולה המסקנה שאין מדובר באותם מקרים נדירים בהם יש לסטות מהמדיניות השיפוטית, בהיעדר כל טעם של ממש שיש בו כדי להצדיק את העיכוב בהגשת הבקשה.

בנסיבות אלה, מתייתר הדיון בבקשה לגופה, ודינה להידחות.

לאור התוצאה אליה הגעתי, ובהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, אני מורה על חיוב הנתבע בהוצאות התובע ,בגין הגשת בקשה זו, בסך של 1,800 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

בד בבד עם הגשת הבקשה הגישה המבקשת המרצת פתיחה ובה ביקשה כי בית הדין יפסוק כי מינויו של הבורר בתביעות שבין המבקשת והמשיבים נעשה שלא כדין והוא אינו מוסמך לידון בהן ולחלופין, כי יש להעבירו מתפקידו ולפסוק כי הסמכות הייחודית לידון בהליכים בינה לבין המשיבים נתונה לבית הדין.

הערה טרם סיום כאמור בפתח הדברים, המשיב 4 הגיש תגובתו לבקשה ביום 21.02.24, לאחר חלוף המועד שקצב בית הדין ולאחר קיום דיון בבקשה, מבלי שניתן כל טעם לאיחור ומבלי שנעשתה פנייה לבית הדין לקבלת רשותו להגשת התגובה באיחור.

...

סוף דבר בשל מכלול השיקולים שפורטו בהחלטה, הן בהיבט הערכת סיכויי התביעה והן בהיבט מאזן הנוחות, לא מצאנו כי אלה נוטים לטובת המבקשת ועל כן איננו נעתרות לבקשה לעיכוב הליכי הבוררות.

הואיל והבקשה נדחתה לגופה, לא מצאנו להכריע במסגרתה בבקשת המשיב 5 לסילוק על הסף של ההליך וזו תדון במסגרת ההליך העיקרי, ככל שנידרש לכך.

אשר למשיב 4, משתגובתו הוגשה באיחור, ללא קבלת רשותו של בית הדין, לא מצאנו אף לפסוק הוצאות לזכותו.

...