מנגד, טענו הנתבעים בתביעה שכנגד, כי הם נפלו קורבן למעשי אלימות, תוקפנות והתנכלויות מצד התובעים אשר לא בחלו בשום אמצעי, כך נטען, בכדי להטריד את הנתבעים ולהכפיש את שמם בין במסגרת הליך פלילי ובין במסגרת התובענה דנן והליך אזרחי קודם של הטרדה מאיימת.
לאחר מיצוי החקירה המשטרתית, ניסגר תיק המישטרה נגדה "מחוסר ראיות".
כפי שכבר צוין לעיל, התביעה שכנגד לא הוגשה על ידי מנסור אלא רק על ידי אמו נופא ואחותו חוריה ואליהן הצטרפה אישתו פריאל, ולכן ככל שייאמר התובעות שכנגד הכוונה תהיה לתובעות שכנגד הנ"ל.
הטיעון המשפטי
התובעים מייחסים לנתבעים "עוולת תקיפה", כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין, כאשר הנזק שניגרם לתובעים, כך לטענתם, נגרם באשם של הנתבעים, כאמור בסעיף 64 לפקודת הנזיקין.
הדברים מקבלים משנה תוקף לא רק נוכח העובדה, שמדובר בעדים שבינם לבין התובעים או התובעות שכנגד קיימת קרבה משפחתית (אב ובנו, בעל ואישתו, אם ובתה וכד'), אלא שמדובר בבעלי דין שבינם לבין עצמם קיימת קרבה משפחתית, כמתואר לעיל, וכולם היו מעורבים בתקרית ונחקרו במישטרה, בין כחשודים ובין כעדים.
מאהר מסר בעדותו בפניי כי הוא לא יודע מה החזיקה חוריה בידה, וכאשר נישאל האם הוא ראה אותה מדליקה אש, השיב כלהלן:
"לא. ראיתי שהיא החזיקה משהו שנראה כמו מגש פלסטיק. החניון היה פתוח מהצד של הכביש. היא זרקה את החפץ שהיה לה ביד, קראתי לה בשמה פעמיים או שלוש אבל היא לא עצרה, והתחילה לקרוא לאחיה מנסור, מנסור יצא יחד עם הילדים שלו והתחילו לזרוק אבנים והיו להם מקילות בידיים וזרקו את האבנים והמקלות למרפסת שלי" (ראו מלוא עדותו של מאהר בעמ' 18 לפרוטוקול).
הנימוק שניתן בחקירתה הנגדית לכך, שלא מסרה במישטרה כי הנתבעים שכנגד תקפו אותה, אינו יכול להיתקבל, זאת בשים לב לעובדה שפריאל הגיעה מיוזמתה למישטרה על מנת למסור הודעה בדבר התרחשותה של תקיפה נוספת וגם אז לא ציינה, כי הנתבעים שכנגד תקפו אותה.
...
סוף דבר
לשיטה אחרונה, נדחות בזאת התביעות ההדדיות.
לאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות, והנני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.
אני מורה על השבת תיק החקירה לידי המשטרה כאשר העתק צילומי ממנו יישמר על ידי המזכירות עד שיהפוך פסק הדין לחלוט.
