לסיכום
מול טענות המתנגדת ומול האפשרות התיאורטית שיימצא מציע אחר, אשר יהיה מוכן לשלם סכום גבוה יותר מהסכום שהציעה אאורה, יש לשים את השיקולים הבאים: נקודות המוצא לפיה בית המשפט לא יחליף שיקול דעתו בשקול דעת בעל התפקיד; האנטרס הצבורי בשמירה על אמון הציבור במכירות המתינהלות על ידי בעל תפקידים בחסות בית המשפט; מתן משקל לזכות הדיירים להביא מציע; הצורך בהסכמת הדיירים למציע; יחסי האמון הנדרשים בין הדיירים לבין החברה שתקים את הפרויקט, נוכח כך שמדובר בבניית פרויקט רחב הקף למגורי הדיירים; האנטרס של הדיירים בקידום הפרויקט, סוף סוף, לאחר שהושהה זמן כה רב, באשמת המתנגדת; מתן משקל לכך שרוב הדיירים (לטענת אאורה והכונס- למעלה מ- 80% מהדיירים) כבר נתנו הסכמתם לכך שאאורה תקים את הפרויקט; מתן משקל לעקרון סופיות הדיון ולחשש שמא אאורה לא תשתתף בהתמחרות חדשה (כפי שהצהיר בא כוחה במהלך הדיון); חשש שמא היתמחרות חדשה תביא להמשכות הליכי המכר עוד חודשים ארוכים (ואולי אף שנים) תוך שהחשש שמא בסופו של דבר לא יימצא מציע אשר יציע סכום גבוה יותר מאאורה ואולי אף לא יימצא מציע כלשהוא, אשר יהיה מוכן לקחת על עצמו את הפרויקט.
...
בעקבות כך הוגשו שלוש בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון ובסופו של דבר נקבע, בהחלטת בית המשפט העליון מיום 11/9/2017, כי הצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט לפיה, שלוש הבקשות תימשכנה, תוך שצוין כי: "מוסכם על הצדדים כי על אף האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, סעיף 10 לפסק הבורר יעמוד על כנו, אך בכל הנוגע לרוב הדיירים הדרוש למכירה, מדובר יהיה ברוב של 80%".
בעניין זה אומר, כבר כעת, כי הצדדים חלוקים בשאלה, על איזו מכירה יחול הרוב של 80%, אליו מתייחסת ההחלטה הנ"ל של בית המשפט העליון.
בשולי הדברים אעיר, בקצרה, כי בשעבוד לזכות חברת רקפות, אותו מציינת המתנגדת כמכשול נוסף (אשר גם המתנגדת סבורה שהוא עניין שאינו דורש הכרעה כעת), אין כדי לשנות את מסקנתי, לפיה יש לדחות את בקשת המתנגדת לביטול ההתמחרות ולאפשר לכונס להמשיך בהליך.
סופו של דבר - אני דוחה את התנגדותה של המתנגדת ומאשרת לכונס להמשיך בהליך, באופן האמור בהודעת ההתמחרות.
נוכח קביעתי זו, נדחית גם בקשת המתנגדת להסרת השלטים שאאורה הציבה במקום.
