ההשלכות הפליליות של מצב רפואי

המאשימה הפניתה לערכים המוגנים שנפגעו, למידת הפגיעה בהם ולנסיבות ביצוע העבירות לרבות לקשר בין הנאשמים ולתכנון שקדם לבצוע העבירות, לתפקיד שמילא כל אחד מהנאשמים בקשר ולתרומה של כל אחד מהם לבצוע העבירות, לפגיעה בעיקרון השויון בין דורשי העבודה בדגש על ניצול התקופה של משבר הקורונה שהביאה לכמות גדולה של מובטלים, לפגיעה של נאשם 1 בתדמיתו של השרות הציבור, לפגיעה של נאשם 1 באמון מעסיקו וחבריו לעבודה, לתעוזה בבצוע העבירות, לניצול של נאשם 1 את תפקידו ואת הנגישות שלו למערכות, למודעות של הנאשמים להשלכות ביצוע העבירות, לניצול האוכלוסייה החלשה של דורשי העבודה, לנזק שניגרם לקופה הציבורית ולסדרי השילטון וזאת על רקע התקופה הכלכלית הקשה של משבר הקורונה, למניע של הנאשמים בבצוע העבירות (בצע כסף ומתנות) ולריבוי העבירות (24 מקרים של תיווך בשוחד של נאשמת 2 ולפחות 15 מקרים של לקיחת שוחד של נאשם 1).

ב"כ נאשם 1 ביקש לתת משקל לגילו המבוגר של נאשם 1; למשך הזמן בו עבד בשירות הצבורי (קרוב ל-30 שנה); להערכה, להמלצות ולתשבחות שזכה בעבודתו; לעובדה כי הוא פוטר ממקום עבודתו לאחר שנים רבות של שירות צבורי בעקבות הארוע; למאפייני האישיות שלו כפי שעלו בתסקיר שירות המבחן; לעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי; לנסיבות חייו האישיות והמשפחתיות שפורטו בתסקיר שירות המבחן; למצבו הרפואי של נאשם, לרבות לכך שעבר ארוע לבבי וצונתר בעקבות מעצרו ולמצבה הרפואי והנפשי של אישתו.

...

לעניין זה ראו למשל ע"פ 6564/04 סטויה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.10.2014): "השיקול המרכזי בענישתן של עבירות מסוג זה הוא הרתעתם של עובדי ציבור אחרים מפני ביצוע עבירות דומות, ושיקול זה אכן מחייב, כפי שכבר צוין, להעניש על ביצוען של עבירות מסוג זה בעונש מאסר שיש עמו כליאה בפועל"; ובע"פ 3609/14 מדינת ישראל נ' עדי אלסין (פורסם בנבו, 20.10.2014), פסקה א' לפסק דינו של השופט רובינשטיין: "ייאמר בקול צלול, עבירת השוחד-המטילה רקב מצחין בשירות הציבורי ומדרדרת אותו למדרגת עולם שלישי שמדינת ישראל אסור לה ליפול אליה – צריכה להיענש במאסר מאחורי סורג ובריח"; ובעניין בר-זיו פסקה 21: "הלכה פסוקה היא כי בענישה בגין עבירות שוחד, יש להעניק מעמד בכורה לאינטרס הציבורי על פני שיקולים אחרים, ואין לחרוג ממדיניות הענישה המחמירה הכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח, לרבות משיקולי שיקום". לסיכום אומר זאת.

מן הצד השני, הודאת הנאשמים במיוחס להם בשלב מוקדם מאוד (בדיון הראשון), אופי המתת והיקפו, נסיבותיהם האישיות לרבות מצבם הרפואי-נפשי, לצד הסכמתם המוקדמת לשאת בקנס ממשי, הובילוני למסקנה לפיה אין למצות עימם את מלוא חומרת הדין.

21 לאור כל האמור אני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: א. 7 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר.

על פי הרישום הפלילי של נאשם 1 (ת/1), לחובתו עבר בעבירות של החזקת סכין והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית (2015), איומים (2014), היזק לרכוש במזיד (2008), החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית (2007), ואי הרשעה בבית המשפט לנוער בעבירות של חבלה במזיד ברכב, גניבה, גניבה מרכב, היזק לרכוש במזיד ופריצה לרכב בכוונה לגנוב (2003).

הערכים המוגנים, חומרת העבירות והפסיקה בבצוע העבירות פגעו הנאשמים 1 ו- 2 בערכים המוגנים ביסודן שהם השמירה על הסדר החברתי, שילטון החוק, שלום הציבור, בריאות הציבור, והצורך למנוע השלכות פליליות וחברתיות.

בשים לב לחומרת העבירות וחומרת נסיבות ביצוען, סבורני, כי יש ברף העליון של טווח הענישה המוסכם כדי לגלם גם שיקולים לקולא אלו, אולם, מוצא אני בעיקר בשל קבלת האחריות והמצב הרפואי, כי יש להקל מעט בענישה המוטלת עליהם, והיא תועמד על 45 חודשים לכל אחד מהנאשמים.

...

לאור כל האמור, עותר ב"כ המאשימה להטיל על כל אחד מהנאשמים 50 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ארוך ומרתיע, פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי, וקנס הולם בגובה עשרות אלפי שקלים כמקובל בתיקים ובכמויות סם כאלו.

ר' התייחסות לכך בע"פ 512/13 דלעיל, ור' גם ע"פ 6943/16 גלקין נ' מ"י (28.1.2018) בו נפסק כי: "... אין זה נכון או ראוי – ודאי במקרה כזה – להרחיב בקביעת המתחם. כאמור יש לאבחן בין רכיבי תיקון 113 לבין מידת ההתערבות של בית המשפט בהסדרי טיעון. בית משפט זה בהרכב מורחב קבע את הכללים הרלוונטיים בנדון ... זהו המוקד". לאחר שנשקלו העבירות בנסיבות ביצוען, מעמדם של הנאשמים בתהליך ביצוע עבירות הייבוא של הסם המסוכן, הנזקים הפוטנציאליים מסם מסוכן זה, הכמות אשר ייבאו הנאשמים, מכלול הנסיבות הכוללות תכנון, שיתוף פעולה עם אחרים, הצטיידות באמצעים וכלל הנסיבות דלעיל, ולאחר שנבחנה הענישה הנוהגת, החומרה אשר רואה הפסיקה בעבירות ייבוא סמים מסוכנים בכלל, וסמים מסוכנים מסוג זה בפרט, ונשקלו טענות הצדדים, המסקנה הינה כי אין ברף העליון של טווח הענישה המוסכם כדי החמרה עם הנאשמים, וענישה זה מהווה מענה עונשי הולם לעבירות בנסיבות ביצוען, וזאת אף אם היו שני הנאשמים נעדרי כל עבר פלילי, ולאור עברם הפלילי, מקל וחומר, בפרט בעניינו של נאשם 2 אשר בעברו עבירות סמים חמורות יותר.

בשים לב לחומרת העבירות וחומרת נסיבות ביצוען, סבורני, כי יש ברף העליון של טווח הענישה המוסכם כדי לגלם גם שיקולים לקולא אלו, אולם, מוצא אני בעיקר בשל קבלת האחריות והמצב הרפואי, כי יש להקל מעט בענישה המוטלת עליהם, והיא תועמד על 45 חודשים לכל אחד מהנאשמים.

לאור כל האמור, אני גוזר על כל אחד מהנאשמים 1 ו- 2 את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 45 חודשים, בניכוי ימי מעצרם מיום 9.6.21.

בית משפט השלום בנתניה קבע מיתחם עונש כולל שנע 16 ל- 36 חודשי מאסר, והושתו על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, בהיתחשב בעבר פלילי, מצבו הבריאותי והמלצת שירות המבחן מטעמי שקום.

כעולה מתסקיר שירות המבחן, בשנים האחרונות חלה הדרדרות במצבו של הנאשם בשימושו בסמים ובדפוסיו העברייניים המושרשים, בין היתר בשל שימושו האינטנסיבי בסמים, והעובדה שהפסיק לעבוד.

ברור שלמקרה נורא זה יש השלכה קשה על חייו של הנאשם, כפי שנימסר בכאב רב בדברי אחיו שהעיד לפניי.

...

בחינת מעשיו של הנאשם בשקלול הענישה הנוהגת הובילוני למסקנה, כי מתחם העונש ההולם בראייה כוללת של העבירות בהן הורשע, בשני כתבי האישום לעיל, נע בין 18 חודשים ל- 36 חודשי מאסר בפועל.

במצבו של הנאשם, בהעדר טיפול ובהעדר כל מוטיבציה לשינוי ושיקום, לא בכדי העריך שירות המבחן שקיים סיכון להישנות עבירות דומות, ואני סבורה כי הוא ממשי.

אשר על כן, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 28 חודשים, החל מיום מעצרו 13.1.2023 (ובניכוי ימי מעצרו בשני התיקים שבכותרת, בהתאם לרישומי שב"ס).

בתוך כך, נטען כי נכון היה לתת משקל משמעותי יותר לכך שהמבקש נעדר עבר פלילי; למצבו הרפואי המורכב; לשהוי בהגשת כתב האישום נגדו; לקבלת אחריותו על מעשיו והחסכון בזמן שפוטי; להליך פשיטת הרגל שהתנהל בעיניינו; ולהמלצת שירות המבחן על ריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

בנוסף, המבקש טוען כי נגרם לו עוות דין בכך שבית המשפט המחוזי לא היתייחס בפסק דינו להשלכות כנוס הנכסים שלו ומכירת דירת מגוריו בעקבותיו, וכי עניינו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית ביחס למשקל שיש לייחס בעבירות מס לשיקולי שקום.

...

דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בגדרי המיתחם, נשקלו הודאת המבקש אשר חסכה את עדות חלק מעדי התביעה וזמן שפוטי, היותו נעדר עבר פלילי, מצבו הבריאותי והכלכלי, חלוף הזמן מבצוע העבירות, העובדה שלא ביצע עבירות נוספות ממועד הגשת כתב האישום והשתתפותו בהליך טפולי.

המבקש, שאינו מיוצג במסגרת בקשה זו, טוען כי היה על בית המשפט המחוזי להיתחשב בנסיבותיו האישיות, ההליך הטיפולי שהוא עובר, החרטה שהביע על מעשיו, חלוף הזמן מבצוע העבירות, וההשלכות הקשות שהיו למעשיו עליו ועל משפחתו.

...

אקדים ואומר כי לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה למינוי סנגור, וזאת בין היתר לנוכח העובדה שהמבקש היה מיוצג בהליכים קמא ועיקר טענותיו המועלות כעת נידונו והוכרעו על ידי הערכאות קמא.

בהקשר זה מקובלת עליי הקביעה כי לא קיימים שיקולי שיקום משמעותיים המצדיקים הקלה נוספת בעונש, וודאי שלא סטייה לקולה מהמתחם.

סיכומו של דבר, בדין החמיר בית המשפט המחוזי בעונשו של המבקש.

אף בשים לב לנסיבותיו האישיות, לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בעונשו, לא כל שכן במסגרת "גלגול שלישי". אשר על כן, הבקשה נדחית.