ההשלכות המשפטיות של אי שיתוף פעולה עם שירות התעסוקה על זכאות להבטחת הכנסה

המחלוקות: בהתאם לרשימה המוסכמת של המוסכמות והפלוגתות שהוגשה ע"י הצדדים ביום 19.11.14 קיימות מס' שאלות שנותרו בגדר מחלוקת: האם יש לדחות את התביעה בגין חוסר שתוף פעולה מצד התובעת ובן זוגה? אילו נכסים שייכים לתובעת ו/או לבן זוכה במזמוריה ו/או בשוואורה? האם מדובר בנכסים שניתן להפיק מהם הכנסה רעיונית? אם כן- באיזה סכום? בכפוף לכך, האם התובעת זכאית לגימלה החל מאוגוסט 2012 ובאיזה סכום? (בכפוף להתייצבות בני הזוג בשירות התעסוקה).

עיקר טענות הנתבע: תביעות התובעים לגימלת הבטחת הכנסה נדחו עקב אי שתוף פעולה, כאשר בשל אי שתוף הפעולה לא נימסרה לנתבע "תמונה ברורה" לעניין נכסים, שנראה לכאורה שיש לתובעת ולבעלה זיקה אליהם.

הגרסה הראשונה היא האמינה ביותר ונאמרה באופן חופשי וברור, בטרם הבינה את ההשלכות המשפטיות של דבריה.

כמו כן, סעיף 19 לחוק מורה כי על התובעת לשתף פעולה עם הביטוח הלאומי וכי שתוף הפעולה הוא תנאי לזכאות לגימלת הבטחת הכנסה: "19. (א) לצורך קביעת הזכאות לגמלה או המשך תשלומה, חייב התובע גימלה או

עם זאת, מקובלת עלינו הטענה כי הדבר לא ניתן לבדיקה, ללא שתוף פעולה מלא של התובעת, וכי נכון לעכשיו לא היה שתוף פעולה מצידה בעיניין זה. כפי שנאמר לעיל – לא ניתן הסבר מספק מדוע צלום הבית מבפנים יגרום לסכסוך, ומדוע לא הובא אף אחד מהגיסים על מנת שיבהיר מדוע מסרב לאפשר צלום הבית מבפנים.

...

המחלוקות: בהתאם לרשימה המוסכמת של המוסכמות והפלוגתאות שהוגשה ע"י הצדדים ביום 19.11.14 קיימות מס' שאלות שנותרו בגדר מחלוקת: האם יש לדחות את התביעה בגין חוסר שיתוף פעולה מצד התובעת ובן זוגה? אילו נכסים שייכים לתובעת ו/או לבן זוכה במזמוריה ו/או בשוואורה? האם מדובר בנכסים שניתן להפיק מהם הכנסה רעיונית? אם כן- באיזה סכום? בכפוף לכך, האם התובעת זכאית לגמלה החל מאוגוסט 2012 ובאיזה סכום? (בכפוף להתייצבות בני הזוג בשירות התעסוקה).

מקובלת עלינו טענת הנתבע כי מדובר בעדות אותנטית שנאמרה באופן חופשי ולא "גויסה" לצורך ההליך.

עם זאת, מקובלת עלינו הטענה כי הדבר לא ניתן לבדיקה, ללא שיתוף פעולה מלא של התובעת, וכי נכון לעכשיו לא היה שיתוף פעולה מצידה בעניין זה. כפי שנאמר לעיל – לא ניתן הסבר מספק מדוע צילום הבית מבפנים יגרום לסכסוך, ומדוע לא הובא אף אחד מהגיסים על מנת שיבהיר מדוע מסרב לאפשר צילום הבית מבפנים.

לפיכך, ואף אם לפנים משרות הדין, תינתן לתובעת הזדמנות להמציא מסמכים ותמונות מתוך הנכס תוך 60 יום, על מנת להתחשב במסמכים אלו לצורך קביעת השומה מנכס זה. סוף דבר: התובעת תהיה זכאית לגמלה החל מחודש 8/12 בכפוף להתייצבותה ולהתייצבות בעלה בלשכת התעסוקה (ובכפוף להכרעה בשאלת התושבות).

] ביום 15.1.2014 ניתן פסק דין בו נקבע כי התובע זכאי לגימלת הבטחת הכנסה מחודש דצמבר 2011 ועד חודש מאי 2012 מכיוון שחתם בלישכת התעסוקה באותה תקופה (לא בעילת "דר רחוב").

עם זאת, התובע לא ויתר על זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה עד חודש פברואר 2014 והוא אף הגיש לבית הדין הארצי בקשה לשנות את התקופה הקבועה בפסק הדין, אולם לא ניתנה החלטה בעיניין.

משרד הרווחה אישר שהוא טופל עד חודש פברואר 2014 ולכן הטענה לאי שתוף פעולה עם היחידה אינה נכונה ויש לדחותה.

בנסיבות אלה, משקביעת בית הדין האיזורי שלפיה התובע אינו זכאי לגימלת הבטחת הכנסה כ"דר רחוב" מחודש אפריל 2013 ואילך, הפכה לחלוטה (הן בשל דחיית העירעור בגין חודש אפריל 2013 והן בשל אי הגשת ערעור בגין חודש מאי 2013 ואילך) ומשמדובר בפסק דין שניתן על ידי הערכאה המוסמכת לידון בתביעה, הרי שמתקיים בעניינינו הכלל בדבר "השתק עילה". בנסיבות אלה, דין התביעה להדחות גם מחמת "מעשה בית דין". למעלה מן הדרוש ועל מנת שמלאכתנו לא תהיה חסרה נבחן את התביעה גם לגופה.

כלומר, כדי להאריך את הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה כ"דר רחוב" לשישה חודשים נוספים (מעבר לשנים עשר החודשים הראשונים), יש צורך בשלושה תנאים מצטברים: האחד, שתהליך השקום טרם הסתיים; השני, קבלת דו"ח מעודכן מועדת הערכה בלישכה לשירותים חברתיים חתום על ידי המפקח המחוזי; השלישי, קבלת דו"ח מידי חודש בדבר שתוף פעולה[footnoteRef:21].

] בית הדין הארצי קבע שהביקורת שלו מתיישבת עם טענות התובע בנוגע למשמעותו של התנאי בדבר היותו "מטופל" על ידי שירותי הרווחה לצורך קבלת גמלת הבטחת הכנסה, בעיקר בנסיבות בהן אין באפשרותם לספק טפול המותאם לצרכיו או לקשייו.

משכך נקבע כי במסגרת ההחלטה אם התובע זכאי לגימלת הבטחת הכנסה עד חודש מרץ 2013 על בית הדין להתייחס "הן למשמעות המשפטית של הסרוב לקבלת טפול מן הטעמים להם טען המערער; הן בנוגע למשמעות המשפטית שיש לייחס לטיב הקשר שהיה למערער עם היחידה, כפי שטען לו המערער והאם היה די בו, בנסיבות העניין, כדי להכיר במערער כ-'מטופל' ביחידה (בהיתחשב בנסיבות של המערער ובמגבלות הטיפול שהוצע לו) והן, בנוגע לסמכותו של עובד הרווחה להדיר את המערער מטיפול או לנתק אותו מכל קשר ליחידה ולאופן השמוש בה. זאת ככל שיש לכך השלכות על קביעת הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה. כמו כן, לא התבררה השאלה העובדתית משפטית - מהו משך התקופה שאליו מתייחסת ההכרה במערער 'כדר רחוב' במועד נתון על ידי היחידה לטפול ב-'דרי רחוב' ". נזכיר כי בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי נדון עניינו של התובע בשנית ואושרה לו זכאות לגימלת הבטחת הכנסה כ"דר רחוב" עד חודש מרץ 2013 בהסכמת הנתבע.

...

בנסיבות אלה, דין תביעת התובע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה מחודש אפריל 2013 ועד חודש פברואר 2014 – להידחות.

] בנסיבות אלה, משהנתבע שילם לתובע את הגמלאות בצירוף הצמדה ומשאין זכאות לתשלום ריבית בגין האיחור בתשלום הגמלאות - נדחית תביעת התובע לתשלום ריבית.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע הגיש תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה ביום 29.3.12 ותביעתו נדחתה על ידי פקיד התביעות ביום 3.6.12, בהתאם לסעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), בשל העידר שתוף פעולה עם הנתבע.

במסגרת מכתב הדחייה, נכתב עוד כי תנאי הזכאות לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, בכל הנוגע לעניין הרכב ולעניין הכנסות התובע, לא נבדקו וזאת בשל אי המצאת מסמכים ופרטים על ידי התובע.

התובע קיבל דרישות אלה, אך לא הגיב עליהן, זאת למרות שרוב המסמכים והפרטים הנדרשים היו בהשג ידו של התובע; גם בעדותו בבית הדין חזר התובע על אותה היתנהלות, ששיקפה חוסר נכונות למסור פרטים וחוסר רצון לענות לשאלות שנשאל; הנתבע אינו אמור "לרוץ ולחפש מבוטחים" הדורשים הבטחת הכנסה ובפרט כאשר נראה כי הם זונחים את תביעתם; ביוני 2003 הגיש התובע תביעה חדשה, נ/4, שבה מילא את כל הפרטים הנדרשים, והמציא את המסמכים הרלבאנטיים וממועד זה אושרה התביעה; תביעה קודמת שאותה הגיש התובע בשנת 2011 נדחתה אף היא מחמת חוסר שתוף פעולה; אין לטעון כי התובע לא ידע לנהל את ענייניו, וזאת לאור היתנהלותו של התובע בהקשרים אחרים, לרבות ידע שהוא גילה בנושאים הקשורים בהבטחת הכנסה, כמו גם העובדה שהתובע ידע לפנות לסיוע משפטי.

זאת מהטעמים שיפורטו להלן, תוך היתייחסות לטענות הנתבע כדלקמן: סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה קובע את חובות התובע המגיש תביעה לתשלום גמלה, כאשר בסעיף 19(א) נקבע כי לצורך קביעת הזכאות לגימלה או המשך תשלומה, חייב תובע הגימלה או מקבל הגימלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי, למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או באפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים; לעמוד לבדיקה רפואית או לבדיקה של פסיכולוג של מומחה תעסוקה של מומחה שקום או של מומחה אחר; להופיע לפני מי שהמוסד לביטוח לאומי קבע לכך ולמסור לו כל מידע שיידרש.

בקבענו זאת, ערים אנו לכך כי במסגרת אותו הליך קבע בית דין זה כי מצבו הנפשי של התובע לא הצדיק את הארכת המועד להגשת העירעור על החלטתה של הועדה הרפואית, אולם בכך אין כדי ליצור השתק פלוגתא בהליך זה. משמע - יש לבחון באופן שונה את ההשלכות של המצב הנפשי לעניין הארכת המועד להגשת ערעור על החלטתה של וועדה רפואית, מאשר את ההשלכות שעשויות להיות לכך לעניין מימוש הזכות הסוציאלית לקיום בכבוד המגולמת בחוק הבטחת הכנסה.

...

הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה בשל העדר שיתוף פעולה מהטעמים הבאים: טופס התביעה, נ/1, הוגש לנתבע כשהוא כמעט ריק לחלוטין ללא כתובת ללא פרטי בן הזוג, פרטי הילדים, פרטים על לימודים, על כלי רכב, פרטי תעסוקה, ואפילו לא נשא את חתימת התובע לצד ההצהרה על נכונות הפרטים.

הכרעה נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את חומר הראיות ואת טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה במובן זה שיש מקום להחזיר את עניינו של התובע לפקיד התביעות, על מנת שישוב ויבחן את זכאותו של התובע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, לתקופה מושא המחלוקת.

זאת מהטעמים שיפורטו להלן, תוך התייחסות לטענות הנתבע כדלקמן: סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה קובע את חובות התובע המגיש תביעה לתשלום גמלה, כאשר בסעיף 19(א) נקבע כי לצורך קביעת הזכאות לגמלה או המשך תשלומה, חייב תובע הגמלה או מקבל הגמלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי, למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או באפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים; לעמוד לבדיקה רפואית או לבדיקה של פסיכולוג של מומחה תעסוקה של מומחה שיקום או של מומחה אחר; להופיע לפני מי שהמוסד לביטוח לאומי קבע לכך ולמסור לו כל מידע שיידרש.

יפים לעניין זה דבריו של הנשיא שמגר בבג"צ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29 (1983) (להלן: עניין ברגר), שם נקבע כי- "ההקפדה על דרך ההפעלה של שיקול הדעת, קרי על דרך קבלת ההחלטה (...) חיונית לשם שמירה על קיומו של שילטון החוק המהותי: החובה לנקוט דרך פעולה, שתהיה כרוכה בשקילתם ובבחינתם העניינית של כל הנתונים הרלוואנטיים, ואשר לפיה הבדיקה של הנתונים הנוגעים לעניין קודמת להחלטה, היא הדרך ההוגנת להבטחת זכויות על-פי דין של הפרט, אשר לשם שמירה על ענייניו ולשם שירות צרכיו הוקנתה הסמכות למינהל" (עמ' 50-49).

כשם שנקבע בע"א 5042/96 כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל-מחוזי ירושלים, פ"ד נג(1) 743, 759 (1999) (להלן: עניין כהן)- "שקילת השיקול התיכנוני שעליו חיוותה הערייה את דעתה, באה במסגרת חובתו של המינהל לפעול בסבירות (...) וזאת חרף העובדה שאין הוא הרשות המוסמכת לעינייני תיכנון ובנייה. מינהל מקרקעי ישראל, כמו גם רשויות התיכנון והבנייה, הנן רשויות מינהליות, הפועלות מכוח חוק על-מנת לשרת את אינטרס הציבור, כל רשות בתחומה היא. נוכח הזיקה ההדוקה בין ניהול מקרקעי ישראל מחד גיסא, ובין היבטי תיכנון ובנייה המצויים בתחומן של הרשויות המופקדות על כך מאידך גיסא, מן הראוי הוא שתתקיים מידה של שתוף פעולה בין הרשויות המוסמכות, על-מנת שכל רשות תוכל להציג בפני רעותה שיקולים רלוואנטיים הקשורים בתחום שעליו היא מופקדת (...) במקרים שבהם שיקולים שעליהם אמונות רשויות התיכנון והבנייה, עשויים להשליך על ניהול מקרקעי ישראל בידי המינהל, יובאו אלה במניין שיקוליו בטרם יפעיל האחרון את סמכותו. שהרי, ככלות הכול, האנטרס הצבורי וטובת הכלל הם המשמשים "עמוד האש" המדריך את פעולתן של הרשויות כולן" (עמ' 760-759).

יעדי התיכנון האמורים נכללו גם בחוות דעתו של היועץ המשפטי מזוז בנוגע להחלטה 979 המקורית, שם ציין כי- "מגמת הפרבור (...) צפויה לייצר תהליך של שאיבה של שטחי מסחר ותעסוקה מיישובים ערוניים אל יישובים חקלאיים וכפריים, וזאת תוך תחרות בלתי הוגנת עם שטחי המסחר והתעסוקה בערים ופגיעה ביכולת הקיום של היישובים הערוניים הסמוכים, ותוך השלכות על איכות החיים והסביבה ביישובים חקלאיים" (עמ' 5 לחוות הדעת).

ואמנם, כפי שציינתי בעיניין פינקלשטיין, במרבית ענפי המשפט השונים בדין הישראלי, קיים יחס מורכב לתוצאותיה של פעילות בלתי חוקית, וחרף הצורך להיתמודד עם מצבים של אי חוקיות בכלים נוקשים שיבטיחו הרתעה וימנעו אכיפה סלקטיבית, לא בכל תמיד ניתן יהיה לשלול הכרה מאוחרת, למצער בחלק מהשלכותיה, מכל וכל (השוו לשאלת היחס לחוזה בלתי חוקי, עמדות השופטים מ' בן פורת ומ' אלון בע"א 533/80 אדרעי נ' גדליהו, פ"ד לו(4) 281 (1982) ועמדות השופטים מ' חשין וי' טירקל בדנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ, פ"ד נו(1) 56 (2001); השוו לשאלת היחס לרווח שהופק כתוצאה מפעולה שבוצע שלא כדין, כשאין אדם שניתן להעביר אליו את הרווח, ע"א 711/72 מאיר נ' הנהלת הסוכנות היהודית לא"י, פ"ד כח(1) 393, 407-403 (1974); השוו לשאלת היחס לעליה בשווי הקרקע כתוצאה מבניה בלתי-חוקית לעניין דיני המס, ע"א 471/03 אהרוני נ' מנהל מס שבח מקרקעין (חדרה), פ"ד נח(3) 54 (2004), אך ראו עמדת השופט רובינשטיין ב[ע"א 6726/05](http://www.nevo.co.il/links/psika/?link=עא%206726/05) הידרולה בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 1 (לא פורסם, 5.6.2008); השוו לשאלת היחס לטענתו של ניזוק התובע את השבת המצב לקדמותו, כי הכנסתו לצורך חישוב נזקיו, היתה גבוהה מזו שדיווח עליה לשלטונות המס, ע"א 5794/94 אררט חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' בן שבח, פ"ד נא(3) 489, 498-494 (1995)).

...

לאור זאת, סבורה אני כי בסוגיה זו יש להפוך את הצו על תנאי למוחלט, ולהיעתר לסעד החלופי המבוקש על-ידי העותרים, בדבר קביעת "היום הקובע" במועד אישורה של החלטה 979 החדשה, שחל ביום 27.3.2007.

אשר על-כן, יש, לדעתי, להיעתר לעתירה, אך במובן זה שיוענק להם הסעד החלופי שלו עתרו, בדבר קביעת היום הקובע במועד אישורה של החלטה 979 החדשה.

(ו) סוף דבר לפני כ- 100 שנה הגיע דור של חלוצים לאדמות הארץ על מנת לשוב ולהכות שורש ולהקים בית לאומי בארץ ישראל.

נסיבות הסתבכות החייב נעוצה בהיעדר הכנסות מספיקות בשל אי הישתלבותו במעגל התעסוקה למעלה מ- 10 שנים, בשל מעורבותו בפלילים על רקע שימוש וסחר בסמים ובשל ריצוי עונשי מאסר בפועל בשנת 2009 למשך 11 חודשים ומאסר ממושך למשך 3.5 שנים (עד 28/02/2018).

ביום 21/09/2020 הגיש החייב בקשה מוסכמת להחזרת ההליך בטענה כי הנו אסיר משוחרר ששהה במאסר עד 12/03/2020, כי רק בימים האחרונים נודע לו על פסק הדין ומיד פנה לקבלת ייצוג משפטי לצורך השבתו להליך, תוך שהוא מתחייב לעמוד בתשלומים החודשיים.

החייב אינו משתף פעולה בהליך, לא ממציא מסמכים נדרשים, לא מגיש דוחות, הגיש במהלך כל ההליך דוחות לחודשים 09-10/2020, אינו ממצה את כושר הישתכרותו, לא משלם מזונות, לא הציג אישור מסירה לגרושה ולא יידע אותה על זכותה להגיש בקשה לקציבת מזונות, ובנוסף ואולי העיקר, מדובר בחייב שהתנהל בחוסר תום לב, ובמקום לשקם את חייו לאחר שריצה מאסר הוא מעורב בפשיעה במהלך ההליך וכיום הוא עצור עד תום ההליכים ואפשר שגזר עליו , בהתאם לעבירות בהם נאשם, עונש מאסר של מספר שנים.

ב"כ החייב מדגיש כי אין לחייב פיגורים, וכי בהיותו עצור אין לו הוצאות, יש לו הבטחת הכנסה בסך של 2,400 ₪, כי בהיותו אסיר סביר להניח שלא ימצא עבודה.

   הליכי פשיטת מיועדים לשתי תכליות: האחת, לסייע לנושים שדרכם בהוצאה לפועל לא צלחה, לרכז את נכסי החייב כדי להביא למכירתם ולתשלום החובות, והשנייה, לשרת את האינטרסים של החייב חדל הפרעון, ולאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמאטיבית, תוך שמיטת חובותיו, במלואם או בחלקם, בתנאים או ללא תנאי (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרישמי פ"ד נח(2) 810, 814).

החייב אינו מגיש דוחות חודשיים ומסמכים שנתבקשו ממנו, טרם המציא אסמכתות המעידות כי פעל להמצאת ההודעות לנושים על צו הכנוס, לא פעל להחרגת החובות שבדין קדימה, אינו משלום דמי מזונות בנו הקטין בסך 1,500 ₪ בהתאם לפסק הדין מיום 14/08/2016, לא הציג אישור מסירה לגרושתו ולא יידע אותה על זכותה להגיש בקשה לקציבת מזונות, לא המציא אישורי מסירה לזכאיות למזונות כיום ולזכאיות בעבר, לא המציא הבהרות ביחס לחוב המזונות השוטף והתשלום כיום וכן הגשת בקשה לקציבה, מתן הבהרות ביחס לתיק מס הכנסה פעיל, העידר חובות, העידר פעולות עסקיות וזכאות/היעדרה להחזרי מס, ובכך לא ניתן להיתחקות אחר מצבו הכלכלי ומצבת נכסיו.

בהתאם לכתב האישום שהומצא רק עמוד אחד ממנו, עולה כי בחודש 12/2020 נתפס החייב כשברשותו סמים, דבר המעיד כי החייב אינו פועל לפתיחת דף חדש בחייו, כפי שהתחייב במסגרת בקשתו למתן צו כנוס וכפי שמצופה ממנו, במיוחד לאור העובדה כי אופן צבירת החובות בגין ריצוי עונשי מאסרו עקב עבירות פליליות, יש בו חוסר תום לב. מדובר בהליך חידלות פרעון שני המתנהל בעיניינו של החייב, כאשר ההלך הראשון בוטל בפסק דין מיום 27/07/2015 נוכח חוסר שתוף פעולה וניצול ההליך לרעה.

בשים לב למכלול הנסיבות כמפורט לעיל ולאור עמדת המנהל המיוחד והכנ"ר בדבר העידר תועלת מהמשך הליך לנושים, ובשים לב לכך שהצעתו של החייב אינה סבירה, אני מורה על מחיקת הבקשה לפשיטת רגל על כל השלכותיה.

...

לאחר ששמעתי ושקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, ועיינתי בדו"ח המנהל המיוחד מיום 30/03/2021, ובתגובת החייב, מצאתי כי דין עמדת המנהל המיוחד והכנ"ר להתקבל וכי בנסיבות העניין אין מנוס מביטול ההליך.

בשים לב למכלול הנסיבות כמפורט לעיל ולאור עמדת המנהל המיוחד והכנ"ר בדבר העדר תועלת מהמשך הליך לנושים, ובשים לב לכך שהצעתו של החייב אינה סבירה, אני מורה על מחיקת הבקשה לפשיטת רגל על כל השלכותיה.