ההסכם הקיבוצי על העסקת עובדי ניקיון משרד החינוך באמצעות חברות כוח אדם

על ההבחנה בין הסוגים של מיקור חוץ ועל התבניות השונות של מיקור חוץ והשלכותיהן על קביעת זהות המעסיק עמד הנשיא (בדימוס) אדלר, בעיניין פאהום [ע"ע (ארצי) 410/06 המוסד לביטוח לאומי - פאהום (2.11.2008)]: "התבנית הראשונה – מיקור חוץ של פונקציות: יש להבחין בין 'מיקור חוץ' של העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם לבין מיקור חוץ על ידי מסירת פונקציות לחברת חוץ, כגון: מסירת כל עבודת הניקיון במפעל לחברה אחרת.

עוד נפסק, כי – "בהיעדר חזקה, זהות המעסיק בכל מקרה נתון תקבע על סמך בדיקה מהותית וזהירה של כלל נסיבות המקרה, תוך העזרות במבחני העזר שנקבעו בפסיקה ושקלולם. בהתאם להילכת כפר רות, יש לברר את השאלות מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו אליה; מי שיבץ את העובד במקום העבודה; מי קובע את תנאי עבודתו לרבות שכרו, מי נושא בנטל של תשלום שכרו; בידי מי הוכח לפטרו; ועוד". ע"ע (ארצי) 602/09 מדינת ישראל – משרד החינוך – העמותה לפיתוח אקדמי של מדע ותרבות וחנה אלוני (24.1.2012) (להלן - עניין אלוני; עניין חסידים.

שמירה על משטר של הסכמים קבוציים ועל מעמדם של אירגוני עובדים – כלל הוא שהסדר העסקה של עובד באמצעות חברת כוח אדם חייב לשמור לא רק על שכרו ותנאי עבודתו של העובד אלא גם על מעמדם של הסכמים קבוציים הנוגעים לדבר ועל מעמדם של אירגוני עובדים.

אולם, החשוב לענייננו הוא שמטענות משרד הבריאות בבג"צ מתן עולה כי בנגוד לנטען על ידי המדינה בהליך זה, בזמן אמת, בעיני משרד הבריאות ההיתקשרות עם האגודה למתן שירותי בריאות לתלמיד בתחילת הדרך, בשנת 1997, לא הייתה כנטען "מיקור חוץ" אלא "מיקור פנים" – דהיינו היתקשרות עם גוף שהיוזמה להקמתו הייתה של משרד הבריאות, המצוי בשליטתו ובניהולו של משרד הבריאות שפועל על פי החלטות משרד הבריאות, שראה בגוף זה כלי עזר למילוי תפקידיו השונים, בין היתר בגיוס והעסקה של כוח אדם מקצועי בתחום הבריאות.

כך, תחילה שונתה מתכונת ההיתקשרות עם האגודה מהתקשרות עם קבלן כוח אדם לספק שירות; לאחר מכן התנהלו שני מכרזים (לפחות) לאספקת השרות, והאחיות הועברו להעסקה על ידי הזוכים במיכרז – תחילה חברת נטלי ובהמשך חברות נטלי ופמ"י. חלק מהתובעות, האחיות המועסקות במחוז הדרום, ומינואר 2017 גם האחיות המועסקות במחוז צפון, הוחזרו להיות עובדות מדינה, כך שהשלכות ההכרעה בנוגע אליהן עשויה להיות שונה מהשלכות ההכרעה על התובעות האחרות.

...

לבסוף, אדון בשאלת זהות המעסיקה של המערערות: תחילה תיבחן פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין מתן שירותי בריאות לתלמיד והשלכותיה; ובהמשך ייערך דיון ביישומה של המסגרת הנורמטיבית בנסיבות המקרה תוך התייחסות לטענות הצדדים, והמסקנה העולה ממנה לעניין זהות המעסיקה של המערערות.

סוף דבר – אני מצטרפת ,כאמור, לדעתו של חברי הנשיא יגאל פליטמן כי דין הערעור להידחות.

נציגת ציבור גב' דיתי שרון: אני מצטרפת לדעתם של הנשיא יגאל פליטמן וסגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר: על דעת רוב חברי המותב, הנשיא, סגנית הנשיא ונציגת הציבור גב' דיתי שרון, כנגד דעתם החולקת של השופטת לאה גליקסמן ונציג הציבור מר ויסאם עזאם, הערעור נדחה, כאמור בחוות דעתם.

בית הדין הארצי לעבודה עמד בפסיקתו על ההבחנה בין מיקור חוץ אותנטי של פונקציות, העסקה אותנטית באמצעות חברות כוח אדם והעסקה מלאכותית על ידי חברות כוח אדם המהוות "צנור" לתשלום שכר העובד [ע"ע 273/03 שוואב - מדינת ישראל (2.11.2006); ע"ע 410/06 המוסד לביטוח לאומי - ראיד פהום (2.11.2008); ע"ע 472/09 זוהר גולן – או.אר.אס משאבי אנוש בע"מ (12.9.2010) ; ע"ע 478/09 יצחק חסידים – עריית ירושלים (13.1.2011).

תחומים אלה הם שמירה, אבטחה וניקיון, אך אינם כוללים בלדרות כבמקרה זה. הפסיקה והספרות ידעו להבחין בין השניים, וגם קבעו מהו מיקור חוץ אותנטי להבדיל ממיקור חוץ מוסווה באמצעות חברת כוח אדם, כפי שעולה מן הפסיקה והספרות האלה: וגם קבעו מהו מיקור חוץ אותנטי להבדיל ממיקור חוץ מוסווה באמצעות חברת כוח אדם, כפי שעולה מן הפסיקה והספרות האלה: ע"פ 20422-01-11 גבריאל אוזן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.8.2011); ע"ע 116/03 מדינת ישראל-משרד החינוך – משה חג'בי אח' [פורסם בנבו] (2.2.2006).

כן צוין כי מעורבות המשרד בפעילות הקבלן והפקחים המועסקים על ידו אינה משנה ממהותה ואינה הופכת את ההיתקשרות למכרז לאספקת שירותי כוח אדם בהיותה פקוח לגיטימי של מזמין השרות על הגורם המספק את אותו השרות.

תחולת הסכמים קבוציים התובע טוען כי חלים בעיניינו ההסכם הקבוצי וצוי ההרחבה של ענף המלונאות או ענף הניקיון, אך מעבר לטענה, ועל אף שנטל ההוכחה רובץ על כתפיו, לא עשה דבר.

...

כאמור מצאנו כי אל שי היא המעסיקה וככזו היתה רשאית להעביר את התובע לעבודות בבתי מלון שונים בלא שיהא בכך משום שינוי תנאי עבודתו.

בשל כל האמור, אנו דוחים התביעה ברכיב זה. העולה מן המקובץ הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים להלן: הפרש הפרשות לפנסיה בסך של 2,593 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.1.11 ועד התשלום בפועל.

כמו כן, תשחרר הנתבעת לטובת התובע סכומים שנצברו עבורו בקרן הפנסיה ברכיב הפיצויים ככל שלא שוחררו עד כה. בנסיבות הענין לא מצאנו לעשות צו להוצאות ניתן היום, י' אב תשע"ז, (02 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

תחומים אלה הם שמירה, אבטחה וניקיון, אך אינם כוללים בלדרות כבמקרה זה. הפסיקה והספרות ידעו להבחין בין השניים, וגם קבעו מהו מיקור חוץ אותנטי להבדיל ממיקור חוץ מוסווה באמצעות חברת כוח אדם, כפי שעולה מן הפסיקה והספרות האלה: ע"פ 20422-01-11 גבריאל אוזן נ' מדינת ישראל (4.8.2011); ע"ע 116/03 מדינת ישראל-משרד החינוך – משה חג'בי ואח' (2.2.2006); ע"ע 203/10 רשות העתיקות – עבדללה חג'אזי ואח' (17.3.2013); ע"ע 602/09 מדינת ישראל – העמותה לפיתוח אקדמי של מדע ותרבות (24.1.2012); ע"ע 766/07 לימור בן חיים – המוסד לביטוח לאומי (13.2.2011); ע"ע 478/09 יצחק חסידים – עריית ירושלים (13.1.2011); וכן: רות בן ישראל "מיקור חוץ (outsourcing) 'מתמקרים החוצה': העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם פרשנות אחרת. המרת העסקה פורמאלית בהעסקה האותנטית", שנתון משפט העבודה ז 5-42 (1999).

מבחני עזר נוספים שגובשו בפסיקה בחנו האם נפגע העובד בפן הייצוג האירגוני כתוצאה ממיקור החוץ, האם המיקור מדיר את העובד מתחולת צוי ההרחבה או הסכמים קבוציים; האם יש במיקור חוץ כדי לפגוע בעובד ובתחושת השייכות שלו ולחילופין בקידומו או התפתחותו המקצועית (ראה גם ע"ע (ארצי) 478/09 יצחק חסידים – עירית ירושלים, מיום 13.1.11).

אמנם הוכח בפנינו כי הערייה מנהלת מזה שנים רבות ועד לימים אלה את מערך שירותי הסעות התלמידים והליווי בהסעות באמצעות קבלנים חצוניים, שהתחלפו ביניהם מעת לעת ואינה מעסיקה את עובדיה בתחום זה, כאשר מיקור החוץ של פונקציה זו הנו לגיטימי כשלעצמו; אולם, בעניינינו הוכח כי העסקת התובעים על ידי רמ קרמ שהנה חברה קבלנית לאספקת כח אדם ולא חברה בעלת מומחיות בתחום השרות, בנסיבות העניין, היתה בעיקר לצורך הנפקת תלושי שכר וכ"צנור" לתשלום שכר התובעים, כאשר מעורבותה הרבה וההדוקה של הערייה בהעסקת התובעים ובפיטוריהם, שלדבריה היתה בגדר "שירות" או "עזרה" לרמ קרמ ותו לאו (ראה עדות רחל אדרי בדיון מיום 19.3.15: בעמ' 13, ש' 17; עמ' 16, ש' 13; עמ' 17, ש' 3-4; עמ' 18, ש' 10-11; עמ' 19, ש' 17-18) – מצביעה על מאפיינים מרכזיים וברורים ליחסי עובד ומעביד ולא על העסקה במסגרת מיקור חוץ של פונקציה, כפי שנפרט להלן.

כאמור, אין חולק כי מר שפיצר הורה לרשויות ובכלל זה לעריית אלעד במכתבו מיום 21.1.08 (נספח ג' לתצהיר רחל אדרי) כדלקמן: "... כתוצאה מהחוק (סע' 12א. לחוק העסקת עובדים, מ.נ.ד.) ובטרם יחשבו העובדים כעובדי הרשות, על הרשות לבחון מחדש את חיוניות ונחיצות המשרות ובאם יש מקום לתקנן ולתקצב משרות אלה בתקציב לשנת 2008... עובדים שיוחלט לגביהם שאין נחיצות למשרות אותן הם מאיישים, על הרשות יהיה לסיים את העסקתם באמצעות החברה וזאת עד ליום 31.5.08." עוד ציין מר שפיצר בסוף מכתבו כי "עובדים שהרשות תמשיך את העסקתם ללא תקנון, תיקצוב ואישור ההעסקה ע"י המשרד יובא נושא ההעסקה כולל סכומי ההוצאה לדיון בוועדה לחיוב אישי" שמיעת עדויות הערייה ובייחוד עדות הגזבר הותירה עלינו רושם לפיו הערייה מהרה לפטר את התובעים באותו המועד, בעיקר נוכח החשש מהחיוב האישי, כאשר "הפיתרון הקל והבטוח" מבחינתה היה פיטורי התובעים וסיום ההיתקשרות בינה לבין רמ קרמ בהקדם האפשרי אף בטרם סיום תקופת החוזה, כפי שעולה מדברי הגזבר, שיובאו להלן (מעמ' 31 לדיון מיום 19.3.15, ש' 7 עד עמ' 32, ש' 21, ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.): "ש. האם באותה תקופה הפסקתם את העסקה של העובדים באותו מסגרת כאשר הפרתם את החוזה שלכם עם הנתבעת 1 ולא המשכתם?

...

לטענת הנתבעת 1, רמ קרמ, המסכת העובדתית בתיק דנן, כמו גם בתביעה הראשונה, מובילה למסקנה ברורה ולפיה התובעים הועסקו על ידי העירייה בלבד, מה גם שעתירתם הינה להשיבם לעבודה בעירייה ולא ברמ קרמ.

יתר התביעות לתשלום פיצוי בגין היעדר קבלת הודעה מוקדמת, היעדר קבלת הודעה בדבר תנאי עבודה, הפרשי שכר והחזר מס ארגון – נדחות בזאת.

כמו-כן, למען הסר ספק, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים שנתבעה לראשונה בסיכומי התובעים, באופן לאקוני וללא כימות – נדחית בזאת.

כך גם תביעת התובעים לאכיפת יחס העבודה בינם לבין העירייה – נדחית בזאת.

בע"ע (ארצי) 410/06 המוסד לביטוח לאומי - פאהום (2.11.08) (להלן – עניין פאהום) עמד בית הדין על ההבחנה בין תבניות ההעסקה השונות, כדלקמן: "התבנית הראשונה – מיקור חוץ של פונקציות: יש להבחין בין 'מיקור חוץ' של העסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם לבין מיקור חוץ על ידי מסירת פונקציות לחברת חוץ, כגון: מסירת כל עבודת הניקיון במפעל לחברה אחרת. מיקור חוץ של פונקציות נוגע לאותם מקרים בהם מיפעל אחד מעביר ביצוע פונקציה מסוימת בהליך היצור שלו למפעל אחר. במיוחד המדובר ב'החצנה' של פונקציות שאינן כלולות בגרעין העשייה של אותו מיפעל, כגון אספקת ארוחות לעובדים, הדאגה לניקיון המפעל או השמירה בו. כלי זה הנו מקובל ואף מחויב המציאות במשק שנות האלפיים. בתבנית זו מתחייבת החברה החיצונית לספק מוצר או שירות או לבצע חלק מפעולות המפעל על ידי עובדיה שלה, כאשר בדרך כלל אותה חברה מתמחה באספקת השרות או בייצור המוצר אותם העביר המפעל לביצועה... התבנית השנייה – העסקה 'אמיתית – אותנטית' של עובדים באמצעות חברות כוח אדם... התבנית השלישית - העסקת עובדים באמצעות חברת כוח אדם המשמשת 'צנור לתשלום שכר' גרידא: במקרים הנכללים בתבנית זו, המשתמש – קרי המעסיק בפועל, קולט או מגייס את העובד למפעלו באופן בו מתקבלים עובדיו שלו לעבודה והעובד מבצע עבודה זהה לעובדי המשתמש ולצדם. אלא, ששכרו משולם על ידי חברת כוח האדם ועל פי המבחנים 'הרישמיים' – 'הפורמליים' הוא נחשב לעובד חברת כוח האדם, המדווחת עליו לרשויות כעובדה שלה... מאפייניה של תבנית העסקה זו הנם השליטה הרבה של מקבל העבודה על בחירת העובד, עבודתו ותנאיה והקשר הרופף בינו לבין חברת כוח האדם שהלכה למעשה, מתמצה פעמים רבות בתשלום השכר והנפקת התלושים גרידא. לתבנית העסקה זו תכליות שונות, וביניהם: 'היתחמקות' ממתן תנאי עבודה שוים לאלו של עובדי המפעל מכוח חוקי המגן ובמיוחד מכוח ההסכמים הקבוציים החלים במקום העבודה; רצון להפחית ממספר העובדים המאורגנים במפעל; ניסיון למקסם גמישות ניהולית על דרך של המנעות ממתן מעמד של 'עובד קבוע', מקום שמכוח הסכמים או הסדרים קבוציים קיימת נפקות למעמד זה". נטל הוכחת התביעה, על כל הכרוך בכך, מוטל על התובע.

בפרט, נוכח ההלכה לפיה "מצב דברים בו הגורם המפקח הוא המשתמש אינו מלמד בהכרח על כך שהמשתמש הוא המעסיק האותנטי. ודוק: פקוח על עבודת העובד נעשה לא פעם על ידי המשתמש שבחצריו ולמענו מבוצעת העבודה. זהו פועל יוצא של הצורך להבטיח את ביצוע העבודה ברמה הנדרשת שלשמה הוזמנה; אין בפקוח, כשלעצמו, כדי ללמד על כי המשתמש הוא המעסיק" (ע"ע (ארצי) 766-07‏ ‏בן חיים -המוסד לביטוח לאומי (13.2.11) ור' גם ע"ע (ארצי) 116/03 מדינת ישראל משרד החינוך - חג'בי ו 15 אח' (2.2.06)).

תחולת הצוו נשוא ענייננו, בענף הניקיון, נקבעה ברישא שלו כדלקמן:  "... אני מצוה כי תורחב תחולתן של הוראות ההסכם הקבוצי הכללי מס' 7035/2013... על כל העובדים והמעסיקים, כהגדרתם בהסכם, בענף הניקיון." בסעיף 2 לצוו, סעיף ההגדרות, נקבע כך: "חברה ו/או מעסיק" – חברה העוסקת בתחום ניקיון ו/או תיחזוקה; "מזמין שירות" – מי שאצלו ו/או בחצריו ו/או בעבורו מועסק עובד כהגדרתו בצו זה; "עובד" – כל עובד המועסק על ידי חברה בעבודת ניקיון ו/או תיחזוקה, ובכלל זה עובד חודשי ועובד בשכר, בין אם מועסק במשרה מלאה ובין אם מועסק במשרה חלקית, לרבות אם אינה מבוצעת בחצרי מזמין השרות;"

...

על כן, בהתאם לסמכותנו מכוח סעיף 18 לחוק הגנת השכר אנו דוחים את התביעה ברכיב זה. טרם נעילה בשולי הדברים ועל מנת שלא תצא פסיקתנו חסרה, נבקש לייחד מספר מילים לטענתה החוזרת של שופרסל לפיה העבירה כבר לסופר שירות את מלוא הסכומים בהם היא חבה כלפיה על פי הסכם ההתקשרות ביניהן, כך שחיובה עתה בתשלום כזה או אחר כלפי התובע, יהווה משום חיוב בכפל.

מה גם, שסבורים אנו כי קבלת טענה מעין זו תיטול את עוקצו של החוק להגברת האכיפה, שבבסיסו השאיפה להטלת אחריות על מזמיני שירות בתנאים הנקובים בו. סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

בשים לב לכלל נסיבות העניין, לרבות הסכום הנפסק לעומת הסכום שנתבע ובעיקר האופן בו נוהל ההליך על-ידי התובע, תוך אי גילוי עצם הגשת תביעת חוב בגין רכיבי התביעה – התנהלות שאינה ראויה לטעמנו - שופרסל תישא בהוצאות התובע בסך 500 ₪ ובשכר טרחת ב"כ התובע בסך 1,500 ₪ בלבד, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ביום 5.3.18 פנתה הנתבעת 1 לנתבעת 3 במכתב: "הנידון: הודעה על עיכוב כספים בשל הפרת הסכם היתקשרות ואי תשלום זכויות עובדי החברה במלואן והתראה אחרונה בטרם נקיטת הליכים נוספים. בהמשך להתכתבויות קודמות בין הצדדים, הריני לפנות אליך ..: 1. ביום 1.9.2016 נחתם הסכם היתקשרות חדש, למתן שירותי ניקיון, בין חברתכם לבין העיריה... 2. ביום 7.9.2016 הועבר לעיונכם דו"ח בודק שכר לחודשים ינואר- מרץ 2016, בעיניין ליקויים בתשלומי השכר המשולמים לעובדי חברתכם המועסקים על ידכם במסגרת הסכם ההיתקשרות... ביום 24.11.2016 התקבלה תגובת החברה לגבי הסדרה וטפול בליקויים אשר הוצגו בדו"ח הבודק... ביום 30.4.2017 ניתנה תשובתו הסופית של הבודק ביחס לטענות אשר הועלו על ידי החברה, וזאת חרף התשובות וההבהרה שמסר הבודק לחברתכם בעיניין, המהוים הלכה למעשה הפרה של הסכם ההיתקשרות על ידי חברתכם...ניתנת לכם בזאת ארכה של 30 יום ממועד קבלת מכתב זה, לתיקון ההפרה.... במידה וההפרה לא תתוקן בתוך 40 יום ממועד קבלת מכתב זה, תראה עצמה חופשייה להורות על עיכוב כספי התמורה האמורים להיות משולמים לחברתכם לאלתר ו/או לחלט את כספי הערבות..." ר' נספח 14 לכתב ההגנה של הנתבעת 1.

בע"ע (ארצי) 1218/02 Xue Bin – א. דורי – חברת לעבודות ההנדסיים בע"מ (20.3.03), (להלן: עניין א. דורי), קבע בית הדין הארצי כי: "על מעסיק מוטלת החובה לדאוג שעובדיו לא ינוצלו ע"י חברת כח אדם, קבלן משנה, או מעסיק במשותף. כך על קבלן ראשי מוטלת החובה לדאוג שעובדי קבלן המשנה המועסקים באתרי הבניה שלו יקבלו את שכרם. אחריות המעסיק ואחריות הקבלן הראשי כוללת בחובה את הדאגה לכך שהעובדים יקבלו את שכרם". בתום הליך זהוי המעסיק, תתכן הכרה במעסיק יחיד, אולם ייתכן גם כי התוצאה תהא הכרה במשתמש ובקבלן כמעסיקים במשותף.

לעניין זה, ציין הנשיא (בדימוס) אדלר בפרשת בן חיים - "עמדתי היא, כי ראוי בדרך כלל להכריע מי הוא המעסיק של העובד תוך הצבעה על מעסיק אחד, וזאת לאור העקרונות שנקבעו לעיל. ההכרה במצב של העסקה משותפת שמורה למקרים חריגים, בהם מוכח כי חברת כוח האדם או הקבלן הם חלשים מאוד, נעלמו, או במקרים דומים אחרים, כך שהעובד לא יוכל להפרע מהם בהתייחס לזכויותיו האישיות או הקיבוציות". אשר לענייננו נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי ההיתקשרות בין הנתבעת 1 לנתבעת 3 הייתה היתקשרות אותנטית ולגיטימית לקבלת עבודות ניקיון וטיאוט רחובות ושטחים פתוחים בשטח השיפוט של הנתבעת 1, וכי אין להחיל במקרה דנן את דוקטרינת המעסיקים במשותף.

אף אם היינו מקבלים את טענת התובע כי מר יהודה הוא עובד עריית כפר סבא ואכן הוא זה שנתן לו הוראות עבודה והעביר לו את תלושי השכר, הרי שעצם הפיקוח על עבודת עובד ניקיון או עצם מתן הוראות לאופן עבודת עובד ניקיון המוצב בחצרי המשתמש, אינם יוצרים כשלעצמם ובכל נסיבות יחסי עבודה [(ע"ע (ארצי) 116/03 מדינת ישראל - משרד החינוך נ' משה חג'בי ו-15 אחר' (2.2.2006); סעש (ת"א) 33377-01-17 OSMAN MOHAMAD נ' שופרסל בע"מ (23.7.2019).

...

בכל הנוגע לנתבעת 3, שעה שקבענו כי ניתנה לתובע הודעה על תנאי העסקה וכי המפורט בהודעה עולה בקנה אחד עם הסכומים שהתובע קיבל, ושעה שקבענו כי אנו דוחים את טענת התובע לכך שהתלושים מזוייפים ומצאנו כי עיון בתלושים מעלה כי יש בהם פירוט לכלל תנאי העסקת התובע; ומשבכתב התביעה הטענה לפיצוי לפי חוק הגנה השכר נוגעת לאי פירוט נכון של השכר השעתי - טענה שנדחתה, התביעה לפיצוי בגין העדר הודעה ותלושי שכר נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת 3 תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל : עבור דמי מחלה - סך של 7,526 ₪.

בשים לב למיהות המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעות בפיצויי הלנה, והסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.