כך קבע בית המשפט העליון בע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809-807 (9.3.1981)) –
"לדעתי אין זה מדויק כלל ועיקר לומר, כי די לו לנפגע התובע להוכיח את ניזקו, ואילו שיעור הפיצויים הוא עניין לאומדנו של בית המשפט. נראה לי, כי הגישה הנכונה היא, כי נפגע, התובע פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) ... חייב להוכיח, במידת וודאות סבירה, הן את ניזקו והן את שיעור הפיצויים , שיהיה בו כדי לפצותו על ניזקו ... כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שניגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפצוי, דהיינו את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט"
אמנם לא יכול להיות ספק כי כאשר עסקינן בנזק שאינו ממוני ואינו ניתן לכימות כספי באופן מובהק קיים קושי להוכיח במדוייק את שוויו הכספי וכפועל יוצא מכך את גובה הפצוי המגיע בעטיו, ועל כן קבע בית המשפט באותו מקרה ביחס לנזקים אלו כך (שם, עמ' 811-810) –
"4. ... לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר ... על-כן נפסק, כי "מכיון שלא ניתן היה במקרה דנא להוכיח במדוייק את שיעור הנזק, רשאי היה בית-המשפט המחוזי לעשות אמדן של הנזק" (ע"א 525/74 [6].
אף אם לא ניתן היה לגבש מתוך האמור חישוב מתמטי מדוייק של שיעור הפצוי המגיע לתובע עקב פגיעות נטענות אלו למצער ניתן היה להבין את הקף הפגיעה ועוצמתה במידה שהיתה מאפשרת לבצע אומדנה דדיינא בצורה מושכלת כהוראת ההלכה.
...
לטענת התובע פניות חוזרות ונשנות אל הנתבעת, פעולות על פי הנחיותיה וביקורי טכנאי מטעמה ואף מנכ"לה מר עמירם צופי – שחדלו בשלב מסויים – לא פתרו את הליקויים ובסופו של דבר לא יכול היה לעשות במכשירים כל שימוש והם נותרו כאבן שאין לה הופכין.
אשר על כן אני קובע כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה בדבר קיומו של הסדר בין הצדדים לסילוק טענות התובעת כלפי הנתבעת תמורת הענקת מכשיר בשווי 38,000 ₪ במתנה.
עם זאת, אין להגזים יתר על המידה בשיעור השוני בין אמות המידה להערכת הנזק, על-פי שני הסעיפים הנזכרים, שכן מטרת ההערכה בשני המקרים היא שווה, כלומר, החזרת המצב לקדמותו; שלישית, יש בו במבחן הוודאות הסבירה כדי ליצור איזון ראוי בין האינטרס של הנפגע לקבל פיצוי על נזק שנגרם לו, גם אם הוא נתקל בקושי להביא הוכחות ודאיות, לבין האינטרס של המפר, שלא להיות חשוף לתביעת פיצויים, שאינה מעוגנת למערכת העדויות שבמשפט"
בענייננו, זולת עדותם הכללית של התובע ואשתו על פגיעה ניכרת במוניטין שהובילה בסופו של דבר לסגירת המכון לא הובא ולו בדל ראיה בנושא זה הגם שלכאורה מה פשוט יותר מהעדת לקוחות שנפגעו או מי ששמע שהתובע ואשתו כונו גנבים בעקבות פרשה זו, הצגת תיעוד כספי לפיצויים שנדרשו – לטענתם – לשלם ללקוחות שנפגעו עקב הליקויים במכשירים ועוד כהנה וכהנה.
סיכום
המורם מכלל האמור הוא שאני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע סכום של 86,994 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.9.17.
