בגדריו של פסק הדין היתקבל ערעור משיבה 1 (להלן: המדינה) על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (בש"ע 61655-07-23, בש"ע 61656-07-23, בש"ע 61647-07-23, בש"ע 61676-07-23) (כבוד השופטת ר' הירש) שניתנה ביום 26.07.2023, כך שהוסר צו איסור הפירסום שהטיל בית משפט השלום על שמם של המבקשים, נושאי משרה במשיבה 5 (להלן: החברה), החשודים יחד עם החברה ומשיבים 3-2 (להלן בהתאמה: פלוני ו-פלונית) בבצוע עבירות מס שונות.
לגופם של דברים, נטען כי אין מקום להבחנה שביצעו המבקשים בין עניינם של עובדי היי-טק לבין כל אדם אחר והוסיפה וטענה כי דוקא משום שמדובר בחשדות לבצוע עבירות בתחום הכלכלי, ישנה חשיבות יתרה בפירסום.
עוד הוסיף וטען פלוני כי חוות הדעת הפסיכיאטרית חוסה תחת חסיון וכי עיון בה לא היה מסייע למבקשים להוכיח את שדרוש הוכחה, דהיינו כי פירסום שמם עלול לגרום להם נזק חמור.
אף לא מצאתי כל סיבה להבחין בין עניינם של העוסקים בתחום ההיי-טק ובין עניינו של כל אדם אחר.
...
למעלה מן הצורך, אעיר כי מקובלת עליי מסקנת בית משפט קמא לפיה נוכח העובדה שהפרשה בכללותה מותרת בפרסום, לרבות חלקו היחסי של כל חשוד בה, החשש האמור, שמא ייוחס למבקשים חלק גדול מדי בפרשה, מצטמצם עד מאוד, וזאת – בבחינת 'יראה הציבור וישפוט'.
סבורני, אם כן, כי ראוי שהמחוקק יתן את דעתו לקשיים המעשיים שמעוררים הדינים החלים בענייננו, דהיינו – הדינים החלים על צווי איסור פרסום או הסרת פרסומים, בעולם הטכנולוגי ובעידן הרשתות החברתיות; זאת, על מנת לאפשר לבית המשפט ליישם את התוצאה המעשית ההולמת ביותר, באופן המגשים באופן מיטבי את תכליות הדין.
סוף דבר
נוכח כל האמור, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע – להידחות.
