היא היתמקדה בטענה, כי ההבדל בין מעשה מגונה בכוח, בנסיבות בהן הורשע גדי, כמפורט לעיל, לבין אינוס הוא בגדר הבדל לא מהותי בין הפירסום למציאות, וכי הפירסום בדבר הרשעה באינוס אינו שונה באופן מהותי מהמציאות, ולכן חלה הגנת "אמת דברתי".
קשת הפניתה, לעניין זה, לחוות דעתו של כב' השופט גרוניס בדנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך, סז(1) 667 (2014), בפיסקה 28, שפסק כי "לא כל פער בין העובדות העולות מן הפירסום לבין האמת המשפטית יוביל למסקנה כי לא נתקיים התנאי של אמתות הפירסום. כפי שנקבע במפורש בסעיף 14 לחוק, ההגנה לא תשלל רק בשל העובדה שלא הוכחה אמתותו של "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש"".
אך בנסיבות המקרה שלפני, בהיתחשב בזמן שחלף ממועד הרשעתו של גדי ועד לפירסום הכתבה הראשונה והשנייה, ומאחר שקשת לא הכחישה את שקומו של גדי, ואף בהיתחשב בפער המשמעותי בין עבירת האינוס, שיוחסה לגדי בפרסומים, אל מול עבירת ביצוע מעשה מגונה בכוח, בה הורשע – אין מקום להסתפק בפצוי סמלי בלבד לגדי.
...
מכלול השיקולים שנבחנו לעיל – חומרת הפרסומים והיקפם, התנהלות קשת קודם לפרסומים ואחריהם, השיהוי בפנייה לקשת ובהגשת התביעה, עברו הפלילי של גדי, והשלכותיו על אומדן הפגיעה בו כתוצאה מהפרסומים – כל אלה מובילים למסקנה, כי יש להעמיד הפיצוי בגין הפרסומים על סך של 25,000 ₪.
סוף דבר
אני מחייבת את הנתבעת, שידורי קשת בע"מ, לשלם לתובע מר גדי סבן, סך של 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שיעור של ישלם הנתבע לתובע שיעור של 25% מאגרת בית המשפט, כפי ששולמה (כיחס שבין סכום הפיצוי שנפסק לבין סכום התביעה המתוקן), וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך של 8,000 ₪.
