מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ההבחנה בין עבירת אינוס לעבירת מעשה מגונה

בהליך דנ"פ (דנ"פ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

ביום 19.9.2017 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש פה אחד בעבירות של אינוס, מעשים מגונים, בעילה אסורה בהסכמה וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.
משכך, ציין בית המשפט כי החלטת בית המשפט המחוזי, לה הסכימה התביעה, לאפשר למבקש להגיש השלמת טיעון מטעמו באמצעות מעטפה חתומה "כללה הליכה של כברת דרך לא מבוטלת לעברו, לפנים משורת הדין". אשר לרכיב השני שעניינו מניעת העברת החומרים המבוקשים לתביעה, בית המשפט היתייחס לטענת המבקש לפיה אין הבדל בין חומרים שהשיג נאשם מצדדים שלישיים בעצמו – שאותם אין הוא חושף לצד שכנגד כדי "להפתיע" את המתלוננות במהלך החקירה הנגדית – ובין חומרים שהוא שואף להשיג באמצעות הגשת בקשות לבית המשפט.
...
דיון והכרעה לאחר עיון בפסק הדין, בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
המבקש סבור, כאמור, כי בפסק הדין נקבעה הלכה "חדשה וקשה". עמדתו זו אינה מקובלת עלי.
אשר על כן, הבקשה נדחית.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

כפי שציין בית משפט קמא: "ההבדל הדק בין עבירת מעשה מגונה לבין עבירת אינוס באמצעות החדרת אצבע לאיבר מינה של המתלוננת הוא כחוט השערה". למערער עבר פלילי עשיר, הגם שמזה שנים רבות לא הסתבך בפלילים.
...
לא מצאנו ממש בטענות המערער הנסבות על קביעות עובדה ומהימנות מובהקים שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן.
אשר לערעור על גזר הדין, גם בו לא מצאנו ממש, ודומה כי בית המשפט התחשב בגילו של המערער ובמצבו הבריאותי והקל בדינו.
סיכומו של דבר, שלא מצאנו עילה כלשהי להתערב בגזר הדין, ונזכיר את נקודת המוצא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בחומרת העונש אלא במקרים חריגים.
סוף דבר, שהערעור נדחה על כל חלקיו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

היא היתמקדה בטענה, כי ההבדל בין מעשה מגונה בכוח, בנסיבות בהן הורשע גדי, כמפורט לעיל, לבין אינוס הוא בגדר הבדל לא מהותי בין הפירסום למציאות, וכי הפירסום בדבר הרשעה באינוס אינו שונה באופן מהותי מהמציאות, ולכן חלה הגנת "אמת דברתי". קשת הפניתה, לעניין זה, לחוות דעתו של כב' השופט גרוניס בדנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך, סז(1) 667 (2014), בפיסקה 28, שפסק כי "לא כל פער בין העובדות העולות מן הפירסום לבין האמת המשפטית יוביל למסקנה כי לא נתקיים התנאי של אמתות הפירסום. כפי שנקבע במפורש בסעיף 14 לחוק, ההגנה לא תשלל רק בשל העובדה שלא הוכחה אמתותו של "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש"".
אך בנסיבות המקרה שלפני, בהיתחשב בזמן שחלף ממועד הרשעתו של גדי ועד לפירסום הכתבה הראשונה והשנייה, ומאחר שקשת לא הכחישה את שקומו של גדי, ואף בהיתחשב בפער המשמעותי בין עבירת האינוס, שיוחסה לגדי בפרסומים, אל מול עבירת ביצוע מעשה מגונה בכוח, בה הורשע – אין מקום להסתפק בפצוי סמלי בלבד לגדי.
...
מכלול השיקולים שנבחנו לעיל – חומרת הפרסומים והיקפם, התנהלות קשת קודם לפרסומים ואחריהם, השיהוי בפנייה לקשת ובהגשת התביעה, עברו הפלילי של גדי, והשלכותיו על אומדן הפגיעה בו כתוצאה מהפרסומים – כל אלה מובילים למסקנה, כי יש להעמיד הפיצוי בגין הפרסומים על סך של 25,000 ₪.
סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת, שידורי קשת בע"מ, לשלם לתובע מר גדי סבן, סך של 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע שיעור של ישלם הנתבע לתובע שיעור של 25% מאגרת בית המשפט, כפי ששולמה (כיחס שבין סכום הפיצוי שנפסק לבין סכום התביעה המתוקן), וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך של 8,000 ₪.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

הגם שבמהלך חקירות המתלוננת הוסבר לה השוני בין עבירת מעשה מגונה לעבירת האינוס, ובכלל זאת ההבדלים באופי הנגיעות האינטימיות – נימנע בית המשפט המחוזי מלהתחשב בהשפעת פעולות אלו על גירסתה.
...
נוכח האמור, סבורני כי מתקבלת תמונה ברורה בדבר ניסיון המתלונן להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת – כפי שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי (עמ' 20 להכרעת הדין).
לעניין זה יודגש, כי במסגרת ערעור על גזר דין תבחן ערכאת הערעור, בראש ובראשונה, את התוצאה העונשית הסופית (ראו, למשל, ע"פ 2935/19 משהראוי נ' מדינת ישראל, פסקה 13 והאסמכתאות שם (24.10.2019)) – ולפיכך, אף לו הייתי נכון לקבל את עמדת המערער כי התייחסות בית המשפט המחוזי לסעיף 355(א) לחוק העונשין השפיעה על מתחם הענישה שנקבע בעניינו, אין בכך כדי להועיל לו. לבסוף יצוין, כי אין בידי לקבל גם את טענות המערער בדבר אי-התחשבותו של בית המשפט המחוזי בנסיבותיו האישיות, כמו גם בהתנהלות גורמי החקירה.
סוף דבר, על יסוד האמור ומכל הנימוקים עליהם עמדתי בהרחבה לעיל סבורני כי דין הערעור, על שני חלקיו, להידחות – וכך אציע גם לחבריי לעשות.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

בהמשך לכך, ביום 19.11.2018 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין), מספר עבירות של מעשים מגונים לפי סעיף 348(ג) לחוק ועבירת חטיפה לפי סעיף 369 לחוק.
אכן, קו הגבול בין ארוע אונס שהוא בגדר עבירה רבת-פריטים, לבין ארוע אונס בו מבוצעות מספר עבירות בסמיכות זמן ומקום עשוי להיות דק, ולעיתים דקיק, ואין מנוס מהפעלת מבחן השכל הישר על מנת להבחין בין גווני המצבים.
...
אינני מקבלת טענה זו. אכן, אני שותפה לעמדה העקרונית המסתייגת מ"פריטת" כל התרחשות לסדרה של מקטעי תקיפה שונים, באופן שעלול להרבות באופן מלאכותי את מספר מעשי העבירה שבהם אפשר להרשיע.
אני סבורה שנכון לאמץ כאן את נקודת המבט של נפגעת העבירה, ובעשותי כן אינני רואה עילה להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר בשני מעשים פוגעניים.
אולם, בהתחשב בטענות הראויות שהעלתה המדינה בערעור שהוגש מטעמה כנגד קולת העונש כפי שנגזר מלכתחילה, הגעתי לכלל דעה כי במכלול הנסיבות יש להותיר את העונש שהוטל על המערער בעינו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו