"(שם. בסעיף 72)[ההדגשה שלי ל.ב.]
אציין כי בעיניין גולן הונחה בפני בית המשפט "חוות דעת משפטית והנחייה – תוי קניה ושובר מתנה" של עו"ד וינשטוק טירי, היועצת המשפטית של הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן (להלן: "חוות הדעת" ו:"המאסדר") מיום 6.9.15, אשר במסגרתה חיוותה דעתה, בכל הנוגע לקופונים, כדלקמן:
"קופון אינו שובר מתנה שכן שובר מתנה מתאפיין כאמור בכך שנקוב בו סכום, להבדיל מקופון המשמש לצריכת מוצר או שירות. ערכו של הקופון תומחר ביחס לערכו בעת הנפקת הקופון. קופון שונה מתו קניה בכך שכאשר מדובר במסמך בעל ערך כספי נקוב, אף אם תהיה עליית מחירים לא תווצר פגיעה כלכלית לעוסק שכן עליית המחירים תגולם במוצרים או בשירותים עצמם שאותם זכאי הצרכן לרכוש באמצעות השובר. לעומת זאת אי הגבלת תוקפו או קביעת תקופת תוקף ארוכה למסמך המיועד לשימוש בשירות או לרכישת מוצר מסוים, עלולה לגרום הפסד כלכלי לעוסק שכן ערכו הכספי של המוצר או השרות בתקופה זו עלול להשתנות באופן שיאיין את הכדאיות הכלכלית של העוסק להנפיק את הקופון."
אציין כי חוות דעת זו של המאסדר הונחה גם בפני בית המשפט בת"צ (מחוזי ת"א) 7347-10-13 שרון פינקלשטיין נ' רעיונית בע"מ (22.06.2016) (להלן: "עניין רעיונית"), ובאותו עניין הוסיף בית המשפט וציטט באשר להגדרת קופון מדברי המאסדר כדלקמן:
" מיסמך המיועד לשימוש עבור סוגי טובין או סוגי שירותים מסוימים הנקובים בשובר, אצל עוסק מסוים בד"כ. על מיסמך זה לא חלות הוראות החוק בעיניין שובר מתנה ותווי קניה. תוקפו ואופן ממושו נתונים לפררוגטיבה של העוסק."
נוסף על כך, ריכז בית המשפט בעיניין גולן כדלקמן את חשיבות ההבחנה בין שוברי מתנה, תו קניה וקופון:
" חשיבות הסווג של השוברים היא בכך שיש שוני בין תו קניה לשובר מתנה לעניין הוראות הדין הנוגעות לכל אחד מהם. שובר מתנה חייב להיות בתוקף לפחות לשנתיים מיום מסירתו ואין תוקף לתנאי המגביל את אפשרות מימוש שובר המתנה אלא אם קבע השר סייגים להוראה. תו קניה תקופת תוקפו לא תפחת מחמש שנים ואין הוראה דומה האוסרת הגבלת אפשרות המימוש שלו. השר רשאי אמנם לקבוע הוראות לעניין תנאים המגבילים אפשרות ממושם של התווים, הוראות כאלה טרם נקבעו. אשר לקופון, לכאורה מאחר שאינו תו קניה וגם אינו שובר מתנה, ההגבלות שבחוק הגנת הצרכן אינן חלות עליו בהעדר הוראה רלבאנטית."
להשלמת חלק זה וכהקדמת המאוחר הנני מוצאת לציין לא רק את שקיים בחוק, באשר לאיזה מסוגי השוברים הנזכרים בו, אלא גם את שמקומו נפקד מהחוק והוא קביעה אופראטיבית ובהתאם לה - עם תום המועד הנקוב בשובר, בתו הקנייה ובתעודת הזיכוי, לא זכאי עוד הלקוח לממשו ויתרה מכך, אין הוא זכאי להחזר כספי כלשהוא בגין כך.
מכאן לענייננו, אשר תחילה אקדים ואציין כי בו, אין חולק בין הצדדים, שהשוברים נשוא הדיון הם - קופונים (ראו דברי ב"כ המשיבה בעמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 22/12/21 בשורה 5 ודברי ב"כ המבקשים בעמוד 6 לפרוטוקול אותו דיון בשורות 31-32).
זאת ועוד, במסגרת בקשת האישור על המבקש גם להציע מנגנון לבירור שאלת הקשר הסיבתי, במסגרתו יש להבחין בין מי שרכש את השרות או המוצר משום שהוטעה, לבין מי שרכש את השרות או המוצר בלי קשר לפירסום הנטען, ואף חזר ורכש את המוצר שוב ושוב.
קביעתי ולפיה בררת המחדל המתבקשת, הסבירה וההגיונית היא שהלקוח אינו זכאי להשבת התמורה מקום בו לא ניצל את השובר עד למועד תום תוקפו, משליכה גם על טענת המבקשת בדבר הקף הגילוי הנידרש באשר לתניה זו. זאת הואיל וככל שזו בררת המחדל המתבקשת, הרי שאין לקבל את טענת המבקשת ולפיה בהיעדר גילוי תניה זו, במהלך היתקשרות הרכישה (אלא אם בוחר הלקוח ללחוץ על הלינק המוביל לתקנון), יש כדי להעצים את הקפוח הנובע מהתניה.
...
יתרה מכך, לאחר שבחנתי את התנהלותה של מקס בתקופה בה הוחלו מגבלות בשל נגיף הקורונה, לא מצאתי בה כל פגם.
אשר לכך, הרי שמתוך טענות המבקשת עולה כי אמנם, בסיכומו של דבר, הסכימה מקס להשיב לה את כספה - הגם שפנייתה הייתה לאחר תום תוקף השובר והגם שהשובר נרכש מלכתחילה בתקופת המגבלות ועם אופציית משלוח.
סוף דבר;
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית – נדחית.
