ההבדל במכתב חברת ביטוח למבוטח ולעורך דינו

בבקשתם עמדו הנאמנים על כך שמינויו של עו"ד נס כנאמן התבקש על ידי החברה, ואילו מינויו של עו"ד נאור כנאמן התבקש על ידי מחזיקי האג"ח, וכי בנסיבות תיק זה, ראוי שניהול החקירות וההליכים המשפטיים ייעשה על ידי עורך דין חצוני, בפיקוחם של הנאמנים.

לשם הנוחות, ולנוכח חשיבות המועדים המפורטים לצורך הדיון שלהלן, אציגם בטבלה אשר מפרטת את השתלשלות האירועים במרוכז: מועדים תאור 2011-2007 האירועים מושא התובענה 9.6.2011 הגשת בקשה למינוי נאמן לצורך גיבוש הסדר נושים 16.6.2011 החלטה למנות את הנאמנים לגיבוש הסדר נושים 23.6.2011 מכתב מטעם הנאמנים לחברת הביטוח של נושאי המשרה ובו מצוין דבר קיומן של תלונות, לרבות מצד מחזיקי האג"ח, נגד נושאי המשרה 21.7.2011 הגשת דו"ח הנאמנים לביהמ"ש, בו מדווח על המכתב מיום 23.6.2011 25.10.2011 הגשת בקשה לאישור הסדר נושים ולהסמכת הנאמנים לבצוע חקירות ולניהול הליכים משפטיים למיצוי זכויותיה של החברה נגד מי שפגע בה 31.10.2011 החלטה לאשר את הסדר הנושים, למנות את הנאמנים כנאמנים לביצועו, ולהסמיכם לבצע חקירות ולנהל הליכים משפטיים 26.2.2012 הגשת בקשה לאישור היתקשרות עם בעל התפקיד 16.5.2012 החלטה לאשר את ההיתקשרות עם בעל התפקיד 23.7.2012 הגשת בקשה להורות לחלק מנושאי המשרה ובעלי המניות להעביר מידע לרשות בעל התפקיד 20.11.2012 החלטה לאשר את הבקשה להעברת מידע לא ידוע עריכת דו"ח בעל התפקיד ובו החשד כי בעלי השליטה ונושאי המשרה בחברה הפרו את חובותיהם כלפיה 14.9.2017 הגשת בקשה לאשר את הסדר הפשרה עם הדירקטורים מטעם אלביט 17.10.2018 החלטה כי הנאמנים יגישו עמדתם לגבי הגשת בקשה למתן הוראות בנוגע לנושאי משרה נוספים בחברה 23.12.2018 החלטה לאשר את הסדר הפשרה עם אלביט 29.11.2018 הגשת הודעה מטעם הנאמנים כי בכוונתם לנהל מו"מ עם יתר נושאי המשרה ובעלי השליטה ובמידה שזה לא יצלח תוגש בקשה מתאימה לנקיטת הליכי נגדם 1.5.2019 הגשת בקשה למתן הוראות לפתוח בהליך חיוב אישי נגד יתר נושאי המשרה ובעלי השליטה 29.5.2019 החלטה לאשר פתיחה בהליך חיוב אישי 9.9.2019 הגשת התובענה הבקשות לסילוק התובענה על הסף המבקשים הגישו שלוש בקשות לסילוק התובענה על הסף.

במועד זה, כאמור, שלחו הנאמנים מכתב לחברת הביטוח המבטחת את נושאי המשרה בחברה, ובו הודיעו כי "בחברה מתקיימות נסיבות אשר עלולות להוביל להגשת תביעות כנגד נושאי המשרה בחברה, בשל טענות שונות שהועלו על ידי נושי החברה, לרבות טענות של מחזיקי אגרות החוב". החשד האמור בא לידי ביטוי גם במסגרת בקשתם של הנאמנים לאישור הסדר הנושים שהוגשה ביום 25.10.2011.

המעיין בסעיפי החוק יגלה הבדלים שונים בינם לבין סעיפי הפקודה העומדים בבסיס הדיון דנן, אשר לא נעמוד עליהם במסגרת מצומצמת זו. לעומת זאת, ההוראות דומות בנקודה העקרונית הבאה – סעיפי הפקודה כמו גם סעיפי החוק הנדונים קובעים כאמור הוראות המאפשרות הטלת אחריות אישית על נושאי משרה בגין פעולות שנקטו במהלך ניהול החברה, לאחר כניסתה להליך חידלות פרעון.

...

זו לשונן של הוראות החוק (הרלוונטיות לענייננו) כסדרן: (א) מצא בית המשפט כי בעל תפקיד בתאגיד או מי שהיה בעל תפקיד הפר חובה כלפי התאגיד שמקימה עילה לחיובו בפיצוי, תשלום או השבת נכס לתאגיד, רשאי הוא, לבקשת הנאמן או הממונה, לאחר מתן צו לפתיחת הליכים לגבי התאגיד, להורות לאותו אדם לפצות, לשלם או להשיב את הנכס לתאגיד.

מצא בית המשפט כי מי שהיה נושא משרה בתאגיד, היה שותף ביודעין לניהול התאגיד במרמה בתקופה שקדמה למתן צו לפתיחת הליכים לגבי התאגיד, רשאי הוא, לבקשת הנאמן או הממונה, להורות לגביו אחד או יותר מאלה: (1) לקבוע כי נושא המשרה יישא באחריות לנזקים שנגרמו לתאגיד כתוצאה מניהול התאגיד במרמה; (2) לפסול אותו מלשמש נושא משרה בכל תאגיד לתקופה שיורה ושלא תעלה על חמש שנים.

הווה אומר, תחילת מרוץ ההתיישנות נדחית אף יותר ממועד תחילת הליך חדלות הפירעון של התאגיד במקום שבו מוגשת תביעה מכוח סעיף 373 לפקודה, וכפועל יוצא מכך מתעצמת ההרתעה של נושאי המשרה ובעיית הנציג מצטמצמת.

וכפי שצוטט לעיל מעדות התובע עצמו, "אם היינו מפרקים לא הייתי מקבל את המכה". טופס התביעה מועדו 3.3.2018, פחות מחודש לאחר התאונה, להבדיל מכתב התביעה המקורי בו צוין לראשונה שמן, ואשר הוגש ביום 4.4.2019.

מדובר בטענה משפטית ולא עובדתית (ראו לענין זה ת"א (כ"ס) 1964/07 בוסנה אבנר נ' מרכז תורני טכנולוגי נחלים, פע' 4 (10.5.2010); השוו רע"א 2281/05 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' קפלנסקי, פ"ד סב(3) 373 (12.11.2007), בו נקבע בדעת רוב שטענת אחריות שילוחית היתה בגדר הרחבת חזית, אך זאת לא בענין האחריות השילוחית של מעסיק למעשה עובדו על פי דין פי סעיף 13 לפקודת הנזיקין, אלא כי לא נטענה בכתב התביעה שם הטענה בעלת המרכיב העובדתי לפיה סוכן הביטוח שימש שלוח של חברת הביטוח.

התובע לא הצביע על כל טפול רפואי שעבר שהוא מסוג שלא ניתן היה לקבל במסגרת הכסוי של המל"ל. בכך שהתובע ניגש לטיפולים שלא במסגרת המל"ל למרות שהטיפולים מכוסים (ע' 16 ש' 11-10), ועוד בתקופה שכבר היה מיוצג בידי עורך דין במל"ל, אין כדי לחייב את הנתבעות.

...

התובע ישלם לנתבעות אלה יחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בסך של 6000 ₪.

הנני מחייב את הנתבעות 1 ו-4 יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 1,109,260 ש"ח, בניכוי תגמולי מל"ל בסך 620,979 ₪, ובסה"כ – 488,281 ש"ח. כן ישלמו הנתבעות 1 ו-4 יחד ולחוד לתובע הוצאות בגין חוות הדעת בתחום העיניים בסך של 2340 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 31.12.2018 ועד לפרעון בפועל; בגין חוות הדעת מטעם התובע בתחום הנפשי סך של 6000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור, מיום 25.9.2019 ועד לפרעון בפועל; בגין אגרה סך של 712 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור מיום 4.4.2019 ועד לפרעון בפועל; ושיפוי בסך 200 ₪ בגין שכרו של העד סאמח.

כן ישלמו הנתבעות 1 ו-4 לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 114,258 ₪.

את התביעה בתיק זה התובעים הגישו נגד עורך הדין שייצג את הצד שעמו הם התקשרו בהסכמים (נתבע 1) ונגד חברת הביטוח שלו (נתבעת 2), וכן נגד עורך הדין שלטענת התובעים ייצג אותם (נתבע 3) ונגד חברת הביטוח שלו (נתבעת 4).

וכך בין היתר נכתב במכתב זה: "4. בבחינת מרשתי את העניין שבנידון, תוך בחינה מעמיקה של כתב התביעה וגירסתו של עוה"ד על נספחיה, הגיעה מרשתי לכלל מסקנה, שהארוע אינו חוסה תחת פוליסת הביטוח, שכן אין מדובר בפעולות שנעשו עקב רשלנות טעות או השמטה של עורך דין אגב עסוקו בעריכת דין. הכל כפי שיפורט.

לא מצאנו כל הבדל בין הסכם זה אשר לגביו המבוטח מודה כי מדובר בהסכם למראית עין לבין 4 ההסכמים האחרים.

...

הנתבעים ישלמו לתובעים סכום של 5,582,122 ₪.

הודעת צד ג' שעו"ד רוט הגיש נגד גוט נדחית ללא צו להוצאות.

אשר להוצאות בתביעה העיקרית – הואיל ודחיתי את הטענה העיקרית שהתובעים העלו נגד עו"ד רוב ועו"ד רוט, אני מחליט לפסוק לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד על הצד הנמוך.

בהתאם, לדיון ההוכחות התייצבו מטעם התובעת: בעלה, השמאי אשר ערך את חוות הדעת מטעמה, עורך דינה וכן התובעת עצמה.

כמהלך חמישי בפרק הסיכומים טען ב"כ התובעת שבטלפון הנייד שלו מצוי עותק של מכתב של חברת הביטוח מנורה הדוחה דרישת תשלום מטעם התובעת בעיניין התאונה מושא ההליך.

הבחנות אלה מתבססות על הצוים האמורים ועל סעיף 23 לתוספת הראשונה להוראות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986, אשר עניינו הוא הישתתפות עצמית.

...

1,000 ₪ - "הוצאות רבות לרבות: נסיעות, טלפון, דואר וכן, בזבוז זמן וטרחה רבה המוערכים לצרכי התביעה בסך של 1,000 ₪." ההגנה לשיטת הנתבעת, דין התביעה להידחות - מטעמים רבים: האירוע אינו מוכר על ידי הנתבעת - לא נמסר כל דיווח על ידי שוכר הרכב.

לפיכך שכר טרחת עו"ד ב"כ התובעת יעמוד על 7,000 ₪, ובנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות מיוחדות בסך 3,000 ₪ (בנוסף להוצאות האמורות לעיל).

התוצאה הנתבעת תשלם לתובעת 7,014 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 5,942 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

ואלו גרסאות התובע בסדר כרונולוגי: ביום 30.1.2012, חודש לאחר התאונה, התייצב התובע בפני בא כוחו, עו"ד הר-ציון, ומסר תצהיר המתייחס, בעיקר, לאחריות הנתבעת 1 נגדה נדחתה התביעה בהסכמה ("מכיוון שהמעביד שלי אורן תומא – מפעלי מתכת ומנופים בע"מ להלן המעביד שלי יוצא נגדי, ולדעתי כותב הן בתיאור ובן במכתבו לחב' הביטוח דברים לא מדויקים, הרי אעמוד על עקרי הדברים בתצהירי זה" זה ס' 1 לתצהיר).

התובע לא צירף תמונות של המקום, על אף ששכר שירותיו של עורך דין בשלב מאוד מוקדם וכבר בחודש פברואר 2012 בא כוחו, עו"ד הר ציון, החתים את התובע ואת ואסים על תצהירים והתכתב עם חברת הביטוח של הנתבעת.

ראשית, לא הובהר מספיק כיצד התובע הגיע אליו, מדוע התובע טען במישטרה שהוא לא יודע עליו יותר משמו, כאשר הביא אותו בעצמו לעורך הדין חודש קודם לכן, והיו בגירסתו התפתחויות שלא ברור מדוע לא פורטו מלכתחילה, אם צפה במתרחש מלמטה, מדוע נרשם בתצהיר שעלה לגג? אם לא ראה את רגע הנפילה מדוע תאר בתצהיר כאילו כן ראה את התובע נופל? אם שמע צעקות, הוא לא יודע מי צעק? מה היה תוכן הצעקות? כיצד הצליח להבחין במכשיר קטן כמו פיבר כשהוא עומד על הקרקע במרחק מהגג וההתרחשות? עד כמה אפשר לראות מה קורה בגג אם עומדים למטה, ודוק.

...

איני מקבלת תשובה זו, התובע מתייחס לאירוע שנמשך באופן ברור מספר דקות, פחות מעשר, אם היה מדובר באירוע של דקה, היה משיב כך; התובע לא ידע לומר מיהו הבחור השלישי שהוא גם עובד של הנתבעת 1 שהיה על הגג שתיאר התובע בהודעתו במשטרה.

לא האמנתי לתובע כי עלה לגג רק על מנת לקחת את המעיל, על רקע המילים הגסות וחילופי הדברים בין אחמד לבינו, איני מקבלת את הגרסה שחסן, אותו כינה "קטנצ'יק", אחז בתובע שהוא איש גבוה וחסון מאוד, והגיוני יותר שחסן ניסה להפריד בין התובע לבין אחמד (מה שגם עלה מתשובתו כי רק אלוהים יודע מה היה באמת), עד עכשיו לא ברור לי האם היתה סולחה, מי היה נוכח בסולחה, מי יזם את הסולחה והאם בכלל מדובר בביקור נימוסין להרגעת הרוחות, "ביקור חולים" או ניסיון של הנתבעים ל"הוריד" מעליהם גורמים עברייניים שטענו כי איימו עליהם.

במצב דברים שכזה אני מורה על דחיית התביעה ובנסיבות העניין, מקום שהתובע נפגע בצורה משמעותית בתאונה – איני עושה צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.