ההבדל בין אי גילוי עובדות מהותיות לכוונת מרמה בביטוח

הנתבעת טוענת טענות סרק של אי גילוי ו/או העלמת מידע ו/או הפרת חובת גילוי ו/או בפעל בכוונת מירמה ו/או הכשלה של בירור החבות ללא כל סימוכין ואסמכתאות לכך ובעצם היא מוציאה דיבה ולשון הרע.

טענות הנתבעת לפיהןהוא נתן לכאורה תשובה לשאלה שנשאל בכתב בעיניין מהותי בכוונת מירמה וכפועל יוצא היא זכאית לכאורה לתרופות האמורות בסעיף 7 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוחו/או החוק") הנן טענות חסרות כל שחר וביסוס עובדתי ומשפטי.

(ג) הסתרה בכוונת מירמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה" החוק מבחין בין החובה החלה על מבוטח להשיב באופן מלא וכן לשאלות המבטחת בעיניין מהותי (סעיף 6(א)), לבין החובה החלה על מבוטח שלא להסתיר בכוונת מירמה עניין מהותי (סעיף 6(ג)).

...

המסקנה המתבקשת ממכלול הראיות המסקנה אליה הגענו על סמך מכלול הראיות שהוצגו לפנינו, היא, כטענת הנתבעת, שחברת ביטוח סבירה לא היתה מבטחת את התובע, ואף לא תמורת דמי ביטוח גבוהים יותר.

ב ת.א. (מחוזי ת"א) 24088-08-13 ליבוביץ אפולו בית השקעות וניהול פיננסי בע"מ, מיום 11.07.17, נקבע: "אינני רואה מקום לטענה כי יש להטיל על חברת הביטוח לבצע בדיקות וחקירות עצמאיות, מבלי שמתעוררת לכך סיבה לאחר שחברת הביטוח מקבלת את התשובות לשאלון. מסקנה זו עולה, למעשה, מהטלת חובת הגילוי על המבוטח בעת כריתת חוזה הביטוח... ...האמור לעיל [הפסיקה בעניין פיאמנטה וכהן - ב.ש.] אינו עולה בקנה אחד עם טענת התובעים ונתן, לפיה יש להטיל על חברת הביטוח לבצע בדיקות עצמאיות משלה, על מנת לגלות מידע אותו היה על המבוטח לגלות על פי ההוראות השונות של סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח במסגרת המענה על השאלון, זאת במיוחד כאשר מדובר בעובדות אשר היו ידועות באופן אישי למי שענה על השאלון בשם המבוטח." משקבענו, כי בהצהרת הבריאות בשאלון ובשאלון המשלים, לא היו אינדקציות ישירות (כפי שצטטנו לעיל בהרחבה מעדותו של החותם ד"ר בראון) שחייבו את הנתבעת לבדיקות עצמאיות ומשלא היה באינפורמציה הכלולה בהם כדי לעורר, על פניו, את הצורך בחקירה ובדרישה נוספות במיוחד לא בתחום הנוירולוגי.

לסיכום התוצאה של כל האמור לעיל הינה כי התובע לא השיב תשובות מלאות וכנות לשאלות מהותיות שנשאל בהצהרת הבריאות בנוגע למצבו הבריאותי והואיל ומבטח סביר לא היה מקבל את התובע לביטוח מהסוג שרכש לו ידע את המצב העובדתי ביחס לבעיית השרירים שלו ולחשד למחלת ניוון השרירים, הרי שהתביעה נדחית, והנתבעת פטורה כליל מחבותה החוזית על פי פוליסת הביטוח.

החוק מבחין איפוא בין החיוב להשיב באופן מלא וכן לשאלות המבטחת לבין האיסור על הסתרת מידע בכוונת מרמה.

בע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, פ"ד ס(4), 375, קבע בית המשפט העליון כי בבסיס יסוד כוונת המירמה מצוי יסוד ההסתרה כמניע להשגת הכסוי הבטוחי, וכי לעיתים די באי גילוי עצמו כדי לעלות כדי הסתרה, במידה והוכחה ידיעה של המבוטח כי המדובר בעיניין מהותי, והסתרת המידע נעשתה לצורך קבלה לביטוח.

במקרים קצוניים די יהיה בעובדות המקרה כשלעצמן כדי להוכיח כי המבוטח פעל בכוונת מירמה, וזאת כאשר חוסר תום הלב באי גילוי העובדות מובהק.

...

לא מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת בריבית מיוחדת כאמור בסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, שכן לא הוכח כי הנתבעת לא שילמה את דמי הביטוח בחוסר תום לב, כמו גם לא הוכח כי תגמולי הביטוח לא היו שנויים במחלוקת בתום לב. אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע פיצויים בגין אבדן כושר עבודה לעבר בהתאם לחישוב הבא: 97 חודשים (החל מיום 22.11.2012 ועד היום), בניכוי תקופת המתנה של שלושה חודשים – 94 חודשים * 4,500 ₪ לחודש – סך הכל 423,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

י – סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: תגמולים בגין נכות רפואית קבועה בסכום של 52,500 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מיום 22.11.2012 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

על פי המלומד אליאס שלוש קבוצות עיקריות של עניינים נכללות בגדר עניין מהותי כמשמעו בסעיפים הנ"ל: (1) עניינים אשר יש בהם כדי להשפיע באופן ישיר על סכויי התממשותו של הסיכון המבוטח; (2) עובדות שונות הנוגעות לתכונותיו המיוחדות של מושא הביטוח; (3) עניינים שונים הנוגעים לעברו הבטוחי או האישי של המבוטח, קרי, ל"סיכון המוסרי" הגלום בו, ובכלל זה עבר פלילי הרלוואנטי למושא הביטוח (אליאס, עמ' 365-363).

הבחנה מרכזית בהקשר זה היא בין אירועים הנוגעים להווצרות חוזה הביטוח (להלן: "הגנות מוקדמות") לאירועים הנוגעים לבצוע הסכם הביטוח, כגון הפרה של התחייבות המוטלת על המבוטחים או אי עמידה בנטל המוטל עליהם (להלן: "הגנות מאוחרות") (השוו עניין פרץ, פסקה 23 לחוות דעתו של השופט יצחק עמית; כן השוו **** פרידמן ונילי כהן "ריבוי חייבים" דיני חיובים – חלק כללי 245 ואילך (**** פרידמן עורך, 1994) (להלן: "פרידמן וכהן")).

הוא ציין כי סעיף 154 ל-Illinois Insurance Code, אשר עניינו באי גילוי מצד המבוטח (או מי מטעמו), מציב שני תנאים לביטול: (1) הצהרה בלתי נכונה; (2) אשר ניתנה בכוונה לרמות או אשר משפיעה באופן מהותי על הסיכון שהמבטח נוטל על עצמו.

...

באשר לחלוקת האחריות הפנימית, בין דוד לבין נתן - לאחר שבחנתי את הממצאים אליהם הגיע בית משפט קמא ואת חלקם היחסי במסכת האירועים שהובילה ליצירת הנזק, הגעתי למסקנה כי יש מקום לחלק את האחריות ביניהם לנזק שנגרם למשקיעים, בשיעור של 60% (נתן) ו-40% (דוד).

סוף דבר לאור כל האמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור מטעם המשקיעים, ולדחות חלקית את הערעור מטעם נתן, ואת הערעור מטעם דוד – למעט הקביעות המפורטות בפסקאות 85-84 לעיל.

כשלעצמי, אני סבור כי אין לטעת מסמרות לגבי המצבים השונים בהם תוכר או תידחה דוקטרינת המבוטח התמים.

בפסיקה נקבע כי "עילת התובענה" נוצרת במועד שבו היתקיימו שלושת התנאים המצטברים הבאים: (1) התגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקבלת הסעד המבוקש על-פי הדין המהותי; (2) ידיעת התובע על אודות עילת התביעה; (3) קיומו של כוח תביעה קונקריטי, המאפשר לתובע להביא את עניינו לפני ערכאה שיפוטית ולזכות בסעד המבוקש (ראו: ע"א 7589/13 establishment adoka נ' מכון ויצמן למדע, פסקה 6 (8.6.2015); רע"א 1660/18 ארנסט אנד יאנג ישראל בע"מ נ' סקיילקס קורפוריישן בע"מ, פסקה 26 (12.6.2008) (להלן: עניין ארנסט אנד יאנג); רע"א 9261/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' Joint Stock Company Commercial Bank PrivatBank, פסקה 12 (25.3.2021)).

התנאי השני – ידיעת התובע על העובדות המקימות את עילת התובענה כאמור, בעניינינו, הנאמנים ובעל התפקיד הגישו נגד המבקשים בקשה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, אשר מאפשרים לכונס הרישמי או למפרק או לכל נושה או מישתתף של החברה, לפנות לבית המשפט בבקשה לחיוב אישי של נושא משרה, וזאת, בעקרו של דבר, אם התברר כי עסק של החברה היתנהל תוך כוונה לרמות את נושיה או לכל מטרת מירמה (סעיף 373 לפקודה), או אם התברר שנושא משרה בחברה השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה (סעיף 374 לפקודה; יצוין כי סעיפים אלו בוטלו לאחרונה בסעיף 359(5) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018).

עוד נקבע כי הכלל האמור חל גם על ידיעה בכוח, כך שתחילת תקופת ההתיישנות תושעה אך במקרים שבהם התובע לא חשד בקיומן של עובדות המהוות את עילת התובענה ולא היה צריך לחשוד בקיומן (ראו: ע"א 4114/96 המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח, פ"ד נב(1), 857, 866 (1998); רע"א 1101/20 שירותי בריאות כללית נ' פלוני, פסקה 16 (21.5.2020) (להלן: עניין פלוני)).

בנוסחו החדש קובע סעיף 7 כלהלן: "מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נימנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, 'הטעה' – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה". בפסק הדין שניתן ברע"א 6938/19 אילני נ' ברוך, פסקה 28 (20.8.2020) (להלן: עניין אילני), עמד השופט ע' גרוסקופף בהרחבה על ההבדלים שבין סעיף 7 הישן לבין סעיף 7 החדש.

עוד יוער כי כאשר תובע מבקש להסתמך על הוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות עליו להוכיח את שלושת הרכיבים שבסעיף זה: (1) הטעה (במעשה או במחדל), לרבות אי גילוי של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה; (2) ההטעיה בוצעה על-ידי הנתבע ביודעין; (3) קיומו של קשר סיבתי בין ההטעיה לבין המנעות התובע מהגשת התובענה (לעניין השאלה אם הקשר הסיבתי צריך להיות אובייקטיבי או סובייקטיבי הן במקרה של הטעה במעשה והן במקרה של הטעה במחדל, ראו את המחלוקת שבין השופטים ואת הדיון בעיניין אילני; כן ראו: חבקין, מהדורה שנייה, בעמוד 236-234).

...

זו לשונן של הוראות החוק (הרלוונטיות לענייננו) כסדרן: (א) מצא בית המשפט כי בעל תפקיד בתאגיד או מי שהיה בעל תפקיד הפר חובה כלפי התאגיד שמקימה עילה לחיובו בפיצוי, תשלום או השבת נכס לתאגיד, רשאי הוא, לבקשת הנאמן או הממונה, לאחר מתן צו לפתיחת הליכים לגבי התאגיד, להורות לאותו אדם לפצות, לשלם או להשיב את הנכס לתאגיד.

מצא בית המשפט כי מי שהיה נושא משרה בתאגיד, היה שותף ביודעין לניהול התאגיד במרמה בתקופה שקדמה למתן צו לפתיחת הליכים לגבי התאגיד, רשאי הוא, לבקשת הנאמן או הממונה, להורות לגביו אחד או יותר מאלה: (1) לקבוע כי נושא המשרה יישא באחריות לנזקים שנגרמו לתאגיד כתוצאה מניהול התאגיד במרמה; (2) לפסול אותו מלשמש נושא משרה בכל תאגיד לתקופה שיורה ושלא תעלה על חמש שנים.

הווה אומר, תחילת מרוץ ההתיישנות נדחית אף יותר ממועד תחילת הליך חדלות הפירעון של התאגיד במקום שבו מוגשת תביעה מכוח סעיף 373 לפקודה, וכפועל יוצא מכך מתעצמת ההרתעה של נושאי המשרה ובעיית הנציג מצטמצמת.

החוק מבחין איפוא בין החיוב להשיב באופן מלא וכן לשאלות המבטחת לבין האיסור על הסתרת מידע בכוונת מרמה.

כוונת מירמה - מהי ? אי גילוי של עניין מהותי בכוונת מירמה מקים למבטחת סעד של ביטול הסכם הביטוח בתנאים הקבועים בסעיף 7(ג)(1) לחוק חוזה הביטוח.

במקרים קצוניים די יהיה בעובדות המקרה כשלעצמן כדי להוכיח כי המבוטח פעל בכוונת מירמה, וזאת כאשר חוסר תום הלב באי גילוי העובדות מובהק.

...

אומנם לא נמצאו סימני פריצה על הדלת וג'אן קובע כי ניתן לפתוח את הדלת רק באמצעות מפתחות מקוריים או משוכפלים, אולם חוליות אלו אינן מבססות באופן בלעדי את המסקנה כי התובעת ונאור הם שביימו את אירוע הפריצה.

לאור האמור ולאור המסקנה אליה הגעתי לא מצאתי להידרש לבקשה מס' 35, הנוגעת למחיקת סעיפים מסיכומי התובעת.

שכן ממילא אין בעובדות שצוינו על ידי התובעת בסיכומיה, עליהן מלינה מנורה, כדי לשנות ממסקנתי זו. לסיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית וכך גם ההודעה לצד ג'.