הדיון הועבר מבית משפט השלום בתל אביב לאשדוד

האם יש להעביר את התובענה לבית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע מחמת העידר סמכותו המקומית של בית הדין לידון בעיניין, שמא יש להעבירה לבית המשפט השלום בתל אביב מפאת העידר סמכותו העניינית של בית הדין לידון בעיניין או שמא יש להורות על מחיקתה בנסיבות העניין? זו הסוגיה המונחת לפנינו.

תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991 כוללת הסדר מפורט בדבר מקום השיפוט בתובענות המצויות בגדר סמכותו העניינית של בית דין זה, לפיה, "בתובענה כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק- בית הדין האיזורי אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מרכז מפעלו של התובע." נוכח העובדה כי התובע מתגורר בעיר אשדוד, הרי הסמכות המקומית לידון בתביעה נתונה לבית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע.

אפילו התביעה היתה בסמכותו המקומית של בית הדין, אין זה נכון ויעיל לקבל את בקשת התיקון בנוסחה הנוכחי, שכן על התובע להגיש בנסיבות העניין שתי תביעות, אחת לבית המשפט השלום המוסמך והשנייה לבית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע, כל תביעה בתורה על פי העילות שבו מוסמך בית הדין או בית המשפט לידון.

...

אנו סבורים כי לא ניתן להעביר את התביעה במתכונתה הנוכחית, כמו גם בנוסחה המתוקן as is לבית המשפט השלום בתל אביב.

אדרבה, נוכח הכלל "שלא יעבירנו עוד" ועל מנת למנוע תקלה, יש למחוק את התביעה חלף העברתה בנוסחה המתוקן, בפרט שלטעמנו בית הדין נעדר סמכות מקומית לדון בה ומשכך נעדר סמכות להורות על תיקונה.

אנו ערים לטענת התובע בדבר "כפל תביעות", אך לנוכח הוראות החוק והפסיקה (רע"א 2407/14 מורן רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (מיום 14.10.2015),סע' 36 וההפניות שם לעניין פי.או.אס, בעמ' 522-519; לעניין פרפרה, בפסקה 10; ולעניין אגד, בפסקה 47), אין מנוס מפיצול התביעה כאמור.

לפניי בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") להעברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, מפאת תניית שיפוט ייחודית בהסכם שנכרת בין הצדדים, המקנה את הסמכות המקומית לידון בתובענה לבית המשפט בתל-אביב.

"חוזה אחיד" מוגדר בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים כדלהלן: "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי ששמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם". כפי שנפסק לא אחת, הגדרה זו מציבה שני תנאים מרכזיים: האחד, כי תנאי החוזה נקבעו מראש על ידי צד אחד; והשני, כי החוזה נועד לשמש בהתקשרויות רבות בין אותו צד שקבע את תנאי החוזה מראש, לבין קהל לקוחותיו שהם בבחינת "אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם". המבחן לקיומו של חוזה אחיד הוא מבחן פורמלי התלוי בקיומם של מרכיבי הגדרת "חוזה אחיד" (ע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (30.03.1990); וכן ת"א (מח'- תל אביב-יפו) 33582-05-20 אלין סולאר בע"מ נ' ארגון גג בהנהלת יעקב אילוז בע"מ (3.12.2020)).

...

מקובלת עליי הטענה, כי הקמת וניהול המתחם כמרכז מסחרי בכפר תבור, הימצאות משרדי ניהול בתוך המתחם, מקום החתימה על ההסכם ואופן חתימתו ומקום הימצאות הנכס, שכולם באזור השיפוט של מחוז הצפון, מבלי שמתקיימת כל הצדקה לתניית שיפוט מקומית בתל-אביב יפו, שעה שאין למשרדיהם של המבקשים ומקום מגוריו של המנכ"ל מטעמם זיקה לבית המשפט בתל-אביב, אלא לירושלים, יש בכל אלה כדי להוביל מסקנה, שבנסיבות העניין בחירת מחוז השיפוט בתל אביב אינה אלא לצרכי הרתעה מפני הגשת תביעה, ולא שוכנעתי כי המבקשים, שעליהם הנטל להוכיח בקשתם להעברת מקום הדיון, הראו שישנם שיקולים לטובת העברת הדיון לבית המשפט בתל-אביב.

היענות לבקשה והעברת הדיון כפי המבוקש לבית המשפט בתל-אביב, שאין לו כאמור זיקה לסכסוך דנן ולבעלי הדין, מחזקות בנסיבות העניין את המסקנה כי מדובר בתנייה מקפחת בחוזה אחיד, ולא שוכנעתי כי המבקשים השכילו להראות כי אין בתניית השיפוט כדי להרתיע את המשיב מעמידה על זכויותיו המשפטיות.

לטעמי, אין מדובר במרחק נסיעה קצר באופן יחסי או מקובל, ויפים הדברים שנאמרו בסוגיה זו בת"א (ת"א) 714188/07 מירס תקשורת בע"מ נ' שמטל בינוי פרויקטים בע"מ (14.10.07): "במקרים שבהם המרחק האמור גדול יחסית למדינת ישראל ולתרבות ה- commuting הנהוגה בה, כגון זה שבין חיפה, באר שבע או נצרת לבין תל-אביב ההנחה תהיה כי יש לדחות טענה לסתירתה של חזקת הקיפוח הכרוכה בתניית השיפוט הנדונה, כדי שלא לרוקן מתוכן את תכליתה החקיקתית של חזקת הקיפוח, וזאת גם לגבי תביעות בסכומים גדולים ולגבי עוסקים; ואין צורך לומר לגבי תביעות בסכומים בינונים או קטנים ולגבי צרכנים". לשיטה אחרונה - לצורך הדיון בתביעה דנן, אני קובעת כי תניית השיפוט שבהסכם השכירות היא תנאי מקפח בחוזה אחיד וכי חזקת הקיפוח לא נסתרה על ידי המבקשים.

בפניי בקשה לסילוק על הסף בשל העידר סמכות מקומית, ולחלופין להעברת הדיון לבית משפט השלום בתל-אביב, וזאת מכוחה של תניית שיפוט ייחודית שנקבעה בהסכם בין הצדדים.

" (ע"א 4602/97 רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נג(2) 577, 591 (1999)).

...

אמנם, המשיב התקשר עם המבקשת לצורך עסקיו, אך מעצם היותה ספק, והיותו של המבקש לקוח הכבול בתנאים של חוזה אחיד – אני סבורה כי יש פערים בכוח המיקוח ביניהם, לטובת המבקשת.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא עלה בידי המבקשת להרים את הנטל המוטל עליה לסתור את חזקת הקיפוח, ביחס לתניית השיפוט שנקבעה בחוזה.

סוף דבר הבקשה נדחית.

בית משפט השלום באשדוד ת"א 27976-10-18 א.א. שיווק מוצרי בשר -בלדי בע"מ נ' אנג'ל תא"ק 30753-02-19 א.א. שיווק מוצרי בשר -בלדי בע"מ נ' אנג'ל תיק חצוני: לפני כבוד השופט יהודה ליבליין התובעת ע"י ב"כ עו"ד י' סרויא א.א. שיווק מוצרי בשר -בלדי בע"מ הנתבע ע"י ב"כ עו"ד ע' רוזנשטיין **** אנג'ל פסק דין

תחילתם של ההליכים בין הצדדים, בבקשה שהוגשה ללישכת ההוצאה לפועל לבצוע שטר חוב שנחתם על-ידי מר אנג'ל לטובת חב' א.א. שיווק מוצרי בשר-בלדי בע"מ. לאחר שהוגשה היתנגדות של מר אנג'ל לבצוע השטר, הועבר הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בתל-אביב (ת"א 27976-10-18).

...

אלא, שלאחר עיון בחשבוניות המפורטות אינני מקבל את הטענה.

סוף דבר התביעה מתקבלת ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 279,980 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק, מיום הגשת התביעה הכספית ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪.

בפני בקשה שהגישה המבקשת להורות על העברת הדיון בהתנגדות לבצוע שטר לביהמ"ש השלום תל אביב-יפו, מחמת העידר סמכות מקומית של ביהמ"ש זה לידון בה. בפני בקשה שהגישה המבקשת, התובעת בתביעה דנן, להעברת הדיון בתיק לבית משפט השלום בפתח תקווה מחמת העידר סמכות מקומית של ביהמ"ש זה לידון בה. עסקינן בהתנגדות לבצוע שטר שהוגשה בלישכת ההוצל"פ באשדוד ע"ס של 10,249.82 ₪ שהוגשה בלישכת ההוצל"פ בתל אביב, וזאת לבצוע שיק החתום עליו המשיב לפקודת המבקשת במסגרת הסכם התנאים הכלליים (ניכיון שיקים) שנחתם בין הצדדים ביום 10.05.2022 (להלן: "ההסכם").

...

זאת, אף אם אותו בית משפט אחר גם הוא בעל סמכות מקומית לדון בתביעה שטרית זו. ודוק: כפי שקבע בית משפט קמא, מקום בו מוגשת לבית המשפט הנעבר בקשה להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט אחר, בשל חוסר סמכות מקומית, ובית המשפט הנעבר מוצא כי הוא אכן איננו מוסמך מקומית לדון בתביעה, עליו להיעתר לבקשה והוא איננו כפוף לכלל של "לא יעבירנו עוד", הקבוע בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, שכן העברת הדיון אליו לא נעשתה על ידי בית משפט, אלא על ידי רשם ההוצאה לפועל.

כעולה מן המקובץ לעיל, פירשו בתי המשפט המחוזיים את התיקון לתקנות ההוצאה לפועל, כמבטל את הפררוגטיבה הנתונה לתובע לבחור בין החלופות השונות המתקיימות בתקנות סדר הדין האזרחי לבירור תביעתו, בקבעם כי ככל שביהמ"ש מוצא כי הוא בעל סמכות מקומית לדון בהתנגדות שהועברה אליו לבקשת החייב, לפי אחת מהחלופות הקבועות בתקנות, הרי שידון בה ולא "יעבירנה עוד", וזאת בדומה לכלל הקבוע בסעיף 79 לחוק בתי המשפט.

לסיכום: לפיכך אני מורה על העברת התיק לנשיא בית המשפט השלום במחוז תל-אביב, שיורה על ניתוב התיק במחוזו.