הדחת עובד בכיר ברשות המיסים בשל מסירת פרטים כוזבים

עוד באותו יום נימסר לו צו הכנוס והוא נרשם ברשות התאגידים.

בין כלל הבקשות הללו ניתן למנות את בקשת הנתבעת למתן צו לגילוי מיסמך פלוני (בקשה מס' 8); בקשה חוזרת למתן פס"ד בשל הפרת צו הגמ"ס, בטענה כי התובע חתם על תצהיר גילוי כוזב ומטעה; בקשת הנתבעת למינוי מומחה גרפולוג לשם בחינת הסכם התיווך (בקשה מס' 10); בקשת התובע להטלת צו עיקול זמני על הנתבעת (בקשה מס' 12); בקשת הנתבעת למתן פס"ד בשל הפרת צו הגמ"ס (בקשה מס' 14); בקשת הנתבעת למחיקת התביעה או מתן הוראות בהעדר תצהיר עדות ראשית מטעם התובע (בקשה מס' 24); בקשת הנתבעת לחתימה על צו לצד שלישי להמציא לנתבעת את רישיונות התיווך של התובע (בקשה מס' 27); בקשת הנתבעת למתן הוראות לתובע למסור למומחה את הסכם התיווך המקורי (בקשה מס' 29); בקשת הנתבעת לסילוק התביעה מחמת ביזיון בית המשפט בשל היתחמקות התובע מהגשת תצהירים עובדתיים באשר להיעדרו של ההסכם המקורי (בקשה מס' 29); בקשת התובע למחיקת חלקים מתצהיר הנתבעת, והוצאת מוצגים מתיק המוצגים (בקשה מס' 34) בקשה של הנתבעת למתן פס"ד טרם בדיקת המומחה (בקשה מס' 40) ועוד.

ראשית, קובע סעיף 9 לחוק את דרישת הכתב, כדלקמן: "(א) מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לבצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה". בהמשך, קובע סעיף 14 לחוק את התנאים המצטברים לתשלום דמי תיווך, והם כוללים 3 תנאים מצטברים: רישיון תיווך, דרישת הכתב, כאמור בסעיף 9 לחוק, ואת הבחינה הנדרשת האם היה המתווך הגורם היעיל שהביא את הצדדים להתקשרות בעיסקה: "(א) מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם

משכך, עלינו לברר את יתר הסוגיות שבמחלוקת: האם הנתבעת חתמה על הסכם תיווך והאם התובע היה אכן הגורם היעיל בתיווך העסקה? נטל השיכנוע ונטל הראיה מוטלים על הנתבעת כאמור, בדיון מיום 5.5.21 קבעתי כי ענייננו בטענת הגנה מסוג הודאה והדחה.

זיוף ההסכם בראי המשפט העברי בשולי הדברים ונוכח המסקנה שאליה הגעתי באשר לזיופו של ההסכם, אבקש להפנות לפסיקת ההלכה ביחס ל"גט מוקדם" כלומר: גט של אישה שהתאריך המופיע בו הוא תאריך הקודם ליום כתיבתו של הגט בפועל.

לנתבעת נגרמו הוצאות רבות, כולל הטלת עיקול משמעותי, בהחלטתה של כב' הרשמת הבכירה פרס, מיום 3.5.21, בדבר הטלת עיקול זמני, ברשום על כספים בסך של 351,000 ₪, המוחזקים בחשבון נאמנות שבו הנתבעת נהנית! התובע פעל בחוסר תום לב ותוך מירמה הן כלפי הנתבעת והן כלפי בית המשפט.

...

לטענת התובע, כרת עמו אחד מבעלי מניות ומבעלי זכויות החתימה בחברה הסכם תיווך למכירת הנכס שנמכר בסופו של דבר לצד ג', כאמור.

סוף דבר עולה מן המקובץ כי דינה של התביעה להידחות.

ענייננו בטענת התובע לפיה בעלי 2/3 ממניות הנתבעת, עזיזי (שנקלע להליכי חדלות פרעון), חתם לכאורה על הסכם התיווך, כאשר הנכס נמכר בסופו של דבר לאחר הליכי התיווך לצד ג'.

אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה.

בית משפט השלום בראשון לציון תא"מ 21490-05-14 נתיב מערכות מידע ותוכנה בע"מ נ' אבידר תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת הבכירה רבקה ארד תובעת נתיב מערכות מידע ותוכנה בע"מ נתבע יעקב אבידר פסק דין

באותו יום הפקיד דוד בחשבון התובעת את הסכום האמור והתובעת הפיקה חשבונית אשר בפרטיה צויין "יעקב". לאחר שההלוואה ניפרעה, דוד פנה רבות למנהל התובעת ולמנהלת החשבונות שלה בבקשה להשיב לו את השיקים.

לאחר שאבנר ודרור ניכנסו כבעלים בתובעת, התברר להם כי הצהרותיו של דוד היו כוזבות מהטעם שלחברה היו חובות של כ-100,000 ₪.

כך גם, מקום שהנתבע אינו מכחיש כי ניתנה הלוואה אך טוען שפרע אותה, עניין לנו בטענת הודאה והדחה, כאשר הנטל להוכיח את הנסיבות המדיחות מוטל על הנתבע.

עפ"י סעיף 19 לפקודת השיטריות [נוסח חדש], למחזיק בשטר יש רשות לכאורה להשלים את הפרט החסר בשטר, גם אם מדובר בפרט חיוני.

ראוי להעיר בעיניין זה כי קשה לקבל עדות הנתבע בחקירתו כי השיקים נועדו להבטיח הלוואה ספציפית מקום שלפי עדותו שלו גם המעט הידוע לו, הנו עדות מפי השמועה על סמך דברים שמסר לו אחיו דוד (ע' 12 ש' 9), כשהוא עצמו לא היה מעורב ישירות בדבר מול התובעת או מי מטעמה ולא הוא שמסר לתובעת או לאבנר את השיקים.

...

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה.

הנתבע ישלם לתובעת את סכום החוב בתיק ההוצל"פ, בצירוף אגרות כפי ששולמו ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות בקריות ת"ק 64307-12-18 שטנגל נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת בכירה יונת הברפלד-אברהם תובעים שמואל שטנגל נתבעים 1.אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ 2.קומפיוטסט הנדסת ציוד לרכב בע"מ 3.בדק 2007 חנניה אוחיון פסק דין

התובע טען כי על הנתבעת מס' 1 לפצותו היות והפרה את היתחייבותה החוזיות כלפיו , התרשלה, מסרה לו מידע כוזב או הסתירה את מצב הרכב ופעלה בנגוד למצופה מחברה סבירה והגונה.

בעת מסירת הרכב לתובע נימסר לו כל המידע שהיה ברשות הנתבעת לרבות טופס בדיקה שבוצע עבורה.

גם אם אין חובה לחוכר לדיווח לנתבעת מס' 1 על תיקונים אותם הוא מבצע ברכב, או ליקויים שיש בו, או כל פרט אחר הקשור ברכב בעת שזה היה בהחזקתו, על פי ההסכם בין הצדדים, קיימת חובה לנתבעת כבעלת הרכב, לוודא את תקינותו ומצבו בעת קבלת הרכב חזרה וקודם למכירתו לקונה, ואין להסתפק בדו"ח בדיקה, שידוע שאינו מכסה את כל נתוני הרכב, והדבר עולה מדו"ח הבדיקה בעצמו.

...

יובהר, אני מקבלת את זה שאם מוחלף מנוע ברכב שנוסע על הכביש מספר שנים, יש בהחלפה זו כדי לשפר את מצבו של הקונה (וזאת מבלי לפגוע בטענה כי יש חובה לדווח על ההחלפה), אולם כאשר מוחלף מנוע ברכב חדיש, עולים סימני שאלה רבים מדוע היה צורך להחליף את המנוע.

בנוסף, אני סבורה כי נגרמה לתובע עוגמת נפש , אותה אני מעמידה על 2,000 ₪ .

התובע החל בבירורים וריצות לצורך הסדרת התקלה ואני סבורה כי נגרמה לו עוגמת נפש כתוצאה מהגילוי ואשר ארע לאחר מכן.

שכן, אף שאין חולק כי מיסמך הערכת הנזקים שערך המהנדס הוכן בצורה בלתי מקצועית ורשלנית משביצע את הערכתו רק על בסיס מידע שהועבר לו מבלי לאמתו, הרי שלא הוצגו ראיות המלמדות כי היתה בידי המשיבה ראיה לפיה ידע מהנדס הטקסטיל כי טענות החברה באשר לנזק שנטען כי נגרם לה הנן כוזבות, ומה השמוש שהחברה התכוונה לעשות במסמך שערך.

לשיטתה, חשד למעורבותו של אדם בבצוע העבירה אינו יכול לבסס טענת אכיפה בררנית וככל שמהנדס הטקסטיל היה מעורב במעשי התרמית כטענת המערער, יכול היה המערער למסור פרטים אלו בחקירתו ומשלא עשה כן, אינו יכול לטעון כנגד אי העמדתו של המהנדס לדין.

הודגש כי "הפליה בהעמדה לדין פלילי היא מצב עניינים בו פעולות ומחדלי רשויות האכיפה הביאו לכך כי רק חלק מהמעורבים במעשה הפלילי הועמדו לדין, וזאת על אף שזהות נסיבותיהם ומעשיהם של כל המעורבים מצדיקים הגשת כתב אישום נגד כולם." (רע"פ 1611/16 מדינת ישראל נ' ורדי, פסקה 65 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה ח' מלצר (31.10.2018) (להלן: עניין ורדי); ההדגשות אינן במקור – ג'.ק).

גם הטענה לפיה יש לראות בחשב כמי שנהנה מפירות המירמה לאור מעמדו כעובד בכיר בה אף שנקבע כי לא נהנה מפירות המירמה, בשל הנאת החברה ממנה, במידה שקולה להנאתו העקיפה של המערער מכספי המירמה שהגיעו לחברה ולא לכיסו, אינה מסברת את האוזן.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים בערעור, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל ככל שהדבר נוגע לגובה הקנס ולהידחות ביחס להכרעת הדין ולעונש המאסר.

אמנם, אין להקל ראש בפגיעה שנגרמה למערער עקב השיהוי שהתקיים בעניינו, אולם בחינת הדברים במשקפי המבחן התלת-שלבי שהותווה בעניין בורוביץ' מביאה למסקנה כי פגיעה זו נסוגה אל מול האינטרס הציבורי שבהעמדתו לדין בשל חומרת העבירות שביצע, שכללו זיוף וקבלת כספים במרמה מרשויות המדינה בהיקף ניכר וניסיון לקבל כספים נוספים.

סוף דבר, לו תישמע דעתי הערעור על הכרעת הדין יידחה והערעור על גזר הדין יתקבל כך שהקנס יופחת ויועמד על סך של 120,000 ש"ח. השופט נ' הנדל: אני מסכים.

בית משפט לתביעות קטנות באשקלון ת"ק 37631-06-21 כהן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כב' הרשמת הבכירה עידית כלפה התובע: יגאל כהן הנתבעות: 1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ 2. שלמה רשת מוסכים ושרותי דרך בע"מ פסק-דין

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בכל חומר הראיות הקיים, ושמעתי עדות הצדדים וטיעוניהם לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות שכן הנתבעת 1 הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה במשפט אזרחי להוכיח היעדרו של כסוי בטוחי בשל מסירת עובדות כוזבות בכוונת מירמה בנסיבות הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, ואף מעבר לכך, ובהיעדר כל עילת תביעה מבוררת כנגד הנתבעת 2.

" אלא, שביום 24.2.21, פונה התובע שוב לנתבעת 1, כמשתמע מאופן הפניה כהודעה ראשונה על התאונה, אך הפעם מדווח התובע כי הוא זה שנהג ברכב בעת קרות התאונה, ומוסר פרטים ככזה (הקלטה מס' 2, עמ' 2 ש' 12-24): "****-פניקס: עוד רגע, אני רק מעלה את הפוליסה. זה על הנהג הצעיר או שזה על הפוליסה שלכם?

אף בעדותו בבית המשפט לא ניתנו ע"י התובע הסברים מניחים את הדעת כלל וכלל לשינוי הגרסה בדבר זהות הנהג ברכב המבוטח, ואם לא די בכך, הרי שיש להפנות לדבריו של התובע עצמו בשיחתו מיום 25.4.21 עם שי, מנהל מוסך הנתבעת 2 (נספח 2 לבקשה מטעם התובע מיום 11.1.22), שהנם בבחינת הודאה ממש בניסיון למסירת מידע כוזב: "47. שי: זה ששיקרת זה משהו אחר, אני לא יכול להיות אחראי לזה.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

...

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בכל חומר הראיות הקיים, ושמעתי עדות הצדדים וטיעוניהם לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות שכן הנתבעת 1 הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה במשפט אזרחי להוכיח העדרו של כיסוי ביטוחי בשל מסירת עובדות כוזבות בכוונת מרמה בנסיבות הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, ואף מעבר לכך, ובהעדר כל עילת תביעה מבוררת כנגד הנתבעת 2.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם הוצאות המשפט לנתבעת 1 בסך 2,000 ₪, בהינתן שני הדיונים שהתקיימו והצורך בתמלול שלוש השיחות, וכן ישלם הוצאות המשפט לנתבעת 2 בסך 1,300 ₪, בהינתן שני הדיונים שהתקיימו והעדר עילה.