ביום 9/12/20 המבקשת הגישה נגד המשיבה תובענה בדרך של המרצת פתיחה, שבה היא עותרת למתן סעד הצהרתי, כי חובה הנטען למשיבה בגין חיובי מים וביוב לפי דרישת תשלום ספציפית הוא בטל.
עם זאת, שופטי בית המשפט העליון סייגו את פסיקתם לתביעות אזרחיות ולא החילו אותה על תביעות העוסקות "בנושאים מובהקים של שילטון מקומי". כך בסעיף 19 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית:
"שאלה נפרדת היא מה דינן של תביעות בנושאים אחרים, כגון תביעות בתחום המינהלי ותביעות העוסקות בנושאים מובהקים של שילטון מקומי, המתינהלות בין תושב האיזור לרשות המקומית. עיון בעמדת היועץ המשפטי לממשלה מלמד כי הוא נזהר מלהתייחס לכך, והקפיד לדייק ולסייג את עמדתו כך שזו תתייחס רק לתביעות אזרחיות המוגשות על ידי תושב האיזור נגד הרשות המקומית בה הוא מתגורר. כשלעצמי, אני סבור כי יש טעם לסבור כי נושאים הקשורים במובהק לדיני השילטון המקומי, ראוי שיתבררו בפני בתי המשפט לעניינים מקומיים באיזור (כגון עניינים המתבררים ברגיל בפני בתי המשפט לעניינים מקומיים בישראל, מכוח סמכותם לפי סעיף 55 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) ... על כל פנים, משעה ששאלה זו אינה מתעוררת במקרה שלפנינו, איני רואה לקבוע בה מסמרות בגדריו של ערעור זה".
כך גם בדבריו של כב' השופט מ' מזוז (בעמ' 14 לפסק הדין):
"שנית, הליכים שעניינם הפעלת סמכויות וחובות של הרשויות המקומיות הישראליות באיזור, המעוגנות כאמור בתחיקת הבטחון, כלפי תושבי רשויות מקומיות אלה, אכן צריכים להתברר בפני בתי המשפט לעניינים מקומיים באיזור, ולא בפני בתי המשפט בישראל, וזאת מכוח קיומו של סעד חלופי סטאטוטורי הולם, ויתכן אף כי בתי המשפט בישראל נעדרים סמכות לידון בעניינים אלה.
ער אני לכך שהליך משפטי דומה נוהל בין אותם צדדים בבית המשפט השלום בירושלים (ה"פ 14369-02-16), אלא שאותו הליך הסתיים בהסכם פשרה, טרם הגשת כתב תשובה ודיון לגופו של עניין.
...
עם זאת, שופטי בית המשפט העליון סייגו את פסיקתם לתביעות אזרחיות ולא החילו אותה על תביעות העוסקות "בנושאים מובהקים של שלטון מקומי". כך בסעיף 19 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית:
"שאלה נפרדת היא מה דינן של תביעות בנושאים אחרים, כגון תביעות בתחום המנהלי ותביעות העוסקות בנושאים מובהקים של שלטון מקומי, המתנהלות בין תושב האזור לרשות המקומית. עיון בעמדת היועץ המשפטי לממשלה מלמד כי הוא נזהר מלהתייחס לכך, והקפיד לדייק ולסייג את עמדתו כך שזו תתייחס רק לתביעות אזרחיות המוגשות על ידי תושב האזור נגד הרשות המקומית בה הוא מתגורר. כשלעצמי, אני סבור כי יש טעם לסבור כי נושאים הקשורים במובהק לדיני השלטון המקומי, ראוי שיתבררו בפני בתי המשפט לעניינים מקומיים באזור (כגון עניינים המתבררים ברגיל בפני בתי המשפט לעניינים מקומיים בישראל, מכוח סמכותם לפי סעיף 55 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) ... על כל פנים, משעה ששאלה זו אינה מתעוררת במקרה שלפנינו, איני רואה לקבוע בה מסמרות בגדרו של ערעור זה".
כך גם בדבריו של כב' השופט מ' מזוז (בעמ' 14 לפסק הדין):
"שנית, הליכים שעניינם הפעלת סמכויות וחובות של הרשויות המקומיות הישראליות באזור, המעוגנות כאמור בתחיקת הביטחון, כלפי תושבי רשויות מקומיות אלה, אכן צריכים להתברר בפני בתי המשפט לעניינים מקומיים באזור, ולא בפני בתי המשפט בישראל, וזאת מכוח קיומו של סעד חלופי סטטוטורי הולם, ויתכן אף כי בתי המשפט בישראל נעדרים סמכות לדון בעניינים אלה.
מסקנתי היא שדינה של התובענה שלפניי לסילוק על הסף בהיעדר סמכות עניינית.
כפי שצוין לעיל, מסקנה הפוכה הייתה מביאה להעברת ההליך לבית משפט השלום בירושלים, בהיעדר סמכות מקומית לבית משפט השלום בכפר סבא.
