הגשת תלונות על טיול מאורגן לארצות הברית

לאחר ארוחת הבוקר, ומשלא נמצאה המזוודה, העירו חברים לתובע ואישתו, כי כדאי לגשת לתחנת המישטרה ולהגיש תלונה על גניבת המזוודה.

עם חזרתם לארץ, פנו התובע ואישתו לנתבעת ובקשו פיצוי בגין הפריטים שנגנבו לטענתם.

הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי בתנאים הכללים שבחוברת הטיולים המאורגנים נכתב מפורשות כי על הנוסעים לעשות ביטוח מפני גניבה או אובדן כבודה, וכי אחריות בגין גניבה לא תחול על הנתבעת, אף לנוכח רשלנות של ספקים.

מהלך הדיון: ביום 7.1.18 היתקיים דיון במסגרתו העידו התובע, אישתו וכן מר דוד לונדון וגב' קרמר, מארגון היתאחדות עולי ארה"ב וקנדה (AACI).

...

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

אשר על כן, ולנוכח המפורט לעיל אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 6,511 ₪ (לאחר ניכוי הרשלנות התורמת).

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ההליך הנדון, לרבות השבת אגרה בסך כולל של 960 ₪.

יובהר כבר מעתה כי מדובר בתביעה שבה תובעים התובעים פיצוי על אי קבלת תמורה מלאה לסכומים ששלמו בעבור יציאתם לטיול מאורגן לארצות הברית כאשר לטענתם כל הטיול שנמשך כ- 3 שבועות היה רצוף בתקלות, מחדלים פגמים, הפרה של הבטחות שכולם נגרמו על ידי מארגנת הטיול שהיא צד ג'.

מדובר במלון שהיה במרחק קצר ואין שום תלונה על הליכה למלון בחושך ובקור.

עוד הוסיף נציג צד ג' במעמד הדיון וציין כי בכל המלונות היה חדר אוכל מופרד למטיילים שהם שומרי מסורת עם כלים חד פעמיים, רק במלונות מסוימים קיבלו התובעים את האוכל בצלחת פלסטיק שבה הוגש כל המזון כולל המוצרים שנימנו לעיל וזה במקרה שהארוחה הייתה לא בחדר אוכל מופרד אלא יחד עם אורחים אחרים של המלון, שכאמור איננו מלון כשר.

עוד ציין כי הוצע לנוסעים ביום החופשי לטייל באטרקציות שונות אך עקב המחיר הגבוה דחו זאת המטיילים על הסף.

...

אכן הטיסה הגיעה לניו יורק באיחור, אך חברת אל על עשתה כל שביכולתה לעלות את הנוסעים לטיסת המשך ללוס אנג'לס והפנתה אותם לשתי טיסות חילופיות אשר הגיעו באיחור של שעתיים וחצי ללוס אנג'לס. לאור האמור לעיל, מצאתי כי אין מקום לקבל את טענת התובעים בענין הטיסה הישירה שלא התבצעה והאיחורים בטיסות, ואני דוחה את טענתם בענין זה. יצויין כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי הובטח להם שהטיסה תהא ישירה נהפוך הוא, נאמר להם כי תהיה החלפת מטוסים בניו יורק.

לסיכום: מכל האמור לעיל, מצאתי לנכון לדחות את התביעה של התובעים על כל הטענות שהועלו.

אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים בהוצאות כדלהלן: נתבעת מספר 1 – שהתייצבה לשני דיונים – התובעים ישלמו לה הוצאות בסך 800 ₪.

צד ג' – שהתייצב לדיון אחד – התובעים ישלמו הוצאות בסך של 600 ₪.

בתביעתם זו טוענים התובעים כי הנתבעת כשלה באירגון הטיול בארה"ב בשל אירועים הבאים: לטענת התובעים הובטח כי הקבוצה לא תמנה יותר מ-32 משתתפים כאשר בפועל מספר המשתתפים בקבוצה היה 40 דבר אשר הקשה במתן תשומת לב למטיילים וכן בחוסר היתייחסות של הצוות המאורגן בשל אי יכולת מתן מענה לקבוצה עם כמות משתתפים כה רבה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו מבקשת היא לדחות תביעת התובעים.בעיניין האירועים הספציפיים נשוא התביעה, השיבה הנתבעת באופן מפורט, שיובא להלן בתמצית: לתובעים לא הובטח כי בקבוצה היו 32 משתתפים, אלא בעת שנרשמו נאמר להם כי עד להרשמתם נרשמו כ-32 חברים.

באשר לתלונות הנוסעים לגבי "מחלת המדריך"- ביום שב בטורונטו לאחר ארוחת הבוקר,חש המדריך ברע והרגיש סחרחורת ובחילה.

עוד טוענים התובעים כי עקב מצבו הבריאותי של המדרך שהיה ידוע לחברה טרם יציאת הקבוצה מהארץ היה עליה לצרף מדריך נוסף כגיבוי.

יתרה מכך ציין הוא הנתבעת קיבלה מכתבי תודה והבעת תודה על הטיול.

...

לנוכח כל האמור, אני סבור שמן הראוי לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש שנגרמה במהלך הטיול.

אני סבור כי הנתבעת לא השכילה לצרף לטיול מדריך חלופי למקרה הצורך.

יחד עם זאת, בהביאי בחשבון את כל האמור לעיל, בקשר לאופן שבו התנהל הטיול, שינוי המסלול תוך כדי הטיול, החמצת אתרים, פגיעה בהסתמכות התובעים עליהן, אני מחליט כי הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהתובעים.

ב- 10/6/16, או בסמוך לכך, הזמין התובע מהנתבעת, שהנה חברת תיירות המארגנת ומשווקת טיולים ליעדים שונים ברחבי העולם, טיול מאורגן לארצות הברית בין התאריכים 3/8/16 עד 21/8/16 (להלן: "הטיול") עבורו ועבור אישתו ושילם לנתבעת, בתמורה, סכום כולל השווה ל- 19,800 $ (9,900 $ עבור כל אחד).

עוד נטען ע"י התובע, בכתב התביעה, כי למרות ששילם עבור בתו מחיר מלא "...היא לא זכתה לישון על מיטה כמו שצריך ומתחייב, אלא ישנה על כורסא נפתחת וכל הקפיצים נכנסים לה בגב. הילדה לא נרדמה באף לילה והייתה כל הזמן עם כאבי גב. 2 לילות נתתי לה לישון עם אישתי ואני עם בעיות רפואיות ישנתי על הכורסא וגם סבלתי למען הילדה" וכאשר ביקש הבהרות בקבלה של המלון נאמר לו "...שמיטה רגילה זה יותר מייקר את החדר ובהזמנה שלי לא מופיע שמגיע לי מיטה רגילה לילדה, אלא כורסא, שזה יותר זול". לכן הגיש התובע את התביעה שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום של 10,000 ₪.

בהתייחס לטענות באשר להעדר מיטה שלישית בחדרי המלון והשינה של אחד מבני המשפחה על כורסא נפתחת, נטען ע"י הנתבעת, בכתב ההגנה, כי התובע הזמין חדר אחד לשלושה אנשים וכי "...ברוב המלונות בהם התארחה הקבוצה וכנהוג בארה"ב יש 2 מיטות זוגיות בכל חדר. במלונות בהם אין מיטות זוגיות כנהוג הסטאנדרט הבנלאומי בכלל המלונות ברחבי העולם ישנה ספא אשר נפתחת למיטת יחיד ו/או מיטת יחיד מיתקפלת לאדם 3 בחדר". עוד נטען ע"י הנתבעת, בכתב ההגנה, כי רק בלילה האחרון של הטיול התלונן התובע באוזני מדריך הטיול בעיניין המיטה ובעקבות תלונתו "...דאג המדריך להחליף לתובע חדר ובו 2 מיטות זוגיות וזאת מבלי שהתובע שילם עבור חדר זה." לכן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

...

אם אמנם כך, במה אשמה הנתבעת? מכל האמור לעיל עולה כי לא עלה בידי התובע להוכיח שהנתבעת התחייבה לדאוג לספק לו חדרי מלון עם שלוש מיטות "נורמליות". גם אם הדבר היה מוכח, לא היה בכך כדי לשנות, שכן הסיבה היחידה לכך שבשני לילות מתוך ה-18 סופקה להם, כמיטה שלישית, ספה נפתחת, הייתה שבאותו בית מלון אזל המלאי של המיטות הרגילות הנוספות.

אני קובע, איפוא, כי גם בגין העדר מיטה שלישית "נורמלית" לא זכאי התובע לפיצוי מהנתבעת.

סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 750 ₪.

בתביעה נתבע פיצוי כספי בסך 30,000 ₪ בגין אי עמידת הנתבעת במה שהובטח לתובעים בהסכם לטיול מאורגן בארה"ב ועגמת נפש שנגרמה להם, כדבריהם, כתוצאה מכך.

המדריך, בעדותו לא הסכים לדברי התובעים בדבר רמת המלון הנמוכה אך הודה כי הייתה בעיה עם דלת חדרם של הזוג בארי וזכר כי היו תלונות על ריח לא נעים בחדרים ועל כך שהחדרים אינם נקיים.

בנוסף, המדריך אמר בעדותו כי הטיול היה סטנדרטי ובהיתחשב בכך שהוא בעל ניסיון בתחום ובכך שבכל טיול ייתכנו תקלות כאלו או אחרות, מצאתי להאמין לו. זאת ועוד, סביר שאילו היו דברים כה חריגים באותו טיול, אנשים נוספים היו מצטרפים לתביעה זו או מגישים תביעה נפרדת.

...

כמו כן, לא נראה לי סביר שאם המדריך היה יודע על סגירת הכביש, עדיין היה מחליט לנסוע דרך שם ולבזבז זמן מהטיול.

סיכום התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ובנוסף, 400 ₪ שכר עדות שנפסקו לעד הנתבעת (מדריך הטיול).