הגשת תלונה נגד שופט לנציב

המערער הודיע כי הגיש תלונה נגד השופטת מ' קלמפנר נבון לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציב), וטען כי גם למען מראית פני הצדק על בית המשפט לפסול עצמו.

...

אף אין בעובדה שהמותב יושב כערכאת ערעור על הרשמת כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי.

הטענות העניין חובת הגילוי דינן להידחות בנסיבות העניין.

הערעורים נדחים, איפוא.

בתוך כך, המערער הגיש תלונה כנגד השופטת שגזרה את דינו לנציב תלונות הציבור על שופטים.

...

סיכומו של דבר שהחלטת בית המשפט בשולי גזר הדין, שהורתה על איסור פרסום פרטי המתלונן, ולא על איסור פרסום החלקים בגזר הדין המתייחסים למערער – היא החלטה שיפוטית שעליה חלה חסינות שיפוטית.

אולם, מקובלת עלינו מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המערער לא הניח תשתית, ולו מינימלית, לטענה זו, ולכן דינה להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה, ובנסיבות העניין כפי שפורט לעיל, לא ייעשה צו להוצאות.

אי קבילות ההחלטה בתלונה סעיף 24(ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, תשס"ב-2002 קובע: "דין וחשבון, החלטה וכל מיסמך שהכין הנציב במסגרת מילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בהליך משפטי או מעין שפוטי". כך נקבע גם בפסיקת בית המשפט העליון, למשל בע"א 4555/15 פלוני נ' פלוני ואח' (3.8.2015, פורסם בנבו) וההפניות שם: "זאת ועוד, מאחר שהמערער ציין במסגרת העירעור כי הגיש, בין היתר, תלונה נגד השופטת לנציב, אבקש להבהיר כי, כידוע, על פי דין, החלטה של הנציב אינה יכולה לשמש ראיה בהליך משפטי (סעיף 24(ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002). משכך, לא רק שאין מקום להגישה במסגרת הליך כמו ההליך דנן, בודאי שאין מקום להסתמך עליה בהכרעה בו (השוו: ע"א 7872/12 פלוני נ' פלונית (27.12.2012))". ב"כ המבקשות צירף את תלונתו ואת החלטת כבוד נציב תלונות הציבור על השופטים במלואן, בנגוד לדין, ודינן להיות מוצאות מהתיק, כפי שנקבע על ידי כב' המשנה לנשיאה ברע"א 5539/15 לנדה ואח' נ' ורקשטל ואח', (19.11.2015, פורסם בנבו): "אומר כבר כאן, כי אין מנוס מהוצאת ההחלטה, שכן לפי סעיף 24(ב) לחוק נציג תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002 "דין ישורון [צריך להיות "וחשבון", ג.ס.ב], החלטה וכל מיסמך שהכין הנציב במסגרת מילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בהליך משפטי או מעין שפוטי"; וראו ע"א 5301/15 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (17.8.15)"

...

ב"כ המבקשות טוען כי העובדה שהתלונה, שהגיש ביחס להחלטתי בתיק השטר, התקבלה כמוצדקת, מביאה למסקנה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים נגדו ונגד בעלי הדין, שהוא מייצג.

הערעור נדחה.

אני דוחה את טענת ב"כ המבקשות לפיה הוכח כי ננעלה דעתי וקיים חשש אובייקטיבי למשוא פנים בישיבתי לדין בכל תיק בו יופיע כבעל דין ומייצג, והכל בשל תלונה בגין החלטה בתיק אחר, שהתקבלה כמוצדקת.

ראיות אחרות למשוא פנים לא הוצגו, ולהיפך, במועד שלאחר הגשת התלונה וטרם קבלתה ציין ב"כ המבקשות כי החלטתי בתיק דנן הינה "ראויה"; ב"כ המבקשות לא הגיש את הבקשה לפסלות בכל מועד מאז מתן ההחלטה בתיק השטר בחודש אוגוסט 2015, דרך מועד הגשת התלונה בחודש מרץ 2016 וההחלטה בה בחודש אפריל 2016, אלא רק בחודש אוגוסט 2016, לאחר הגשת בקשת המשיבה למתן פסק דין.

הבקשה נדחית מכל הנימוקים דלעיל.

בהקשר זה יוזכר שהלכה היא שעצם הגשת בקשת פסלות כנגד שופט ואף הגשת תלונה כנגד שופט לנציב תלונות הציבור על שופטים, אינן מקימות לכשעצמן עילת פסלות מקום בו לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים מעבר לעצם הגשת בקשת הפסילה או התלונה (ע"א 7831/14 ד"ר משה ויינברג ושות' עו"ד ונוטריונים נ' גרינבוים (23.12.2014); ע"א 622/12 סימון נ' אלחריזי (5.7.2012); ע"א 2045/07 סימון נ' הבנק הבנלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (30.12.2007)).

...

בנסיבות אלה, דין הבקשה לביטול הפסק בעניין גבון להידחות על הסף מחמת האיחור בהגשתה (רע"א 4707/06 טנא סוכנויות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ' (6.1.2010)).

למעלה מן הצורך יצוין שבחקירתו הנגדית חזר אבנר קורץ והצהיר שהוא לא העיד, גם לא במעמד צד אחד, בפני הבורר בכל הנוגע לעניין גבון, כך שדין הבקשה להידחות גם לגופם של דברים.

סיכום הבקשה על כל סעדיה, נדחית.

המערער טען כי בעבר הוא הגיש תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים נגד השופטת ת' נסים שי (להלן: התלונה והנציב).

...

וכך נקבע: "מדובר בבקשה חוזרת לפסילת מותב זה מלשבת בדין [...] לאחר שניתנה החלטה בעניין לפני מספר ימים. גם לאחר עיון בבקשה הנוכחית לא מצאתי טעמים חדשים או מוצדקים כלשהם להיעתר לבקשה". אשר להחלטת הנציב בתלונה שהגיש המערער צוין כי "אין בדברים כדי להקים חשש ממשי ממשוא פנים או עוינות של מותב זה" כלפי המערער.

לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, באתי למסקנה כי דינו להידחות.

הערעור נדחה.