הגשת תימלול ללא אישור מומחה

עם זאת, הנתבע היתנגד להגשת התמליל, בין היתר, מאחר שלא נערך כדבעי, ואכן זה לא הוגש על פי כללי הראיות כחוות דעת מומחה המפרטת את ניסיונו והשכלתו של המתמלל והמעיד על בדיקת תקינות ההקלטה.

...

גם טענה זו נדחית על ידי.

מקובלת עלי עמדת התובעת, כי בנסיבות אלה אין מקום להפחית את התקבולים ששולמו לתיק ההוצל"פ מסכום החוב הנתבע כאן ויש מקום לזוקפם, ראשית, לסכום ההוצאות שהוציאה התובעת במסגרת הליכי ההוצל"פ. הדבר עולה בקנה אחד עם הוראות הסעיפים 9, 10 ו – 75 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, המורים על זקיפת תקבולים, בראש ובראשונה, לחשבון האגרות, ההוצאות ושכ"ט עו"ד. מכל מקום, ברור שאין על התובעת לגבות כספים בסכום העולה על סכום החוב הכולל.

לאור כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה.

לא מצאתי גם כל ממש בטענת התובעת ביחס למערכת הביוב של הנתבעים, ופרט כאשר מר אריק אבינרי אשר כביכול הוגש תימלול שיחה עמו לא זומן להעיד מטעם התובעת.

עוד אציין, כי התובעת הגישה חוות דעת ארוכה ומפורטת של מומחה הנדסי מטעמה, אולם אין בחוות דעת זו כל אזכור לאותה חדירת מים למרתף כתוצאה מעבודות בבית הנתבעים ואין בה אזכור למניעת שימוש כה ארוכה.

עיון בכתב האישום שהוגש בשנת 2017 מגלה כי האישום מתייחס ל- "שינוי חזית ע"י בניית קיר" וכן בניית "קיר גבס באורך של 2.0 מ' ובגובה של כ- 2.40 מ'". כלומר, כתב האישום אינו מייחס לנתבעים בניה של מבנה או יחידת דיור ללא היתר, וממילא פסק הדין אינו מרשיע את הנתבעים בבניה או שימוש ביחידת דיור ללא היתר.

...

איני מקבל טענה זו, ואנמק: על מנת שפרמטר המיוחס לנכס מקרקעין יגרום לירידת ערך על הפרמטר להיות קבוע וחריג.

סיכום והוצאות לאור האמור והמפורט לעיל, אני קובע, כדלקמן: הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 55,800 ₪ (47,970 ₪ ליקויים + 4,830 דמי שימוש + 3,000 עוגמת נפש), כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל; הנתבעים יפרקו את גג האסבסט בתוך 60 יום מהיום וזאת על חשבונם בלבד; הנתבעים יזיזו את הגדר דרומה, כך שמשטח החזקה שלהם יגרע 22 מ"ר ולשטח החזקה של התובעת יתווסף 22 מ"ר. הזזת הגדר תעשה על חשבון הנתבעים בלבד ובתיאום עם התובעת ותבוצע בתוך 90 יום מהיום.

בנסיבות אלו, כאשר הוגשה תביעה מנופחת בסכומה, וכאשר היא כוללת חלקים מופרכים ממש (למשל עתירה לבניית גיר בגובה 11 מ'), וכאשר בסופם של דברים נפסק פחות מעשרה אחוז מסכום התביעה, אני סבור כי אין מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעת וזאת על אף שקיבלתי חלק מטענותיה.

הנתבעים הוסיפו כי התובע נימנע מהגשת מאמר רפואי רלוואנטי הנוגע לסוגיית תוחלת החיים של התאומים, אלא לאחר שהוגשו הסיכומים, ונמנע מלערער על החלטת בית המשפט המחוזי שלא התירה את הגשת חוות הדעת.

כך, למשל, קבע בית המשפט ביחס לאחת מחוות דעת שהוגשו על ידי הנתבעים שם, כי מדובר במומחה שאינו מומחה לבדיקות הדמיה ולכן אין מקום לייחס חשיבות לבקורת שהשמיע כלפי חוות הדעת של ד"ר בן סירה (עמ' 18 להחלטת החבות).

המסקנה מן הדברים היא שגם בהנתן העובדה שנדחתה טענת הנתבעים כי לא קיבלו את מכתב הייעוץ הגנטי, וזאת, בין היתר, בשל החלטת התובע שלא להגיש את תמליל ההקלטה, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי בגלל עניין זה ניתנה ההכרעה בשאלת החבות (שממילא היתקבל העירעור ביחס אליה).

...

עצם האפשרות שהתובע יישא במימון חלק מההוצאות והנתבעים ישלמו את ההוצאה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית הוסכמה בין הצדדים בגדרו של הסכם שכר הטרחה הראשון עליו חתמו.

משכך, עוד בזמן אמת הנתבעים מחו על גבייה זו. על אף המסקנה האמורה, ברי כי אין הצדקה להורות על ביטול הפרשי ההצמדה והריבית.

התוצאה היא כדלקמן: התביעה העיקרית מתקבלת חלקית במובן זה שעל הנתבעים לשלם לתובע סך כולל של 177,594 ש"ח. התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שעל התובע (הוא הנתבע שכנגד) לשלם לנתבעים (הם התובעים שכנגד) סך כולל של 19,611 ש"ח. לא מצאתי להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לכל הסכומים שנקבעו בפסק הדין.

יוער, כי שיחה מס' 24 אינה מתומללת, וכי שיחה מס' 27 רלוואנטית לארוע בחניון.

בנוסף, הוגש תימלול השיחה שערכה המתלוננת (ת/4), אשר משקף את אשר נשמע בהקלטה.

עם זאת, המומחה אישר כי לא בדק את ההודעות ואת הקובץ הספציפיים שהוגשו במקרה דנן לבית המשפט כראיה.

...

לאור זאת, אני קובעת כי הוכח גם היסוד הנפשי של עבירת האיומים.

סוף דבר: לאור כלל נימוקי המפורטים לעיל, אני קובעת כי עלה בידי המאשימה להוכיח, במידה הנדרשת בפלילים שהנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום.

לפיכך, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע שתי עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, עבירה של תקיפה סתם – בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

להלן יפורטו מכלול הנימוקים ביסוד מסקנתי זו. הודאת בעל דין של הנתבעת בנוגע להשבת ההלוואה: התובע הגיש תמליל שיחה שהוקלטה בינו לבין הנתבעת (ת/ 8) התמליל הוגש בצרוף תצהיר חוות דעת מומחה לפיו התמליל משקף נאמנה את השיחה מתחילתה ועד סופה וכן בצרוף דיסק און קי (החלטה מיום 14.5.19 ).

התובע: אבל, אבל אני, לא אמרת להם שאני סבא שלך? הנתבעת: אמרתי להם, הוכחתי להם, נתתי להם את הדף, נתתי להם את הדף הזה שמראה שנתת לי את זה כ-מתנה לנכדה, כאילו, אתה יודע, התובע: לא מתנה, הנתבעת: שהעברת לי, התובע: זה, הנתבעת: לא מתנה, התובע: אמרתי, הנתבעת: נכון, העברת לי את כסף למטרת קניית בית וכל הזה וכל זה וכל זה, והם לא אישרו.

...

אין בידי לקבל טענה זו משתי סיבות: ראשית, הלוואה זו לא ניתנה לנתבעת תחת כובעו של התובע כאדם המוכר הלוואות, אלא ניתנה מכוח היות התובע והנתבעת בני משפחה קרובים מדרגה ראשונה ומתוך עזרה על בסיס יחסי האמון ביניהם והקרבה המשפחתית, כך שאין המדובר כלל בהלוואה מסחרית ובוודאי שהתובע לא ביקש להרוויח ריבית או להפיק רווח מסוים מהלוואה זו, כמנהגם של נותני הלוואות מסחריות.

סוף דבר: אשר על כן, לנוכח כל האמור לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה מתקבלת, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,200,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה שנגבו בגין ההלוואות ממועד נטילתן ועד למועד תשלום בפועל.

הנתבעת תשלם את ההלוואה בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.