חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הגשת תביעה שכנגד לא באותו הליך לפי תקנה 51 לתקנות סדר הדין האזרחי

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

בוכריס הוסיף, כי בהליך התביעה הקטנה, היה בעמדת נחיתות ביחס לנתבעות שכנגד, מאחר שלא היה מיוצג ולא היה מעורה בסדרי הדין, ומאחר שהמסמכים הרלוואנטיים לא היו בידיו.
תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מקנה לבית המשפט סמכות לדחות תביעה על הסף ממספר נימוקים, ביניהם "מעשה בית דין". הגדרת כלל "מעשה בית דין", אשר אומץ בפסיקת בתי המשפט קובע: "משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהיא, מקים פסק הדין מחסום דיוני לפני בעלי הדין, המונע כל היתדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק דין. כל עוד לא בוטל פסק הדין, בין על ידי ערכאת ערעור ובין על ידי בית המשפט שנתנו, מחייב פסק הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת היתדיינות אחרת כלשהיא ביניהם, טענה העומדת בנגוד לקביעה זו" (נינה זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (מהדורה ראשונה 1991) (להלן – נ' זלצמן)).
ערכאה זו אינה מהוה ערכאת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, לא כל שכן, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה בקשת רשות ערעור על פסק הדין תוך שקבע (בסעיף 5): "קביעותיו של בית המשפט קמא מעוגנות בראיות שהוצגו בפניו ובעדויות שנשמעו ואין מקום להתערב בהן. גם הדרישה לתמיכת הטענה לטפול לקוי בחוות דעת מומחה, בדין יסודה". טענת בוכריס, כי הגשת התביעה שכנגד חיונית לביסוס טענת הגנת "אמת בפירסום" בתביעה העיקרית, ושסילוקה על הסף יפגע בהגנתו, אינה מצדיקה קיומו של הליך שחותר לשינוי פסק דין חלוט ולהכרעות סותרות, רק לצורך הוכחת טענת הגנה בהליך אחר.
...
משהוכרעה הפלוגתא, מושתק בוכריס מלהעלות טענות העומדות בניגוד לה. לנוכח המסקנה בדבר קיומו של השתק פלוגתא, מתייתר הצורך לדון בטענות הנוספות של השתק עילה והיעדר יריבות.
בנסיבות בהן גם הצדדים בשתי בתובענות זהים, והתובענה הראשונה הוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, יש לקבוע אפוא, כי מתקיימים גם היסודות לקיומו של השתק עילה.
סוף דבר; אני מורה על סילוק התביעה שכנגד כל הסף מחמת מעשה בי-דין.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור ובהחלטת בית משפט קמא, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
חריג לכך מצוי בסעיף 108 לפקודת ההסדר, אשר קובע כי הוראת סעיף 43 לפקודה לא תחול על "תביעות שהן בסמכותו של בית משפט השלום לפי סעיף 28(3) לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957" {כיום - סעיף 51(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984}.
בית המשפט העליון (כבוד השופטת י' וילנר) ציין, כי טענה נגד המשכות הליכי ההסדר - שהתמשכו, שם, במשך 50 שנה, ללא שהסתיימו "יש להעלות בדרך של 'תקיפה ישירה' בפני הערכאות המוסמכות לכך, ולא במסגרת דיון באשר לערכאה לה נתונה הסמכות העניינית לברר סיכסוך הנוגע למקרקעין".   לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את העירעור ומורה על מחיקה על הסף של התביעה והתביעה שכנגד שהוגשו לבית משפט קמא.
...
לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור ובהחלטת בית משפט קמא, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
לכן - ככל שהתביעה דנן מצויה בסמכותו של בית משפט השלום, לפי סעיף 51(3) לחוק בתי המשפט, יש לאשר את החלטת בית משפט קמא וככל שאין היא מצויה בסמכותו של בית משפט השלום, לפי הסעיף הנ"ל, יש לקבל את הערעור.
בית המשפט העליון (כבוד השופטת י' וילנר) ציין, כי טענה נגד הימשכות הליכי ההסדר - שהתמשכו, שם, במשך 50 שנה, ללא שהסתיימו "יש להעלות בדרך של 'תקיפה ישירה' בפני הערכאות המוסמכות לכך, ולא במסגרת דיון באשר לערכאה לה נתונה הסמכות העניינית לברר סכסוך הנוגע למקרקעין".   לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור ומורה על מחיקה על הסף של התביעה והתביעה שכנגד שהוגשו לבית משפט קמא.
התוצאה היא, שגם הסעדים הזמניים שהוענקו על ידי בית משפט קמא, מבוטלים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כשבועיים לאחר שהוגש כתב הגנה על ידי הנתבע, בו נטענה בין היתר הגנת סעיף 13(5) ביחס לעילה של לשון הרע וביחס לעילה של שימוש לרעה בהליכי משפט, כי הגשת התביעה שכנגד לא הוותה שימוש לרעה כאמור וכי כך או אחרת, לא ניתן מכוח תקנה 4 להגיש תביעה נפרדת ועצמאית לפיצויים כפי שנעשה, נתתי ביום 2.1.23 את ההחלטה הבאה: "עיינתי בכתבי הטענות. יש מקום לברר כבר עתה האם אין מקום לסילוק התביעה על הסף, לנוכח טענת ההגנה המסתמכת על סעיף 13(5). עו"ד מזרחי מתבקש לנמק עד יום 9.1.23, מדוע אין מקום לסילוק על הסף. תגובה עד 16.1.23 . תז"פ 18.1.23". לאחר שהוגשה תגובת התובע ביום 8.1.23, אשר לבד מלהתייחס לגוף העניין, הביע את מורת רוחו מכך שבית המשפט מעורר מיוזמתו שאלה של סילוק על הסף ואף טען שעקב כך ראוי שהתיק יועבר למותב אחר ולאחר שהבהרתי בהחלטתי מיום 8.1.23 כי בית המשפט מוסמך לעורר מיוזמתו שאלה של סילוק על הסף ודחיתי את הטענה שיש להעביר את התיק למותב אחר ולאחר שהנתבע הגיש תגובת לתגובת התובע, ניתנה על ידי החלטה נוספת כמפורט להלן: "כעת, ובטרם מתן החלטה בעילה של לשון הרע, יתייחס התובע עד יום 22.1.23, גם לעילה השנייה של תביעתו, המבוססת על שימוש לרעה בהליכי משפט לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי ואשר מכוונת לקבלת פיצוי בגין התביעה שהגיש נגדו הנתבע בתיק 37466-09-20 ויבהיר, איזו עילה עומדת כאן וכעת לקבלת פיצוי, אם תקנה 4 מאפשרת לכאורה רק קבלת סעד של מחיקת תביעה או הוצאות ורק במסגרת התיק בו נעשה השמוש לרעה ואם התובע עצמו מגדיר בכתב התביעה הנוכחי את הנזק שניגרם לו ושבגינו הוא תובע פיצוי, כהצורך להיתגונן ולנהל את ההליך המשפטי ההוא וכן לשכור שירותיו של עו"ד מורדוב לצורך כך, כאשר כל הוצאותיו הנ"ל ממילא התבקשו ונפסקו כבר באותו הליך לרבות בערכאות העירעור עבור הליכי העירעור. תגובת הנתבע לתגובת התובע בעיניין זה תוגש עד 25.1.23 . תז"פ 26.1.23". גם על החלטתי זו, לצד תגובה לגוף העניין, הביע התובע את מורת רוחו ואף ביתר שאת, תוך כך שחזר שוב, הפעם במילים אחרות, אבל דומות, על הטענה שיש להעביר את התיק למותב אחר, משלטענתו בית המשפט נעול בדעתו.
...
לחילופין, דין התביעה לכאורה להימחק על הסף, משלא פורט הנזק בכתב התביעה ועל כן עילת התביעה חסרה.
האם יש מקום כי אאפשר לתובע מיוזמתי את תיקון התביעה בעילה זו כעת? בטרם אכריע בכך, אני מוצא לנכון, הרבה לפנים משורת הדין, ולטובת שני הצדדים, להשהות את החלטתי בנושא ולהציע לשני עורכי הדין המכובדים "הפסקת אש". אני מציע לשני הצדדים לקבל את המלצתי, לפיה התביעה שעניינה לשון הרע ואשר כבר קבעתי לעיל כי דינה להידחות על הסף, תידחה, אולם ללא צו להוצאות ואילו התביעה שעניינה שימוש לרעה בהליכי משפט תידחה גם היא, ללא צו להוצאות ובכך יסתיים, אני מקווה, הסכסוך האישי בין הצדדים ותיוותר להכרעה רק עניינו של מר לוי בתיק האחר.
מכל מקום, אם לא תהא הסכמה להצעתי הנ"ל, התביעה של התובע כאן, שעילתה לשון הרע, תידחה כאמור ואצטרך להשלים החלטתי זו, על ידי הכרעה בשאלה שנותרה, קרי - האם יש מקום כי אתיר מיוזמתי את תיקון התביעה שעילתה שימוש לרעה בהליכי משפט באמצעות תיקונים מוגדרים ומוגבלים, שעניינם ביסוס התביעה על הדוקטרינה ולא על תקנה 4 וציון הנזקים הנתבעים קרי - טרדה, אי נוחות, עגמת נפש והוצאות ככל שהיו שאינן הוצאות משפט, תוך כך ששאר כתב התביעה יוותר על כנו בדיוק כנוסחו ללא כל שינוי נוסף.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

האם יש להתיר לבעל דין להגיש חוות דעת שמאית ונגדית על סמך תמונות בנגוד להוראות סעיף 10(ב) לצוו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), תש"ם- 1980 (להלן: "צו הפיקוח") בצל הטענה, כי הרכב שבעניינו נתבע הנזק איננו נמצא עוד ברשות בעל הדין שיזם את התביעה ותמכה בחוות דעת שמאית המבוססת על בדיקת הרכב בפועל.
הרקע לבקשה: המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") הגישה נגד המבקשת והמשיב 2 (להלן: "המשיב") תובענה כספית ע"ס 51,794 ₪ בגין נזקים שנגרמו למשאית שבבעלותה בעטיה של תאונת דרכים מיום 16.10.21 שבמהלכה פגע רכב בו נהג המשיב במשאית התובעת.
בעקבות כך הגישה המשיבה ביום 7.2.23 נגד המשיב והמבקשת את התובענה מושא ההליך.
בהחלטתי מיום 6.6.23 קבעתי את התיק לישיבת קדם משפט ליום 12.9.23, ובמסגרת החלטתי ציינתי כי על הצדדים להביא את ראיותיהם לאותה ישיבה בהתאם לחובה המוטלת עליהם לפי תקנה 81א.(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות") זאת בשים לב למהות התובענה וההסדר המיוחד החל על תובענות כגון דא עפ"י התקנות.
...
אין בידי לקבל את טענת המבקשת ולפיה הבקשה אינה נתמכת בתצהיר "מאחר והיא נדלית מהמסמכים שצורפו לתביעה ו/או על עובדות שאינן שנויות במחלוקת ו/או על טענות משפטיות" (סעיף 9 לבקשה).
העובדה, כי באותם פסקי דין אליהם הפנתה המבקשת בתי המשפט בחנו את המשקל שיש ליחס לאותן חוות דעת שמאיות שנערכו ללא בדיקת הרכב, וכבר הוגשו כעובדה מוגמרת המונחת לפניו, בחינה שנעשתה לאור המגמה השלטת במשפט הישראלי של מעבר משאלת קבילות הראיה לשאלת משקל הראיה, אינה מלמדת ואינה מובילה למסקנה, כי בית המשפט יתן מראש רשות לבעל הדין להכין חוות דעת שמאית מטעמו תוך ידיעה כי היא תהיה מנוגדת להוראת סעיף 10(ב) לצו הפיקוח, בבחינת אם כבר לא פסלת את אותן חוות דעת שהוגשו שלא בהתאם להוראות הסעיף האמור, אז הבה ניתן היתר מראש להכין את חוות הדעת תוך ידיעה כי היא תהיה נוגדת את הוראות סעיף 10(ב) לצו הפיקוח.
ובפסק הדין נוסף שגם הוא נכלל בתגובת המבקשת:  "בעניין זה, מקובלת עליי טענת התובעת הנסמכת על צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב) תש"מ 1980. לפי הוראות סעיף 10 (ב), שמאי לא ייתן חוות דעת על רכב, אלא על סמך בדיקתו. במקרה דנן, אין ראייה לכך שהשמאי מטעם הנתבע בדק את הרכב, אלא מדובר בחוות דעת שמאית שניתנה על סמך חוות דעתו של שמאי מטעם התובעת ורובה ככולה השערות/אמירות כלליות (סעיף 3 לחוו"ד)" (תק (חיפה) 45294-12-16 לוין נ' ויטורי (ניתן ביום 2.7.17)).
אני דוחה את טענת המבקשת, כי יש להתיר לה להגיש חוות דעת שמאית על סמך תמונות בלבד, מאחר והמשיבה מנעה הימנה לבדוק את המשאית באמצעות שמאי מטעמה.
אך בוודאי שאין בכך כדי להוביל למסקנה, כי יש להתיר למבקשת להגיש חוות דעת שמאית על סמך תמונות בלבד אגב הפרת הוראת סעיף 10(ב) לצו הפיקוח.
התוצאה: הבקשה נדחית.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עוד נטען על ידם כי יש לסלק את הבקשה על הסף מאחר שחלף המועד להגשתה לאור השהוי החריג בו הוגשה אשר אינו עולה בקנה אחד עם הדין, בהתבסס על הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין") ותקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, ובכלל זאת שהמבקשת לא המתינה את הזמן הנידרש המוקנה למשיבים לצורך מענה.
מעבר לכך, טענה המבקשת, כי הדין אינו מכיר בשיהוי כטענה המצדיקה דחיית בקשה לגילוי מסמכים ומתיר לבית המשפט סמכות ליתן צו כאמור בכל עת לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין, כאשר הפסיקה הלכה בנתיב זה וקבעה כי אין מניעה להגיש בקשה לגילוי מסמכים בכל עת. ומכל מקום, לטענת המבקשת הבקשה לא הוגשה בשיהוי כי אם בהתאם להוראות התקנות המאפשרות הגשתה לאחר קיום הדיון המקדמי, שבעניינינו היתקיים זמן קצר קודם לכן.
הלכה זו נועדה לבצע איזון בין האינטרסים השונים, כאשר מצד אחד גילוי המסמכים מאפשר לגשר על פערי הכוח והמידע בין הצדדים, ומצד שני ישנו חשש לשימוש לרעה באותו הליך עד לכדי "מסע דיג" על מנת להשלים תשתית עובדתית חסרה [ראו תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות; רע"א 8224/15 לעיל; כמו גם דברי השופטת ברון ברע"א 8649/17 חברת פרטנר תיקשורת בע"מ נ' תגר (16.4.2018)].
תקנה 120(א) לתקנות סדר הדין קובעת, כי בעל דין לא יהיה רשאי לבקש מבית המשפט צו למסירת שאלון או גילוי מסמכים אלא אם פנה בכתב בעיניין זה לבעל הדין שכנגד תוך 30 יום לאחר המצאת כתב הטענות האחרון, ופנייתו לא נענתה תוך 30 יום ממועד המסירה.
לבסוף, אדגיש כי ניתנה כבר תשובה ברורה המגובה בתצהיר מטעם בנק הפועלים בכל הנוגע לשאלת מדיניות הבנק באלו הדברים: "הטענה לפיה קיימת בבנק 'מדיניות מוצהרת' למתן פטור ללקוחות מנוהלים על-ידי פעילים, ולהם בלבד, הנה שגויה והבנק דוחה אותה מכל וכל" (תגובת המשיבים לבקשה לאישור התובענה כייצוגית בעמ' 51).
...
מעבר לכך, טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה לאישור אף לגופה, מפני שאינה עומדת בתנאים המקדמיים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות.
בנסיבות העניין, לאחר ששבתי והפכתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה בשל הגשתה בשיהוי, העדרה של תשתית ראייתית ראשונית ובהתייחסות להצהרת המשיבים, כפי שניתנה במסגרת כתב התשובה כמפורט להלן.
דלות המקרים מעוררת קושי בהסקת מסקנה בדבר קיומה של מדיניות ונדמה כי המבקשת, הערה לכך, מבקשת במסגרת בקשה זו לאתר מקרים נוספים על מנת לעבות התשתית הראייתית.
המבקשת לא הניחה תשתית ראיתית ואף לא ברמה הלכאורית אשר יש בה כדי לסתור טענה זו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית מהנימוקים המפורטים לעיל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו