כשבועיים לאחר שהוגש כתב הגנה על ידי הנתבע, בו נטענה בין היתר הגנת סעיף 13(5) ביחס לעילה של לשון הרע וביחס לעילה של שימוש לרעה בהליכי משפט, כי הגשת התביעה שכנגד לא הוותה שימוש לרעה כאמור וכי כך או אחרת, לא ניתן מכוח תקנה 4 להגיש תביעה נפרדת ועצמאית לפיצויים כפי שנעשה, נתתי ביום 2.1.23 את ההחלטה הבאה: "עיינתי בכתבי הטענות. יש מקום לברר כבר עתה האם אין מקום לסילוק התביעה על הסף, לנוכח טענת ההגנה המסתמכת על סעיף 13(5). עו"ד מזרחי מתבקש לנמק עד יום 9.1.23, מדוע אין מקום לסילוק על הסף. תגובה עד 16.1.23 . תז"פ 18.1.23".
לאחר שהוגשה תגובת התובע ביום 8.1.23, אשר לבד מלהתייחס לגוף העניין, הביע את מורת רוחו מכך שבית המשפט מעורר מיוזמתו שאלה של סילוק על הסף ואף טען שעקב כך ראוי שהתיק יועבר למותב אחר ולאחר שהבהרתי בהחלטתי מיום 8.1.23 כי בית המשפט מוסמך לעורר מיוזמתו שאלה של סילוק על הסף ודחיתי את הטענה שיש להעביר את התיק למותב אחר ולאחר שהנתבע הגיש תגובת לתגובת התובע, ניתנה על ידי החלטה נוספת כמפורט להלן: "כעת, ובטרם מתן החלטה בעילה של לשון הרע, יתייחס התובע עד יום 22.1.23, גם לעילה השנייה של תביעתו, המבוססת על שימוש לרעה בהליכי משפט לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי ואשר מכוונת לקבלת פיצוי בגין התביעה שהגיש נגדו הנתבע בתיק 37466-09-20 ויבהיר, איזו עילה עומדת כאן וכעת לקבלת פיצוי, אם תקנה 4 מאפשרת לכאורה רק קבלת סעד של מחיקת תביעה או הוצאות ורק במסגרת התיק בו נעשה השמוש לרעה ואם התובע עצמו מגדיר בכתב התביעה הנוכחי את הנזק שניגרם לו ושבגינו הוא תובע פיצוי, כהצורך להיתגונן ולנהל את ההליך המשפטי ההוא וכן לשכור שירותיו של עו"ד מורדוב לצורך כך, כאשר כל הוצאותיו הנ"ל ממילא התבקשו ונפסקו כבר באותו הליך לרבות בערכאות העירעור עבור הליכי העירעור. תגובת הנתבע לתגובת התובע בעיניין זה תוגש עד 25.1.23 . תז"פ 26.1.23".
גם על החלטתי זו, לצד תגובה לגוף העניין, הביע התובע את מורת רוחו ואף ביתר שאת, תוך כך שחזר שוב, הפעם במילים אחרות, אבל דומות, על הטענה שיש להעביר את התיק למותב אחר, משלטענתו בית המשפט נעול בדעתו.
...
לחילופין, דין התביעה לכאורה להימחק על הסף, משלא פורט הנזק בכתב התביעה ועל כן עילת התביעה חסרה.
האם יש מקום כי אאפשר לתובע מיוזמתי את תיקון התביעה בעילה זו כעת? בטרם אכריע בכך, אני מוצא לנכון, הרבה לפנים משורת הדין, ולטובת שני הצדדים, להשהות את החלטתי בנושא ולהציע לשני עורכי הדין המכובדים "הפסקת אש".
אני מציע לשני הצדדים לקבל את המלצתי, לפיה התביעה שעניינה לשון הרע ואשר כבר קבעתי לעיל כי דינה להידחות על הסף, תידחה, אולם ללא צו להוצאות ואילו התביעה שעניינה שימוש לרעה בהליכי משפט תידחה גם היא, ללא צו להוצאות ובכך יסתיים, אני מקווה, הסכסוך האישי בין הצדדים ותיוותר להכרעה רק עניינו של מר לוי בתיק האחר.
מכל מקום, אם לא תהא הסכמה להצעתי הנ"ל, התביעה של התובע כאן, שעילתה לשון הרע, תידחה כאמור ואצטרך להשלים החלטתי זו, על ידי הכרעה בשאלה שנותרה, קרי - האם יש מקום כי אתיר מיוזמתי את תיקון התביעה שעילתה שימוש לרעה בהליכי משפט באמצעות תיקונים מוגדרים ומוגבלים, שעניינם ביסוס התביעה על הדוקטרינה ולא על תקנה 4 וציון הנזקים הנתבעים קרי - טרדה, אי נוחות, עגמת נפש והוצאות ככל שהיו שאינן הוצאות משפט, תוך כך ששאר כתב התביעה יוותר על כנו בדיוק כנוסחו ללא כל שינוי נוסף.
