הגשת תביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות

כידוע, סילוק תביעה על הסף מחמת היתיישנות מחייב נקיטת משנה זהירות תוך שמירה על איזון הדין בין צרכי התובע למימוש זכויותיו לפנות לערכאות, גם במקרים שבהם קיים הצדק סביר להשתהות בהגשת התביעה; לבין צרכי הנתבע להיתגונן מפני תביעה, והגנה על אינטרס ההסתמכות שלא תוגש כנגדו תביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, ראו: ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עירית הרצליה (11.06.09).

...

במקרה דנן, אני סבור כי המחלוקת, כך גם נטען בכתב התביעה, עוסקת בעיקר בשאלת ידיעתו של התובע אודות קיומם של העובדות המהותיות המגבשות את עילת התביעה, קרי ידיעתו על כך שהיורשים על פי הצו המקורי, הטעו את בית המשפט או נהגו במרמה בבקשתם למתן צו הירושה המקורי, תוך העלמת קיומו של התובע כיורש יחיד, ובתוך כך התרשלות המדינה, כנטען על ידו, בכך שלא יידעה ולא בדקה קיומם של יורשים נוספים, הכל, כנטען בכתב התביעה.

על כן אני סבור כי בנסיבות העניין נדרש בירור עובדתי בשאלת ידיעתו בפועל או בכוח של המשיב, ואם התקיימו התנאים, נוכח נסיבותיו האישיות של המשיב, בדבר קיומו של כוח תביעה קונקרטי המאפשר לו להביא את עניינו מחמת המאסר ומצבו הנפשי לפתחו של בית המשפט.

על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

משכך, בקשה זו תיבחן שאלה זו בלבד – האם הוגשה התביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, ומשכך יש לדחותה בעילה זו. כללי: הנתבעים העלו את טענת ההתיישנות בכתב הגנתם והתובעים שתקו ולא הגישו כתב תשובה על מנת להיתמודד עם טענה זו. על אף העידר תגובתם, אשר מהוה ויתור על זכותם להשיב לה, נושא זה הועלה פעם נוספת על ידי הנתבעים במסגרת קדם המשפט.

...

דיון: לאחר שעיינתי בבקשות הצדדים, ובכלל זאת בכתבי הטענות ובתגובות הצדדים לבקשת ההתיישנות, ראיתי לנכון לקבל את הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות בנוגע לנתבעים שכן חלף המועד להגשת תביעה על פי סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח.

לסיכום: המסמכים שהוצגו בפני אינם עולים כדי הודאה בזכותם של התובעים לפיצויים ולא היה בהם כדי להביא לכך שמרוץ ההתיישנות יתחיל מחדש.

אני מקבלת את הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות כנגד הנתבעים 1 ו- 2 מכוח עילה שעניינה חוק חוזה ביטוח.

התביעה נדחית.

בתגובה לבקשה, ניתן הסבר מרכזי לעניין הגשת התביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5 לחוק ההתיישנות.

...

לאור טיעוני התובעים בכתב התביעה, התצהיר של נורית שהוגש בתמיכה לתובענה והמסמכים שהוגשו כצרופות לה, אשר הוגשו גם כנספחים לתגובת התובעים לבקשה, כל אלו מביאים למסקנה כי מרוץ ההתיישנות החל בסמוך ליום 29.10.09, הוא מועד ההתראה שנשלחה למנוחים.

לפיכך, נדחות טענות התובעים בעניין התרמית וההסתרה ולא חל בעניינם, החריג שבסעיף 7 לחוק.

סוף דבר, דין הבקשה להתקבל ואני מורה על סילוק התביעה על הסף.

התובעים ישלמו לבנק את הוצאות המשפט ולפנים משורת הדין ומשלא הוטרח הבנק להתייצב לדיון, שכר טרחת עו"ד יועמד על הצד הנמוך, בסך של 10,000 ₪.

לטענתה החיובים שצברה התובעת מחודש אוגוסט 2013 אינם מבוססים בדבר, התובעת לא פנתה לנתבעת בזמן אמת ואף לא זמן סביר לאחר הווצרות החוב הנטען, המתינה לחלוף תקופה ההתיישנות, ובשיהוי ניכר הגישה התביעה.

...

משהסכימה התובעת כי השימוש במנוי 'אינפור' הופסק על ידי הנתבעת לפני מועד סיום הפסקת השירות, ושעה שלא הוצג תיעוד בדבר מועד בקשת התובעת להפסיק מנוי זה, לא ניתן לדעת האם ההפסקה נעשתה קודם לתחילת מועד החוב או לאחריו, על כן אני קובעת כי יש לגרוע מסכום החוב הנטען את עלות המנוי למאגר 'אינפור'.

סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובעת סך של 10,217 ₪ בצירוף הפרשי הצדמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,500 ₪.

התברר כי תביעת שירביט הוגשה לבסוף רק לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, וזו גם נדחתה על הסף מטעם זה. בהגשת תביעת שירביט באיחור הפרה הנתבעת את חובת הזהירות שלה ונימצא קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לנזק שניגרם בדחיית תביעת שירביט על הסף.

...

התובעים הגישו, באמצעות פרקליט אחר, תגובה לבקשה לסילוק תביעת שירביט על הסף מחמת התיישנות, אך בהחלטה מיום 10.9.19 נדחו טענות התובעים, התקבלה טענת שירביט, ונפסק שתביעת שירביט נדחית על הסף מחמת התיישנות.

כך נפסק: "תביעת רשלנות נגד עורך דין בגין שאלות ששאל, או שנמנע לשאול, במסגרת דיון בבית משפט אינה פשוטה עיונית, ובודאי קשה מאוד להוכחה, וכדי שתתקבל טעונה היא מובהקות יתרה. על מנת לקבל את התביעה, על בית המשפט לשים עצמו בנעלי המותב אשר דן בתיק שלגביו נטענת הרשלנות, ולבחון באופן היפותטי כיצד היה מתפתח המשפט אילו נשאלה השאלה שעורך הדין נמנע – כנטען ברשלנות – מהצגתה לעד. קרי, על בית המשפט להכריע כיצד היה העד משיב לשאלה, כיצד היתה משנה תשובה זו את מערך השיקולים, ובסופו של דבר – לשער, כמעט לנחש, כיצד היה מכריע המותב המקורי בתביעה כמכלול" (ע"א 9022/08 מגורי-כהן נ' עו"ד קמר [פורסם בנבו], 3.5.10).

לסיכום: התובעים שכרו את שירותי הנתבעת בפברואר 2007 להגשת תביעה נגד שירביט לפיצוי בהתבסס על פוליסת ביטוח ואירועי נזילה ונזק שאירעו בסוף 2015 ובתחילת 2016.

ואשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 96,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.