הגשת תביעה כספית ופינוי מושכר

ויודגש, אין בכוונת מרשתנו לעבור בעיניין זה של גזילת דמי השכירות לסדר היום, כך שככל ויתברר למרשתנו כי דמי השכירות אינם מועברים ישירות למרשתנו באמצעות מר עלי עבוד, הרי שמרשתנו תפעל בכל כוחה לשם מיצוי כל זכויותיה, לרבות בדרך של הגשת תביעה כספית ותביעה לפינוי המושכר.

...

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הריני מורה כדלקמן: התביעה בתיק תא"ק 7568-11-19, כנגד הנתבעת, מתקבלת באופן חלקי.

התביעה בתיק תא"ק 7624-11-19, כנגד הנתבע, מתקבלת באופן חלקי.

נוכח הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק לטובת התובעת בסופו של דבר, ובשים לב לנסיבות המקרה דנן כפי שפורטו לעיל ובכללן העובדה שהתובעת לא חשפה בפני בית המשפט קיומה של הסכמה בעל פה שהושגה בינה לבין הנתבעים, בניגוד לאמור בהסכמי השכירות מושא כתבי התביעה, על כל אחד מן הנתבעים לשלם לתובעת סך של 2,500 ₪ כולל מע"מ בגין שכ"ט עו"ד וכן סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט.

4.5 ת"ק 24115-03-19 – תביעה כספית שהוגשה עבור הוצאות פינוי המושכר ותיקון הנזקים במושכר.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות מטעם התובע והנתבעת והתרשמתי ישירות, כן ראיתי סיכומי הצדדים וההליכים אשר מתקיימים בין הצדדים או מי מטעמם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

            לסיכום, התביעה נדחית.

לצד התביעה לפינוי המושכר, הגישה המשיבה תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת ת.א 47375-11-19, לחיוב המבקשים בסכום של 96,974,642 ₪ בהסתמך על אותה מסכת עובדות ועל יסוד אותן טענות להפרות המפורטות בתביעת הפינוי (להלן: "התביעה הכספית").

...

המשיבה התנגדה לבקשה להעברת הדיון למסלול בסדר דין רגיל וזאת מהנימוקים הבאים: יש בבקשה לסרבל את ההליכים ולהאריכם; בזמן שהמבקשים מעכבים את בירור התובענה, הם ממשיכים לתפוס במושכר שלא כדין, בחוסר תום לב, אינם משלמים את דמי השכירות המלאים בגין המושכר, אינם משלמים חובות עתק בהיקף של עשרות מיליוני שקלים וחרף זאת ממשיכים לקצור את פירות עוולתם מגביית דמי השכירות משוכרי המשנה מטעמם; תביעת הפינוי נסמכת על הסכם שכירות שהוראותיו ברורות וחד משמעיות, ולפיכך ההכרעה בטענות הצדדים היא פשוטה למדי ונסמכת על מסמכים בכתב ועל פרשנות חוזה; מרבית מטענות המבקשים הן בגדר "הודאה והדחה" ו/או טענות אסורות בעל פה כנגד מסמכים בכתב, כך למשל טענת הקיזוז; כל הטענות בנוגע למורכבות התביעה הן טענות סרק נעדרות בסיס; אין צורך לצרף את שוכרי המשנה כנתבעים בתביעה לפינוי שכן בהתאם להוראות הברורות של ההסכם בקשר להשכרת המושכר לשוכרי משנה, הובהר ברחל בתך הקטנה כי על המבקשים לכלול בכל הסכמי שכירות המשנה שלהם הוראה לפיה משבוטל הסכם השכירות הראשי בין המשיבה למבקשים, בטל גם כל הסכם שכירות המשנה שנחתם מכוחו; התובענה ראויה להתברר כתביעה לפינוי מושכר לפי פרק טז4 לתקנות, הואיל ואין בה כל מורכבות מיוחדת שדורשת העברתה למסלול דיוני רגיל, ואין לאפשר למבקשים להביא למשיכת הליכי הפינוי ועיכובם.

דיון לאחר שעיינתי בבקשה, בתיק בית משפט קמא ובהחלטת בית משפט קמא, מצאתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה.

סוף דבר לא מצאתי להתערב בקביעת בית משפט קמא.

לאור האמור לעיל בקשת רשות הערעור נדחית.

ביום 8.4.2019 הוגשה תביעה כספית ע"ס 366,852 ₪ ע"י התובעת שלפניי נגד הנתבעים שלפניי, לתשלום דמי שכירות מלאים בגין שלושה חודשי דמי שכירות (חודשים נובמבר 2018 עד ינואר 2019), לתשלום הפרישי הצמדה של דמי שכירות חלקיים ששולמו בעבר (משנת 2010 ועד שנת 2018) ולתשלום פיצוי מוסכם בגין אי-פינוי נטען של המושכר במשך שלושה חודשים (עד יום הגשת התביעה).

...

בנוסף חויבו הנתבעים בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. פסה"ד העמיד להכרעה בסעיף 11 שבו גם את השאלה "מהו המועד המדויק שבו פינו הנתבעים את הנכס לאחר סיום יחסי השכירות ביניהם ביום 31.12.2018", והשיב על שאלה זו בסעיפים 14-13 לפסה"ד, במילים המסכמות הבאות: "...אני קובע את מועד הפינוי של הנכס כיום 28.2.2019...". יצוין כי הנתבעים שלפניי הגישו ביום 14.2.2023 ערעור על פסה"ד הנ"ל מיום 11.1.2023 בתיק ע"ר (מחוזי ת"א) 31761-02-23, וקבוע באותו ערעור דיון ביום 7.12.2023.

כאמור לעיל וככתוב במפורש בפסה"ד, ביהמ"ש שנתן את פסה"ד העמיד להכרעה בסעיף 11 לפסה"ד גם את השאלה "מהו המועד המדויק שבו פינו הנתבעים את הנכס לאחר סיום יחסי השכירות ביניהם ביום 31.12.2018", והשיב על שאלה זו בסעיפים 14-13 לפסה"ד, במילים המסכמות הבאות: "...אני קובע את מועד הפינוי של הנכס כיום 28.2.2019...". ההכרעה בשאלה האם המושכר פונה ע"י הנתבעים ומתי הייתה הכרחית וחיונית לפסה"ד שם, גם מאחר שהתובעת תבעה שם פיצוי מוסכם לתקופה שעד יום 31.3.2019.

אין בידי לקבל את טיעון התובעת, לפיו, כל הקביעה הנ"ל של עצם ומועד הפינוי נעשתה כולה מטעמי נוחות בלתי מחייבים ולפיו אין לראות בה קביעת פוזיטיבית מחייבת ותקפה בין הצדדים גם בהליך שבנדון, וזאת מהטעמים שציינתי מעלה.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות בסך 20,000 ₪.

בפניי בקשה של הנתבע להעברת הדיון בתביעה לפינוי מושכר שהגיש נגדו התובע, לסדר דין רגיל.

אף אין בכך שמדובר בשכירות עסקית או בכך שהתובע הגיש תביעה כספית נגד הנתבע בכדי להוות עילה להעברת הדיון למסלול רגיל.

...

אף איני מקבלת את הטענה כי דיון מהיר בתביעה יפגע ביכולתו של הנתבע להתגונן מפני התביעה.

" אשר על כן, הבקשה נדחית.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות בקשה זו בסך 750 ₪.