כניסת מנויים
מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הגשת תביעה חוזרת תביעה זהה ל קודמות שנמחקו

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

מאחר שאין כל שינוי בסטאטוס המשיבה וכתב התביעה הנוכחי זהה בעקרו לטענות המשיבה בכתב התביעה בהליך הקודם, שממנו נמחקה כאמור, הרי שההחלטה בדבר הפקדת ערובה מטעם המשיבה יפה גם להליך זה. המשיבה עשתה כל שלאל ידה בכדי לחמוק מהפקדת ערובה במסגרת ההליך הקודם, אף במחיר של מחיקת תביעתה, ובילבד שבעל מניותיה לא יסכן כספים בהליך.
היתנגדות מטעם המשיבה לבקשה זו להפקדת ערובה היא ניסיון לפסול החלטה שיפוטית שלא בדרך ערעור אלא בדרך של "עוקף החלטות". לפיכך, יש לחייב את המשיבה בכל הוצאות העבר שנגרמו למבקש, ובכלל זה בגין בקשות ומאבקים משפטיים שהתקבלו כולם במסגרת ההליך הקודם, והם הבסיס להחלטה החוזרת על הפקדת ערובה הנדרשת כאן.
סכום התביעה בהליך זה הופחת ויחד עמו גם כל רכיבי התביעה הקשורים לחברת "לייף אנד פיטנס – סניף רמת ישי". המבקש יכול היה למנוע את הצורך בהגשת התביעה מחדש, ככל ולא היה מיתנגד להצעת המשיבה להפקדת ערובה על דרך של ערבות אישית של בעל המניות המשיבה או לא היה מיתנגד לבקשת המשיבה לביטול פסק הדין אשר הורה על מחיקת תביעתה של המבקשת בהליך הקודם.
...
דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי לפניי, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל וכי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש בתביעה, כפי שיפורט להלן.
יחד עם זאת, ועמדתי על כך גם במסגרת החלטתי בהליך הקודם, לכאורה אין מניעה להפקיד את הערובה ממקורותיו של מר זוגלובק.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ובשים לב לאיזון הנדרש כאמור במסגרת קביעת סכום הערובה, אני סבור כי יש להעמיד את הערובה במסגרת הליך זה על סכום זהה.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

ביום 13.3.2016, דהיינו בחלוף קרוב ל – 13 שנה ממועד מתן פסק הדין בהליך הקודם, הגיש התובע תביעה חוזרת לגימלת נכות, היא התביעה מושא הליך זה. כאמור בפתח הדברים התביעה נדחתה בהחלטת פקידת התביעות מיום 21.3.2016, בהסתמך על הוראות סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי ומן הטעם "שאי כושרך להישתכר לא נגרם בהיותך תושב ישראל". במענה לפניית בא כוח התובע הנוסף, עו"ד מיכאל טל, מיום 19.4.2016 שב והבהיר המוסד את הטעמים לדחיית התביעה.
השני, בהנחה שהתביעה בהליך הקודם נמחקה אזי החלטת פקיד התביעות מיום 28.1.2002 עומדת בעינה.
בהקשר זה צודק המוסד בטענתו בסיכומיו כי בהתאם להלכה הפסוקה אין בהגשת תביעה זהה חוזרת לגימלת כסף כדי לעקוף את מועדי ההתיישנות אשר נקבעו בתקנות המועדים (ראו: עב"ל (ארצי) 1000-10-12 טירן זנו – המוסד לביטוח לאומי (12.4.2016), בסעיף 16).
...
כבר בכתב ההגנה טען המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד), כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין – פסק דינו של בית דין מזה משנת 2003 - ולחילופין לנוכח התיישנותה.
כללם של דברים, אנו דוחים את האפשרות כי תביעת התובע בהליך הקודם התקבלה.
טרם חתימה מצאנו להתייחס בקצרה לעניין נוסף שעלה בסיכומי התובע וטרם ניתן לו מענה.
סוף דבר – על יסוד כל האמור אין מנוס מדחיית התביעה בשל מעשה בית דין, התיישנות או העדר הוכחה וכך אנו מורים.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

המשיבות הגישו את תשובתן לתגובת המבקשים, וחוזרות ומדגישות את הזהות, או הדימיון הרב בשאלות המשפטיות והעובדתיות המתעוררות בתביעה הקודמת ובהליך הנוכחי, ומוסיפות שהמבקשים יכלו לדעת על הזהות (או למצער, הדימיון) שבין שתי הבקשות לנוכח פירסום הבקשה הקודמת ביום 28.5.2012 בפנקס התובענות הייצוגיות.
לכן, חוזרות המשיבות על עמדתן, שהמותב הנכון והמתאים לדוּן בבקשה – הוא המותב שדן בבקשה הקודמת, המכיר את נושאי הבקשה הקודמת וכבר ערך דיון בה, ונכון ומתחייב הוא שאותו מותב הוא שיחליט כיצד לנהל את בקשות האישור שלפניו, האם לאחד את הדיון בהן, למחוק, או לעכב את הדיון באיזה מהן, וכיוצא בכך, באופן שימנע החלטות סותרות באותן שאלות של עובדה ומשפט.
יתר על כן, במקרה שלפנינו חלה הוראת סעיף 7(א)(2) של החוק, בשים לב לכך שהקבוצה שבשמה הוגשה התביעה הקודמת זהה או דומה בעיקרה לקבוצה נשוא הדיון כאן.
...
אם לסכם את הדברים: סבורני, כי במקרה שבפנינו על בית משפט זה להעביר את הדיון בבקשת האישור לבית המשפט המחוזי בירושלים, שבפניו מתבררת התביעה הקודמת וזאת משהתקיימו כל התנאים הקבועים בסעיף 7 של החוק, ולרבות האמור בסעיף 7(א)(2) של החוק.
נוכח האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומורה על העברת הדיון בבקשת האישור דנא לבית המשפט המחוזי בירושלים, בפני כב' השופט רם וינוגרד, אשר בפניו קבוע הדיון בת"צ 40779-05-12 שטרן נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ ואח'.
בזיקה להחלטתי מיום 30.7.2013, לפיה תעוכב הגשת תגובתן של המשיבות לבקשת האישור נשוא הדיון כאן עד למתן החלטה אחרת, אני מורה שהחלטת עיכוב זו תוסיף לעמוד בעינה עד למתן החלטה אחרת בעניין זה על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, שאליו מועבר הדיון לנוכח החלטתי מהיום.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תיק רבני (רבני) שהוגש בשנת 2020 ברבני תל אביב נפסק כדקלמן:

למחרת חתימת ההסכם, ולכל המאוחר ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם, הודיעה הנתבעת לתובע כי היא מתחרטת וחוזרת ממנו ושהיא מיתנגדת לאישורו (שורות 53 – 47 לפרוטוקול הדיון מיום 24.5.2017).
התובע עצמו מציין בכתב תביעתו כי הנתבעת חזרה בה מהסכמתה להסכם הגירושין אשר נחתם ימים ספורים קודם לכן.
ה'תביעה השניה' זהה לחלוטין ל'תביעה הראשונה' בסגנון 'העתק -הדבק' אך צורף לה נספח בן מספר שורות בו מבהיר התובע באמצעות ב"כ עו"ד צמח גרין כי רישום הדירות על שם הצדדים אין בו כדי להכריע את הבעלות, ובכך, חזר בו התובע עצמו מהסכם הגירושין בו נקבע מפורשות (סעיף 26) כי הצדדים בעלים בחלקים שוים בשלושת הדירות.
ביום 7.9.2015 קיים בית הדין דיון ב'תביעה השנייה' ושוב סרב התובע להתגרש והפעם בעילת היעדרו של ב"כ. ה'סאגה' המוזרה של תובע המסרב להתגרש המשיכה גם בדיון אשר היתקיים ביום 13.10.2015 ורק לאחר שבית הדין הבהיר לתובע באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהתנהלותו תביא שוב למחיקת התביעות ולאחר ש'הרהר' בדבר מספר ימים נוספים, הסכים התובע להתגרש וגט פיטורין סודר ביום 29.10.15.
בתביעה רכושית כרוכה אשר הגיש התובע שלושה חודשים בלבד לאחר חתימת ההסכם היתנער התובע עצמו מהסכם ממון כשהביע את עמדתו שרישום הדירות על שם הצדדים אין בו כדי להכריע את הבעלות, ובכך, חזר בו התובע עצמו מהסכם הגירושין בו נקבע מפורשות (סעיף 26) כי הצדדים בעלים בחלקים שוים בשלושת הדירות.
...
בעניין רודן (194–193) קבע השופט ד' לוין: נראה לי כי במקרה זה מנועה המשיבה 2 מלהעלות טענה זו בשלב כה מאוחר, תשע שנים לאחר שנכרת ההסכם, לאחר שהיא קיבלה את מה שההסכם העניק לה ובעת שהיא נדרשת לעמוד בנדרש ממנה על פיו.
] בנסיבות שלפנינו, נעשה שימוש בזכות לטעון את הטענה בדבר אישור בלתי־נאות של החוזה על ידי בית משפט בחוסר תום לב, ועל כן דין טענה זו להידחות.
בנסיבות המתוארות אין מנוס מקביעה שחתימת הצדדים על ההסכם לא שיקפה גמירות דעת ושהסכם הממון נעדר כל תוקף.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובע עתר לבית הדין על החלטה זהה של פקיד התביעות ביום 13.1.2016 ובגינה הגיש התובע תביעה לבית הדין ביום 2.2.2017 (ב"ל 5623-02-17).
תביעתו הקודמת נמחקה לבקשתו עוד ביום 11.12.2017 ואין בהגשת תביעה חדשה ביום 31.12.2017 כדי לאיין את החלטת פקיד התביעות מיום 13.1.2016.
נפסק כי הפעולות החוזרות והנישנות אינן מחייבות להעשות ברציפות, אלא כי ניתן לבודד פעולות מסוימות ממכלול הפעולות שמבצע העובד במהלך יום עבדותו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונישנות ברציפות (עב"ל 465/07 עופר יהודאי – המוסד, 31.12.2007) לעניין תדירות התנועות החוזרות ונישנות, נקבע אומנם כי תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אך יש צורך בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת.
...
מן הכלל אל הפרט האם עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית של פעולת ישיבה ממושכת באוטובוס אשר גרמו לפגיעה בגבו לכדי תאונת עבודה על דרך של מיקרוטראומה? נקדים ונאמר כי לטעמנו יש להשיב על השאלה בשלילה.
לאור כל האמור לעיל, על פי חומרי הראיות שהוצגו בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו בכובד ראש לגרסת התובע כפי שעלה מחקירתו, מתצהירו ומעדותו, הגענו לידי מסקנה כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת בהתאם לפסיקה לקיומן של פגיעות חוזרות ונשנות בגבו של התובע כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה.
סוף דבר: ליבנו עם התובע - אולם התביעה נדחית כבר בשלב זה. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות חרף דחיית התביעה.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו