הגשת תביעה חדשה לקביעת נכות כללית

ביום 5.1.2021 הגיש התובע תביעה חדשה לקיצבת נכות כללית.

בנוסף, טוען התובע כי קביעת דרגת הנכות נחוצה ורלוונטית לקבלת זכויות והטבות שונות שאינן נוגעות במישרין למוסד לביטוח לאומי, כגון קבלת תו נכה או קדימות בקבלת שירות במוסדות ציבור, וכן נטען כי התובע אינו יכול להגיש תביעה לניידות מבלי לקבל הכרה בנכות כללית.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בחומר הראיות וטיעוני הצדדים הגענו לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים אשר יפורטו להלן.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל התביעה נדחית.

בכוונתנו להגיש תביעת נכות מעבודה ואולם אנו מבקשים את הרחבת ההכרה כדי שניתן יהיה לקבוע אחוזי הנכות בכל התחומים המגיעים לגב' גלוסקא".

ביום 8.3.17 הגישה התובעת תביעה חדשה ובה טענה למקרוטראומה נפשית.

ביום 11.11.20 בפתח דיון ההוכחות ניתנה הצעה מטעם בית בית הדין וב"כ הנתבע הסכימה לשקול אותה, כדלקמן: לאחר ששמעתי את דברי בית הדין הבאים: מהתעוד הרפואי מזמן אמת (מיסמך רפואי מיום 24.3.14) עולה, כי הכאבים בחזה הם תגובה על רקע נפשי, ולאור מכתב פקיד התביעות מיום 28.7.15 המשיב לתובעת, כי כל הפגימות הנילוות לפגיעה המוכרת, יבדקו בקשר סיבתי בוועדה רפואית בלבד תוך היתעלמות מהאפשרות שעמדה בפני התובעת להגיש תביעה לבית הדין כנגד החלטת פקידת התביעות אשר הכירה בכאבים בחזה בלבד, ולאור מצבה הנפשי הקשה של התובעת כפי שעולה הן מחוות הדעת של ד"ר פניג והן מהפרוטוקולים של הוועדת הרפואיות בנכות כללית, אני מוכנה לשקול את המלצת בית הדין לפיה, ההליך שבו עמדה התובעת בפני הוועדה הרפואית, מבוטל לחלוטין (VOID), לא נעמוד על טענת ההתיישנות לאור מצבה הנפשי הקשה של התובעת ופקיד התביעות ישקול את טענת התובעת, כי יש להכיר בארוע הנפשי מיום 23.3.14 כארוע מיוחד ולהכיר בפגיעה הנפשית הנובעת מאותו ארוע.

...

ביום 11.11.20 בפתח דיון ההוכחות ניתנה הצעה מטעם בית בית הדין וב"כ הנתבע הסכימה לשקול אותה, כדלקמן: לאחר ששמעתי את דברי בית הדין הבאים: מהתיעוד הרפואי מזמן אמת (מסמך רפואי מיום 24.3.14) עולה, כי הכאבים בחזה הם תגובה על רקע נפשי, ולאור מכתב פקיד התביעות מיום 28.7.15 המשיב לתובעת, כי כל הפגימות הנלוות לפגיעה המוכרת, יבדקו בקשר סיבתי בועדה רפואית בלבד תוך התעלמות מהאפשרות שעמדה בפני התובעת להגיש תביעה לבית הדין כנגד החלטת פקידת התביעות אשר הכירה בכאבים בחזה בלבד, ולאור מצבה הנפשי הקשה של התובעת כפי שעולה הן מחוות הדעת של ד"ר פניג והן מהפרוטוקולים של הועדת הרפואיות בנכות כללית, אני מוכנה לשקול את המלצת בית הדין לפיה, ההליך שבו עמדה התובעת בפני הועדה הרפואית, מבוטל לחלוטין (VOID), לא נעמוד על טענת ההתיישנות לאור מצבה הנפשי הקשה של התובעת ופקיד התביעות ישקול את טענת התובעת, כי יש להכיר באירוע הנפשי מיום 23.3.14 כאירוע מיוחד ולהכיר בפגיעה הנפשית הנובעת מאותו אירוע.

לא נעלם מעיננו כי פתוחה הדרך בפני התובעת להמשיך במסלול הוועדות וכי הקשר הסיבתי ייבחן במסלול זה, אלא שאין צורך להכביר במילים כי מסלול זה בנסיבות הענין הוא "פחות". האפשרות להתמודד עם חוות דעת של מומחה רפואי רחבה יותר מהאפשרות להתמודד עם מסקנה של ועדה רפואית.

הנתבע ביקש לא לתת משקל לחוות הדעת שכן מדובר בטענות מקדמית אלא שטענה זו נדחית.

התוצאה הינה כי טענת ההתיישנות נדחית, אנו מורים למוסד לביטוח לאומי לבחון את טענת התובעת לליקוי נפשי כתוצאה מהפגיעה מיום 23.3.14.

המערער הגיש לבית הדין כתב תביעה/ ערעור שבו טען לעבירות פליליות של תרמית בנסיבות חמורות בועדה רפואית משנת 2017 (ענף נכות כללית).

כלומר, בהתאם לסעיף 195 לחוק, הנכות נקבעה החל מיום 14.7.17, שהוא התאריך הקודם ב – 15 חודשים למועד הגשת התביעה להבדק מחדש ("'התאריך הקובע' - התאריך שבו, עקב הליקוי, נגרם למבוטח אי-כושר להישתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות, ובילבד שלא ייקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 15 החודשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד, ולא יובא בחשבון אי-כושר להישתכר אלא בתקופה של 15 החודשים האמורים") .

...

בכתב תשובה, המשיב טען כי דין הערעור להידחות על הסף בשל היעדר סמכות לבית הדין, כיוון שאין מדובר בערעור המכוון כנגד החלטת ועדה רפואית לעררים, בשאלת חוק, כמתחייב על פי הוראות סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

לאחר שעיינתי בכלל המסמכים שהוגשו, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור לעיל – הערעור נדחה.

כתבנו לכאורה, שכן נדמה כי התביעה פשטה ולבשה צורה חדשה, זאת מאחר שהתובע תוקף כעת את החלטת הועדה הרפואית של שירות התעסוקה מיום 31.7.2019 (להלן- החלטת השרות), אשר קבעה אף היא כי התובע כשיר לעבודה.

יוער כי בערר התובע על החלטת ועדת נכות כללית נקבעה נכותו על שיעור של 10% (ע' 12 ש' 14-18), אך הוא לא מצא להגיש ערעור על כך. בהחלטה של הועדה בעיניין נכות מעבודה נקבע שיעור נכותו על 0% (ע' 14 9-25) והתביעה נדחתה אף על ידי בית הדין (ע' 14 ש' 30-31).

...

עניינה של התביעה, לכאורה, בהחלטת הנתבע מיום 4.7.2018 (להלן- החלטה), שלפיה נדחית תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה, שכן על סמך האישורים הרפואיים שהמציא לוועדה הוא כשיר לעבודה.

רביעית, בדיון הראשון נקבע על ידי כב' השופטת איצקוביץ כי "על פני הדברים התובע מתנייד על כיסא גלגלים, סובל מרעד ומגמגום ומצבו לא נראה כזה שמאפשר לו לעבוד, אולם אנו לא רופאים והביקורת של בית הדין על החלטות הנתבע היא משפטית טהורה." בהקשר זה יוער, כי נוכח הסוגיה המבוררת, בסופו של יום, אף לא מצאנו לנכון לחייב את גב' מהא דקא להתייצב לדיון החמישי שהתקיים בפנינו, זאת בנוסף לתעודת עובד ציבור שכבר הוגשה מטעם שירות התעסוקה.

נוכח כללם של דברים, לא מצאנו להיעתר לתביעה, שכן אין זה מתפקידו של בית הדין להחליף את שיקול דעתה של הוועדה, בפרט שהתובע לא מצא לנכון להגיש ערר על ההחלטה מיום 31.7.2019.

אשר על כן, התביעה נדחית.

ה. ביום 16.10.2020 הגישה המערערת תביעה לדיון מחדש לפי תקנה 36 – החמרת מצב.

ועדה רפואית מדרג ראשון היתכנסה לידון בעיניינה וקבעה כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת; ו. ביום 24.1.21 הגישה המערערת ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון במסגרתו טענה כי לאור קביעת הועדה בנכות כללית לפיה למערערת נכות בצואר בשיעור 10%, על הועדה לאמץ קביעה זו ולהפעיל תקנה 15.

...

אין המדובר בקביעה עולבת כטענת המערערת אלא מחלוקת לגיטימית בין פוסקים בדבר אופי הבדיקה כאשר הוועדה ממשיכה ומסבירה מדוע בדיקת הוועדה בנכות כללית אינה מקובלת עליה.

כידוע הלכה כי וועדה רפואית לעררים בנפגעי עבודה איננה מחוייבת לקביעות ועדה רפואית לעררים בנכות כללית, ומשהתייחסה הוועדה לקביעה בנכות כללית ונימקה מדוע אינה מקבלת אותה, בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, יש לדחות את הערעור.

אשר על כן, הערעור נדחה.