אם כן, בנגוד למשתמע מטענות המבקש, אין מדובר בתקנה אשר מלמדת כשלעצמה ומכוחה על קיומה של עילת תביעה מהותית לפיצויים נגד בא כוח של בעל דין, שהוגשה נגדו תביעה לפיצויים בגין שימוש לרעה בהליכי משפט [בהקשר זה אעיר כי לדידי, בשים לב למאפייני תקנה 4 כעקרון יסוד, כאמור, יש מקום לסברה כי האיסור הכללי המוטל על בא כוחו של בעל דין לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט היה קיים עוד בטרם באה לעולם תקנה זו (ראו והשוו גם יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים 27 (2021))].
...
לחילופין, דין התביעה לכאורה להימחק על הסף, משלא פורט הנזק בכתב התביעה ועל כן עילת התביעה חסרה.
האם יש מקום כי אאפשר לתובע מיוזמתי את תיקון התביעה בעילה זו כעת? בטרם אכריע בכך, אני מוצא לנכון, הרבה לפנים משורת הדין, ולטובת שני הצדדים, להשהות את החלטתי בנושא ולהציע לשני עורכי הדין המכובדים "הפסקת אש".
אני מציע לשני הצדדים לקבל את המלצתי, לפיה התביעה שעניינה לשון הרע ואשר כבר קבעתי לעיל כי דינה להידחות על הסף, תידחה, אולם ללא צו להוצאות ואילו התביעה שעניינה שימוש לרעה בהליכי משפט תידחה גם היא, ללא צו להוצאות ובכך יסתיים, אני מקווה, הסכסוך האישי בין הצדדים ותיוותר להכרעה רק עניינו של מר לוי בתיק האחר.
מכל מקום, אם לא תהא הסכמה להצעתי הנ"ל, התביעה של התובע כאן, שעילתה לשון הרע, תידחה כאמור ואצטרך להשלים החלטתי זו, על ידי הכרעה בשאלה שנותרה, קרי - האם יש מקום כי אתיר מיוזמתי את תיקון התביעה שעילתה שימוש לרעה בהליכי משפט באמצעות תיקונים מוגדרים ומוגבלים, שעניינם ביסוס התביעה על הדוקטרינה ולא על תקנה 4 וציון הנזקים הנתבעים קרי - טרדה, אי נוחות, עגמת נפש והוצאות ככל שהיו שאינן הוצאות משפט, תוך כך ששאר כתב התביעה יוותר על כנו בדיוק כנוסחו ללא כל שינוי נוסף.
