לשיטתם, דחיית הדיון בבקשה הביאה לפגיעה בזכויותיהם הדיוניות, שכן "נימנעה מהם האפשרות להגיש בר"ע על ההחלטה שלא לקבל אותן". עוד טוענים המבקשים, כי גם לגוף ההחלטה, שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי אין לקבל את הראיות החדשות, שכן לטענתם, שני התנאים המעוגנים בתקנה 144 לתקנות סדר דין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), להגשת ראיות חדשות בעירעור, מתקיימים בעיניינם: (1) לא ניתן היה לאתר את הראיות ולהגישן לערכאה הראשונה במועד המתאים לכך; (2) הגשת הראיה דרושה כדי למנוע עוות דין.
...
ביני לביני, בהחלטה מיום 18.8.2016, ציין בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את טענות המבקשת בהליך המינהלי, כי חרף התנהלותה של המבקשת, "ורק על מנת שחלילה לא יקרה שימצא שהמבקשת דוברת אמת, שהיא אימה הביולוגית של הקטינה – נעניתי לבקשת המבקשת לערוך את בדיקת הרקמות באופן מיידי, לאחר שהתחייבה שככל שהבדיקה תצא שלילית – היא מתחייבת שלא להגיש כל בקשה נוספת לעיכוב גירושה של הקטינה מהארץ. והנה, גם הפעם לא עמדה בדיבורה, והצהרותיה הוכחו ככוזבות. בדיקת הרקמות יצאה שלילית, והוכיחה שהיא לא אימה הביולוגית של הקטינה. רק אז נזכרה המבקשת לספר סיפור חדש, כאשר לטענתה היא ילדה את הקטינה מתרומת זרע ותרומת ביצית, אך לא היו בידה כל מסמכים להוכיח את מקור התרומות ואת ביצוע ההפריה ואת הלידה, נתונים ומסמכים שחסרונם מאד תמוה בנסיבות הענין [...]. על אף זאת, לאור טענותיה, הוריתי בהחלטתי מיום 11.8.16, כי פרטים מסויימים יישארו חסויים כדי לאפשר למבקשת להמציא את כל המסמכים והראיות החסרות. לצערי, עד עצם היום, לא הוצג ולו מסמך אחד! היעלה על הדעת שאמא שזכתה להריון כה יקר, בגיל מבוגר, לא תקיים מעקב רפואי מסודר על התפתחות העובר?!? היעלה על הדעת שאם אכן מדובר בהפריה חוץ גופית שנעשתה לדבריה בחו"ל, לא יהיה ולו מסמך אחד מהמוסד הרפואי שביצע את ההפריה?!? ואם אכן מדובר בתרומת ביצית ותרומת זרע, היעלה על הדעת שאין בנמצא כל מסמך או תיעוד רפואי?". על אף האמור, ביום 8.9.2016, לאחר מספר דיונים נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקשים, והורה על עיכוב ביצוע גירוש הקטינה.
אביא את הדברים כלשונם: "בשלב זה ביהמ"ש מציין בפני [המבקשת] כי לא ניתן לזלזל באופן שכזה באינטליגנציה של ביהמ"ש, עת ביהמ"ש מעיין בתיק הרפואי שהוצג על ידי [הרשות], המתייחס ל[מבקשת] ולמשך שנים ארוכות שבהן ניתן לראות בדיקות רבות שעשתה ה[מבקשת], כולל בשנים אחרות שהן לא שנות ההיריון, כולל [...] בדיקות חוזרות ונשנות לגבי [...] ועוד בדיקות רבות, ולבקש מביהמ"ש כי יאמין לכך שבמהלך היריון יקר אשר נוצר לאחר שנים ארוכות של ניסיונות להיריון והפריות מסוגים שונים, במקומות שונים בעולם, לא תעשה התובעת בדיקות מעקב בהיריון. הדברים מקבלים משנה תוקף עת הבדיקות היחידות שהציגה התובעת הנוגעות למהלך ההיריון הובררו ככאלה שנוצרו לצורך הצגתן לקונסול והם מסמכים מזויפים ואינם אמיתיים. בנסיבות אלו, ניתנת בזאת לתובעת ארכה של 90 ימים מהיום להציג מכל מקום בעולם מסמכים רפואיים אשר מלמדים על מעקבים בתקופת ההיריון ובהתייחס לעדותה עד עתה, המלמדת כי לטענתה עשתה בדיקות מעקב במרפאה בהודו, כולל בדיקות דם לצורך קבלת רמות ההורמונים שבהם השתמשה בהודו כטענתה. היה ולא יוצגו מסמכים כאמור – או שעדותה של התובעת כפי שהוצגה בפני ביהמ"ש לא תוכח במסמכים, ניתן יהיה לעצור בשלב זה, והתובעת תסכם מדוע על ביהמ"ש להעתר לתביעתה כפי שהיא. לציין, כי העובדה שהתובעת עומדת בפני ביהמ"ש, ומאשרת בפה מלא תוך חיוכים גם שהמסמכים שהוצגו אינם אמת, יש בה טעם לפגם וביהמ"ש יתן לכך את המשקל בפסק הדין".
אחר הדברים האלה, ביום 27.1.2022, משנסתיימו דיוני ההוכחות, ומשהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.
הקושי אך מחריף, בהתחשב בכך שהמסקנה המתבקשת ממכלול העובדות, היא כי כוונת המבקשים היתה, מלכתחילה, להביא את הקטינה לעולם בדרך שאינה הולמת את הדין הישראלי, ללא פיקוח נאות, ולהכניסה לישראל, בדרך זו או אחרת, מבלי לבחול בשימוש בכל אמצעי, כולל שקרים וזיופים, לרשויות המדינה השונות.
הרושם המתקבל אפוא, הוא של מזימה שתוכננה בקפידה, מתוך כוונה ומודעות מלאה, אשר כללה מעורבות של גורמים שונים מסביבתה הקרובה של המבקשת.
עם זאת, כאמור, סבורני כי בנסיבות העניין דנן, הכרה בהורות המבקשת על הקטינה, בניגוד לדין, תביא דווקא לפגיעה קשה בטובת הילד, בהיבט הרחב; על כן, חרף הקושי הכרוך בהכרעה האמורה, סבורני כי חובתנו לילך בדרך זו.
סוף דבר: דינה של בקשת רשות הערעור, כמו גם הערעור שלגביו ניתנה רשות, כמפורט לעיל – להידחות, וכך אציע לחברַי כי נורה.
