הגשת פסק דין לצדדים שפסק בית המשפט

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 44635-09-23 ספייס בניה וייזמות בע"מ נ' בן הרוש תיק חצוני: לפני לפני כבוד השופט הבכיר ד"ר מנחם רניאל המערערת: ספייס בניה ויזמות בע"מ המשיב: מאור בן הרוש ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' גולדקורן)

ביום 9.11.22 הודיעו הצדדים על הסדר דיוני לפיו הם מותרים על ישיבת הוכחות, וכי יינתן פסק דין לאחר הגשת סיכומי טענות על ידי באי כח הצדדים על יסוד החומר הקיים בתיק.

...

עוד טען המשיב שאין לאפשר למערערת ביצוע תיקונים בדרך של סעד זמני.

המערערת לא עשתה כן, ואני דוחה את התירוץ שנתנה שלפיו חשבה שלא צריך שמאי כי אפשר לתקן.

על פי כל האמור, אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך 11,700 ₪.

המבקש חויב, פעם נוספת, בהוצאות לטובת אוצר המדינה, על סך 1,500 ש"ח. מהאמור עולה כי בית משפט השלום חייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך מיצטבר של 4,500 ש"ח. לצד זאת יוזכר, כאמור לעיל, כי בקשת איגמה לבצוע שטר נדחתה בסופו של דבר, כמו גם התביעה שכנגד שהגיש המבקש – ובפסק הדין הצדדים לא חויבו בהוצאות.

...

הבקשה שבפניי היא, למעשה, למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, היושב כערכאת ערעור, שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע (הגם שמבחינה פורמלית הבקשה מופנית נגד החלטת בית המשפט המחוזי, מיום 4.1.2024, שלא לבטל החלטתו או לעיין בה מחדש).

התשובה לשאלה זו הינה בשלילה, מהטעמים המפורטים להלן.

לנוכח האמור לעיל – דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"פ 17751-11-21 מדינת ישראל נ' פלוני בפני כבוד השופט איתי הרמלין בעיניין: המאשימה: מדינת ישראל ע"י עו"ד אמין טרביה ועו"ד קורל פאפו-שריג הנאשם: פלוני ע"י עו"ד אסף בוכניק גזר דין

ב"כ הצדדים הגישו פסקי דין שונים המשקפים לדעתם את רמת הענישה הנוהגת.

...

לנוכח מדיניות הענישה הנוהגת אני קובע לפיכך שמתחם העונש ההולם נע בין שנה לשנתיים מאסר בפועל.

קצינת המבחן סיכמה בכך ש"אנו סבורים שניר בחר לנצל את ההליך המשפטי הנוכחי לצורך עריכת שינוי באורחות חייו.

לפיכך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות.

רקע – עקרי העובדות, תמצית טענות הצדדים ועיקרי פסק-דינו של בית המשפט קמא ביום 1.1.2023 בשעות הערב, עת חנה רכבה של המשיבה סמוך לביתה ברחוב רמב"ם בבית שמש, היו רוחות עזות וכתוצאה מכך קרס עץ על הרכב וגרם לנזק כבד שבעקבותיו הוכרז כי הרכב באובדן גמור.

לא רק שככלל, פסק-דין של בית משפט מחוזי אינו קובע הלכה מחייבת וכי פסיקתו היא פסיקה מנחה (סעיף 20 בחוק יסוד: השפיטה), אלא שעל פסק הדין האמור הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 9144/11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור (21.8.2012)‏‏).

...

אמנם בקשת רשות ערעור זו נדחתה, אך זאת תוך הדגשה כי בית המשפט המחוזי לא קבע הלכה, אלא הגיע למסקנה המתאימה לנסיבותיו של אותו מקרה.

כאמור שם באופן ברור ומפורש (כבוד השופט צ' זילברטל, פסקה 4): "עניין לנו ביישום עקרונות קיימים והלכות ידועות ומושרשות על מערכת עובדות קונקרטית, שנקבעה על-פי התשתית הראייתית המאד מסוימת שהונחה על-ידי הצדדים בפניו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי לא התכחש לקיומה של חובת זהירות מושגית המוטלת על רשות מקומית למנוע מפגעים בשטחים הציבוריים שבתחומה, אך מצא כי לא הוכח שחובה זו הופרה. למסקנה זו הגיע בית המשפט המחוזי בין אם נאמר כי על המבקשת הנטל להוכיח את התרשלות המשיבה ובין אם נאמר כי על המשיבה הנטל להוכיח שלא התרשלה... הפסיקות השונות אינן אלא ביטוי ליישום הכללים על המקרים הקונקרטיים הנדונים. מכל מקום, בין כך ובין כך, אין הפרשה הנדונה, שהוכרעה על-פי נסיבותיה ומבלי שלצורך כך חודשה הלכה או נקבעו עקרונות הסותרים הלכות קיימות, מעוררת שאלה כללית שהשלכותיה מגיעות אל מעבר לענין שיש לבעלי הדין בתוצאת ההתדיינות" (ההדגשה אינן במקור).

בקשת רשות הערעור נדחית.

רקע – עקרי העובדות, תמצית טענות הצדדים ופסק-דינו של בית המשפט קמא התאונה שבעניינה הוגשה התביעה ארעה ביום 24.4.2022 סמוך לשעה 10:45 בכביש מס' 1, בקטע שבין שדרות משה דיין לדרך נרקיס.

נוסף על כך המבקש הוסיף וטען כי בנסיבות הנדונות ישנה הצדקה למתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות וזאת לנוכח עוות הדין שניגרם מפסק הדין; הסוגיה העקרונית שמעלה בקשתו החורגת מעניינם של המבקשים; הטעויות המשפטית והטעויות העובדתית שעל-פי טענתו, נפלו בפסק דינו של בית המשפט קמא.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתיקו של בית המשפט קמא ובפסק דינו, נמצא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בקבלת תשובתו של מי מבין המשיבים (בהתאם לתקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – התקנות)).

מכל הטעמים האמורים, בקשת רשות הערעור נדחית.

עם זאת, לנוכח כל האמור, המבקש יישא בתשלום הוצאות לאוצר המדינה, גם אם בסכום נמוך.

בהתאם לכך, המשיב ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 1,000 ₪.