בסעיף 7.3 להסדר נכתב כדלקמן: "נושים אשר יהיו מעוניינים לערער על הכרעת בעל התפקיד בתביעת החוב בעיניינם, יהיו רשאים לעשות זאת בתוך 30 יום ממועד ההכרעה". העובדה שניתנה לנושים האפשרות לערער על הכרעת החוב בתוך 30 ימים במקום 45 ימים בהתאם לפקודה, אינה שוללת את זכותה של החייבת להגיש ערעור.
השאלה שעמדה בבסיס העירעור הייתה האם בכך מסיגה החברה תשומה את גבול מיקצוע עריכת הדין ולכן בחינת הדברים הייתה מתוך פרספקטיבה זו. מדובר היה בחברה המתקשרת עם נושים שונים בהסכמים להמחאת חוב כאשר עיסוקה דרך קבע הוא גביית חובות.
לטענת ובר, החלטת הנאמן לקבל את תביעת החוב של מקובקי ולסווגו כחוב מובטח מכוח הערת אזהרה שנרשמה לטובתו, מהוה פגיעה ישירה, בלתי שויונית ובלתי מידתית בה. זאת, תוך נישולה מן הזכות כי חובה הסופי והחלוט בסך של 1,524,532 ₪ ייפרע מתוך התמורה שהתקבלה ממכירת בית החייבת, אשר הוותה את המקור הכספי היחיד שהועמד לזכות כלל הנושים במסגרת הסדר הנושים.
אף שבהחלטתה מיום 26.8.2021 אישרה כב' השופטת גרוסמן את הישתתפות ובר בפגישות במסגרת המשא ומתן, היא קבעה כי לא ראתה להורות על צירופה כצד ישיר לערעור, שכן משפטית היא לא אמורה ליטול בו חלק.
אשר לטענה כי הנאמן היה חייב להגיש בקשה לביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודה, אציין כי על הקביעה בפסק הדין בעירעור מקובקי כי בהליך של בקשה להסדר נושים הנאמן אינו רשאי ואינו מוסמך להכריע בשאלת ביטול הענקות במסגרת הכרעת החוב, הגישה החייבת ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 1688/22).
...
להלן דבריו: "הגשת הערעור הזה בלי להתייחס להחלטה של השופטת גרוסמן היא עבירה פלילית. באו לאדוני כשיש החלטה מפורשת באותו עניין בין אותם בעלי דין והסתירו זאת מאדוני. מה היה קורה אם לא הייתי זוכר את ההחלטה? אדוני היה מחליט על צירוף או אי צירוף ובר להליך בלי לדעת שיש החלטה קודמת סותרת של השופטת גרוסמן. הפניתי בבקשה שלי לפסק דין בערעור 31070/02 מ"י נ' אזוגי. לבוא לבית המשפט כאן ולומר שיש זכות להצטרף בלי להזכיר שהיתה החלטה שאסרה זאת, רק משום כך יש לדחות את הבקשה. אסור לקבל דבר במרמה מבית המשפט" (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 6.6.23).
אשר על כן, לאור החלטתה החלוטה של כב' השופטת גרוסמן שדחתה את בקשותיה של ובר להצטרף להליך ולאור התנהלותה הבלתי תקינה כמתואר לעיל, דין הערעור שהגישה להידחות.
להלן הדברים: "הכונס הרשמי בעמדתו לפנינו סבור אף הוא – על רקע הניתוח הכתוב שהציג – כי אין יסוד להחלת סעיף 96 לפקודה על הסדר נושים לפי סעיף 19א' לפקודה, וכי מסקנה זו אף תואמת את ההסדר הסטטוטורי החדש לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018. הוא אף מוסיף כי הנאמן והמערערת לא הפנו ולו למקרה אחד שבו בוטלה הענקה במסגרת הליך לאישור הסדר נושים לפי סעיף 19א' לפקודה. פרשנות בית המשפט המחוזי ועמדת הכונס הרשמי מקובלת אף עלינו".
סוף דבר
ערעור החייבת נדחה בעיקרו.
