הגשת מסמכים חדשים בתצהיר עדות ראשית

התובעת הגישה תצהיר של גב' אולגה זרחי מטעמה ואילו מטעמו של הנתבע הוגשו תצהירו שלו ושל שני עדים מטעמו, מר אטיה (אשר עבד אצל הנתבע) ומר מעוז (אשר שימש כמנהל פיתוח עסקי של אפסייט).

הסכום של 16,000 ₪ הוא סכום סביר לבניית אתר הכולל חנות וירטואלית וזאת בהיתחשב בכך כי לשיטת הנתבע הסכום המוסכם בינו לבין התובעת, סכום גבוה יותר ממה ששולם לחברה החדשה, אינו כולל לתשלום עבור בניית חנות וירטואלית ובהיתחשב במסמכים שצרף הנתבע עצמו ביחס להתקשרויות שלו עם חברות אחרות ובטענתו כי אם הייתה הצעתו לתובעת כוללת חנות וירטואלית היא הייתה בסכום כפול מזה שעליו הוסכם (ס' 21 לכתב ההגנה).

בתצהיר העדות הראשית שלה טענה הגב' זרחי, נציגת התובעת, כי "מהדו"ח החשבונאי עולה ברורות, כי העסק שלנו עובד היטב ויש לנו הכנסות יפות. אם דורון היה מבצע את עבודתו ובונה את האתר בזמן וכמו שצריך, היינו יכולים להרויח חצי שנה מוקדם יותר". לתצהיר צורפו מסמכים שכותרתם "מאזן בוחן" לחודשים שונים בשנים 2016 ו- 2017.

...

סיכומו של דבר לנוכח האמור אני מקבל את התובענה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 16,000 ₪ בגין הסכום אותו שילמה התובעת לחברת טרבניק-יולגין בע"מ עבור בניית האתר החדש.

שאר תביעותיה של התובעת נדחות.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 800 ₪ כחלק מתשלום אגרות המשפט ששולמו וכן סך כולל מע"מ של 2,000 ₪ בגין שכר טרחת ב"כ התובעת.

כן נקבע כי בשלב זה של הדיון, בו פרשת התביעה מתקרבת לסיומה, בקבלת הבקשה יהיה כדי להקשות על מהלך הדיון בסוגיה לא פשוטה מלכתחילה, ואין להתיר הגשת ראיות ומסמכים חדשים בלא שיהא צידוק של ממש לדבר.

גם לאחר החלטה זו ניסתה התובעת להביא בפני בית המשפט את הנתונים אודות אותו מיכרז, ובמהלך דיון הוכחות שהתקיים ביום 8.7.2007 ניתנו 3 החלטות הדוחות את בקשת התובעת להגיש מסמכים הקשורים למקב"ת דרך חברון והחלטה נוספת הדוחה בקשה של התובעת להגיש תצהיר עדות ראשית של עד מטעמה.

...

התובעת טענה גם להפרת חובה חקוקה, אך לא פרטה דבר בנוגע ליסודותיה של עוולה זו, וממילא נוכח מסקנותיי שלעיל לעניין התנהלות הנתבע והיעדר קשר סיבתי לנזק הנטען, דין טענה זו להידחות.

אשר על כן, הבקשה לפיצול סעדים נדחית.

נוכח כל האמור, התביעה נדחית.

לנוכח היתנגדות המשיבים, הגישה המבקשת ביום 13.6.2022 בקשה לתיקון כתב ההגנה ותצהיר עדות ראשית (להלן: בקשת התיקון), בה ביקשה לתקן את אחד מרכיבי הקזוז שנכללו בכתב ההגנה המתייחס לעלויות בהן היא נשאה בגין הפעלת כלי צמ"ה ושכר העובדים שהפעילו את הכלים.

משכך, היא מסוג ההחלטות המצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, ואין מקום להתערבות ערכאת העירעור בה. לגופם של דברים, טוענים המשיבים כי צדק בית משפט קמא כשדחה את הבקשה, שכן מדובר בניסיון פסול של המבקשת להוציא לפועל "דיל" מפוקפק, לפיו בית משפט קמא יכשיר את הגשת המסמכים החדשים שאותרו על ידיה, והיא בתמורה לא תעמוד על כך שהמומחה יתעלם מהמסמכים שלטענתה לא גולו בהליך גילוי המסמכים.

יובהר כי דברים אלה נוגעים רק למסמכים שהמומחה מבקש מהצדדים להעביר לידיו, ולא למסמכים שהצדדים רשאים לצרף לתצהירי העדות הראשית מטעמם.

...

]לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' דנינו) מיום 22.9.2022 בת"א 55262-12-18, במסגרתה נדחתה בקשה מטעם המבקשת שכותרתה "הודעה ובקשה מטעם הנתבעת בקשר למסמכים שנשלחו למומחה לצורך חוות דעת". לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

זאת, כדי שהיא תוכל להיעתר לפניית המומחה ולהביא בפניו את הראיות ביחס לקיזוז העלויות האמור.

זאת לאור האמור לעיל – לפיו ממילא אני סבורה כי הדרך הנכונה היא לאפשר הצגת מסמכים למומחה לפי בקשתו ולא לצמצם את היקף המסמכים הללו; כמו גם מאחר שהמומחה ממילא נחשף למסמכים שהמשיבים הציגו לו וערך את חוות דעתו בהתאם להם, וספק רב אם הוא יוכל כעת להתעלם מהם.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את בקשת רשות הערעור ואת הערעור במובן זה שהדיון יושב לבית משפט קמא על מנת שיינתנו הוראות למבקשת להגיש שאלות הבהרה למומחה בהתייחס למסמכים נושא בקשתה (מסמכים המוכיחים לגישתה את טענת הקיזוז בקשר לעלויות של השכרת כלי הצמ"ה).

האחד – בישיבת יום 20.10.21 הצהיר ב"כ הנתבעים, לשאלת בית המשפט, אם הוא מיתנגד להגשת מסמכים חדשים שהמערער מבקש להגיש, כי הוא לא מיתנגד לעצם הגשתם אך "שומרים על כל טענותיהם לעניין משקלם הראייתי של אותם מסמכים ומי כתב אותם" ובהמשך לכך הוגש תצהיר עדות ראשית ובו שלל טענות נגד מיסמך פיינר, זהות כותבו, משמעותו ותוקפו.

...

עם זאת, מצא בית המשפט לנכון להותיר בידי המערער עילה אחת לבירור שאינה נובעת מהזכויות הנטענות של האב במשק – עילה שמתבססת על הוראת סעיף 19ג(7) להסכם המשבצת.

לאחר שנתתי דעתי על טענות המערער, בשני הערעורים, הן בכתב הן על פה, בישיבת יום 19.9.22, באתי לידי מסקנה, כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסקי הדין, ממצאים שתומכים במסקנה המשפטית שלא מצאתי בה טעות שבחוק.

הליכי הביניים התמשכו מסיבות שונות, אשר עיקרן נעוצות בהתנהלות התובעים, כך שרק ביום 5.7.2022, במקביל למתן פסק דין המורה על מחיקת תביעתם של שתי קבוצות תובעים מחמת "הפרות חוזרות ונישנות של צוים לגילוי מסמכים ולמענה על שאלונים שניתנו על ידי בית המשפט", ניתנה החלטה על הגשת הראיות -"הצדדים יגישו ראיותיהם בתצהירים (עדות בכתב חלף עדות בעל פה)/חוו"ד בלווי תיק מוצגים ממוספר (עותק נייר). ראיות התובעים יוגשו בתוך 75 יום וראיות הנתבעות בתוך 75 יום מקבלת ראיות התובעים" - ונקבע מועד לישיבת קדם משפט מסכמת.

נקבע כי בידי התובעים "החרות והבחירה אלו ראיות/תצהירים להגיש – באם לערוך תצהירים 'חדשים' (תצהירי עדות ראשית כמקובל) או באם להסתפק בתצהירים 'קיימים' (תצהירי מענה במסגרת הליכים מקדמיים)"; כי "עליהם היה לכלכל צעדיהם כטוב שכלם" וכי "בית המשפט אינו מדריך את בעלי הדין אלו ראיות להגיש להוכחת טענותיהם (בין שהם תובעים ובין שהם נתבעים), אינו מייעץ להם אם די בראיות כאלה או אחרות, אף לא נותן בידם 'חוות דעת מקדימה' או 'אישור' (בהקבלה ל- Pre Ruling) לדרך התנהלותם". 8.1 בהנתן העובדה שבאותה עת חלף עבר המועד להגשת ראיות התובעים ואלה לא הוגשו, מצאתי חרף קביעתי לפיה יקשה "להשתחרר מן הרושם שברקע" בקשה "זו עומד ניסיון נוסף מטעמם של התובעים 'לדחות את הקץ'" וכי "שמונה שנים לאחר הגשת התביעה, אין הם ערוכים לנהל את ההליך בין כותלי בית המשפט ועושים כל שלאל ידם שלא להגיע לרגע האמת", להאריך להם את המועד להגשת ראיותיהם עד ליום 12.9.2023 "זאת מתוך הכרה בחשיבות ההליך בעבורם ועל מנת שחלילה לא תזקף היתנהלות בא כוחם לחובתם" (ראו בקשה 291 - ההדגשה במקור).

...

קסתות של דיו ניתן לשפוך על קורותיה של התביעה עד עתה, אך סבורני כי אין עוד מקום וצורך להכביר מילים על ההיסטוריה הרחוקה ודי למעיין בתיק האלקטרוני כדי להיווכח בהיקף הפעילות בה החורג, על פי כל אמת מידה, מהמקובל - 1,706 מסמכים, 293 בקשות ו- 511 החלטות.

אקדים אחרית לראשית – דין כל ניסיון נוסף של התובעים לעכב את בירור התביעה שלפניי להידחות.