יצוין שביום 1.11.20 הודיע ב"כ התובע, נוכח החלטתי מאותו היום כי עליו להגיש אסמכתא להגשת המסמך, כי תצהיר העדות הראשית נשלח ממשרדו אל מזכירות בית הדין באמצעות מכשיר הפקסימיליה.
דיון והכרעה
תקנה 48א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן – תקנות בית הדין לעבודה), קובעת כך:
"(א) נבצר מבית הדין או הרשם לידון בתובענה או להמשיך את הדיון בה מחמת חוסר מעש מצד בעל דין, רשאי בית הדין או הרשם או המזכיר הראשי של בית הדין, על דעת עצמו, ליתן הודעה לבעלי הדין או למי שהורה ובדרך שהורה לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה; הודעה כאמור יכול שתישלח באמצעות הדואר לפי המען הרשום במסמך שהוגש לבית הדין או לפי המען הרשום במירשם האוכלוסין, ויראו אותה כהודעה שהומצאה כדין ביום העשירי שלאחר המשלוח.
...
ב"כ התובע טען כי בנסיבות שתוארו בבקשה, בדבר המחדל הטכני, יש לקבל את בקשתו.
לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת 1 שלפיה דין בקשתו של התובע לביטול פסק הדין להידחות גם משום שהגיש את בקשתו לביטול פסק הדין ללא תצהיר תומך וללא ראיה מהימנה.
בנסיבות העניין, ועל מנת שלא למנוע מהתובע את יומו בבית הדין, הבקשה לביטול פסק הדין מתקבלת.
סוף דבר – הבקשה מתקבלת, וההחלטה מיום 26.6.20 בטלה, לרבות החיוב בהוצאות.