הגשת כתב תביעה נגד קרוב משפחה של הנתבע

התובע טען כי הנתבע מסר את השיק לידיו על חשבון התמורה של מיגרש שמכר התובע לקרוב משפחתו של הנתבע מר זיאד חלף בחודש ינואר 2017.

הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי אין עילת תביעה כנגדו מאחר ומי שאמור לשלם את השיק הוא רוכש הנכס מר זיאד חלף והפנה לסעיף 2 להסכם הפשרה שם צוין כי על הקונה לדאוג לתשלום השיק על סך 33,300 ₪ בנכוי סכום מס השבח ששולם על ידו בסך 7,190 ₪.

...

מאחר והתביעה שכנגד לא הוכחה, הרי דינה להידחות.

לסיכום: התביעה השטרית מתקבלת תוך שפעול הליכים בתיק ההוצאה לפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

הנתבע, קרוב מישפחה של התובע (אח של חמיו), פנסיונר שהועסק על ידי התובע בחנות בתפקיד קופאי, 4 ימים בשבוע במשך כ-4 שנים.

ביום 17.3.2019 הגיש התובע תלונה נגד הנתבע במשטרת ישראל, בעקבותיה (ביום 31.12.21, לאחר הגשת התביעה), הוגש נגדו כתב אישום (ת"פ 40232-12-21), בו יוחסה לו עבירה של גניבה על ידי עובד ממעבידו, בכך שנטל כסף מזומן מלקוחות החנות ואת חלקו הכניס לכיסו.

נגד התובע הוגש אמנם כתב אישום בגין גניבה ממעסיק (של 25,000 ₪), אולם משפטו טרם הסתיים וממילא הוא לא הורשע, וחזקת החפות עומדת לו. מכל מקום, לא מצאתי שיש צורך להכריע בשאלת כוונתו המדויקת של הנתבע בנטילת הכספים לידו, שכן גם הנתבע מודה בנטילת הכספים ללא רשות ובחובתו להשיבם, אלא שהצדדים חלוקים בשאלת גובה הסכום שניטל על ידי הנתבע.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתצהירים, על נספחיהם, שמעתי את בעלי הדין והעד ועיינתי בסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

הנתבע הודה כאמור שנטל 25,000 ₪ אולם אין מחלוקת כי השיב אותם ולפיכך אין מקום לחייב אותו בתשלום נוסף ויש לדחות את התביעה נגדו.

סיכומם של דברים התביעה נדחית.

בלית ברירה, ועל אף שפרי אור ציפתה כי רמ"י תעמוד לצדה בענין זה, ובייחוד לאור העובדה שבשטח התפוש שלא כדין נעשה שימוש בנגוד לדין, פעלה פרי אור [לבדה] בשנת 1981 להגשת כתב תביעה כנגד הפולשים למקרקעין – בני משפחתם של התובעים, שהיו נוכחים בפועל במקרקעין אז, והם מר יצחק חלבי, מר עזרא חלבי, מר בנימין הלוי חלבי [ז"ל] ומר יעקב חלבי [בניהם של נג'יה ויחזקאל חלבי ז"ל] (להלן – "הנתבעים המקוריים"), זאת במסגרת הליך 10459/81 בבית משפט השלום בתל אביב (להלן – "התביעה").

ברע"א 7226/08 עירית קרית אתא נגד יעקב יצחק ואח' כותב כב' השופט א. רובינשטיין: "... חובתם של בתי המשפט ליתן יד למאבק רשויות הציבור גם אם בא במאוחר, מאוחר מאוד – לפינוי פולשים ממקרקעיהן. אשר לפיצויים בגין השקעה והשבחה, אלא נבחנים בכל מקרה לגופו, תוך היתחשבות בשיקולי צדק (רע"א 1156/02 חיר נ' לידאי פ"ד נז(3) 949, 953 (השופט טירקל)); אך ברי כי היסוד הוא חובת הפינוי, משעסקינן בפלישה, והפיצוי הוא נספח לה. במקרה דנא – כמו במקרים רבים במקרקעי ציבור – אותה טענת רשות מכללא, שלטעמי מוטלת בספק ספקא וקרובה שלא להיות, ושבכל מקרה בוטלה עתה, נבעה כפי שנאמר במקרה אחר, "מכבדותו ואיטיותו לעתים של המינהל הצבורי, העוסק ברכוש הציבור, וידיו מלאות עבודה, ופעמים הוא יעיל יותר ופעמים פחות, וראיה לדבר שנקפו שנים עד שהוחל בטיפול בפנוי... בכגון דא על בית המשפט לדקדק היטב בבואו לגזור זכויות מנסיבות של מימי המינהל הצבורי ההולכים להם לאט" (רע"א 10342/06 ארז נ' משרד הבטחון (לא פורסם).

...

בהתחשב בנסיבות האישיות שהובאו בפניי, אני מחליט שהבית ויחידות הדיור בהן מתגוררים יפה חלבי, יחזקאל חלבי, אלעד חלבי ומשפחתו ו-תומר חלבי ומשפחתו, יפונו לא יאוחר מיום 10.9.2023 על מנת לאפשר להם למצוא דיור חלוף.

אני דוחה את התביעות הכספיות ההדדיות.

נוכח התנהלות כל הצדדים כמפורט בפסק הדין, לרבות מדינת ישראל אשר לא לחצה על פרי אור ו-ישרס לפנות את משפחת חלבי מהמקרקעין עת הובא לידיעתם הסגת הגבול שלהם במקרקעין, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.

ביום 05/10/2022 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן נגד הנתבע 1, צד ג' (נתבעת 2), וחברת הביטוח של נתבעת 2 (נתבעת 3).

נטען עוד, כי הנתבעת 2 יחד עם בעלה יצרו קשר עם נתבע 1, התנצלו בפניו ולקחו אחריות על הארוע, ואף ביקשו מנתבע 1 לתקן על חשבונם את רכבו במוסך התובע, שהוא גם קרוב מישפחה של נתבעת 2 ובעלה.

...

אשר לנתבעת מס' 2, ולאחר שזומנה כדין ולא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון, אני מקבל את בקשת התובע ומורה כדלקמן: הנתבעת 2 תשלם לתובע מלוא סכום התביעה בסך 6,435 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה המתוקנת ב-06/10/2022 ועד היום.

למען הסדר הטוב, ההודעה לצד ג' שהוגשה במסגרת כתב התביעה המקורי, נדחית בזאת ללא צו להוצאות.

אני מורה לתובע לשלם את המחצית השניה של האגרה תוך 7 ימים מהיום.

על רקע קביעות אלו, ביום 6.11.2018 הגיש המשיב נגד המבקש, רעייתו, ילדיהם ובני הזוג של מקצת מהם (להלן: בני משפחתו של המבקש), תביעה לדמי שימוש בגין הסגת גבול בקומת המסד בין השנים 2018-2003, אותם העמיד על סך של 849,733 ש"ח (ת"א 13609-11-18; להלן: תביעת דמי השמוש).

ביום 30.6.2022 הגיש המבקש לבית משפט השלום בירושלים תביעה לביטול פסק הדין בתביעת דמי השמוש, ובמרכזה שתי טענות עיקריות: הראשונה, כי פסק הדין הנ"ל ניתן במירמה, נוכח העובדה שלתביעת דמי השמוש של המשיב צורפו כנתבעים בני משפחתו של המבקש, אשר נקבע לגביהם, בסיכומו של דבר, כי אין הם חייבים בתשלום דמי השמוש.

בית משפט השלום הוסיף כי אף אם בהמשך ההליך נקבעה קביעה ממנה ניתן ללמוד, בדיעבד, כי למעשה מדובר בסכסוך בין אחים בלבד, בית המשפט קונה סמכות עניינית במועד הגשת כתב התביעה, ושינוי שנוצר במהלך ניהול ההליך אינו מפקיע מבית המשפט סמכות שנרכשה על ידו.

...

ביום 30.6.2022 הגיש המבקש לבית משפט השלום בירושלים תביעה לביטול פסק הדין בתביעת דמי השימוש, ובמרכזה שתי טענות עיקריות: הראשונה, כי פסק הדין הנ"ל ניתן במרמה, נוכח העובדה שלתביעת דמי השימוש של המשיב צורפו כנתבעים בני משפחתו של המבקש, אשר נקבע לגביהם, בסיכומו של דבר, כי אין הם חייבים בתשלום דמי השימוש.

דין הבקשה להידחות.

סיכומו של דבר: דין הבקשה להידחות.