הגשת כתב אישום במחוז שאינו של ניירות החקירה

קורנפלד נחקר ברשות ניירות ערך כעד, שלא באזהרה, ולא הוגש כתב אישום נגדו.

שיקול נוסף הוא השיקול המעשי-פרגאמטי: "אמינותו של שוק ההון, בכך את הקצאת ההון במשק לפי שקולי כדאיות כלכליים. מבחינת המחיר המיוחס על־ידי השוק לניירות־הערך הנסחרים בו, הנו קריטי לצורך הקצאה יעילה של ההון במשק. העדר איסור על מסחר המבוסס על מידע־פנים מאפשר לנושאי משרה בחברה לא לגלות את המידע הקיים ברשותם במשך תקופה ארוכה, ומניח להם לעשות במשך תקופה זו עסקות בניירות הערך של החברה. התוצאה היא, שהמחיר שנקבע בשוק ההון לניירות־הערך הנסחרים בו אינו אמין ואינו משקף כראוי את המידע הרלוואנטי לגבי התאגידים שניירות־ערך שלהם נסחרים בשוק ההון." [שם; ראו גם: מאור אבן חן האיסור הפלילי על שימוש במידע פנים – ניתוח כלכלי היתנהגותי, 41, 63-59 (2008) (להלן – אבן חן)] בהתבסס על דברים אלו, ועל רקע דבריו של כב' השופט חשין בעיניין רוזוב, קבעתי את הדברים הללו: "ניתן איפוא לסכם כי ביסוד האיסור על שימוש במידע פנים מונחות שתי תכליות עיקריות: האחת מוסרית, והאחרת פרגמאטית. בעוד הראשונה עניינה בשמירה על הוגנות ושויון בשוק ההון, עוסקת השנייה בשאיפה לשמור על יעילותו של שוק ההון ועל אמון הציבור בו. לנוכח תכליות אלה, מציב הדין לאיש הפנים משוואה פשוטה, המכונה 'גלה או חכה' – אם יגלה את המידע לציבור, יפסיק המידע להחשב מידע פנים (שכן הוא גלוי לציבור) ולפיכך יוכל איש הפנים לסחור במניות; לא יגלה – אל לא לסחור במניות, שכן אם יעשה כן, ייחשב מי שעשה שימוש במידע פנים. וּכִדבריו של השופט חשין בעיניין רוזוב: 'המפתח ליציאה מן האיסור על השמוש במידע-פנים מצוי בכיסו של בעל-המידע. יִיגָלֶה המידע לכלל – המידע יהפוך מהיותו מידע-פנים למידע-כול – והאיסור ייעלם מעצמו; לא יִיגָלֶה – ימתין בעל-המידע עד שיִיגָלֶה המידע. ובביטוי המקובל בהקשר זה: גַּלֵּה (את המידע) או המתן ואל תִּסְחַר, ואם אין בידך לגלותו, בכל-זאת המתן. כל עוד המידע הוא בבחינת מידע הידוע אך למקורבים, יחול האיסור; נגלה המידע ויתרונו של המקורב נעלם ואיננו – ייעלם האיסור כלא-היה'" [ת"פ (כלכלית ת"א) 8256-05-11 מדינת ישראל נ' קדץ, פס' 16 (05.07.2012) (להלן – עניין קדץ במחוזי)].

המונח "עסקה" מוגדר בסעיף 52א לחוק באופן רחב, כדלהלן: "[...] מכירה, קניה או חליפין של נייר ערך, חתימה על נייר ערך, או התחייבות לבצוע כל אחד מאלה, בין שהאדם העושה אותה פועל לטובת עצמו ובין שהוא פועל לטובת אחר, ואף אם הוא פועל באמצעות שלוח או נאמן." במישור היסוד הנפשי, היות והעבירה הקבועה בסעיף 52ד לחוק ניירות ערך היא עבירה התנהגותית, נידרשת הוכחת מחשבה פלילית – קרי, מודעות לטיב המעשה ולנסיבות העבירה.

בתוך כך נקבע שכדי לאיין הרשעה על בסיס הראיות הנסיבתיות, על ההסבר של הנאשם להיות ממשי, לא מאולץ או תיאורטי, ולעמוד במבחני השכל הישר וניסיון החיים: "[...] יודגש – לא כל ספק הוא ספק סביר. 'התזה המוצעת על ידי הנאשם צריכה להקים ספק אמיתי שיעורר ספק סביר. לא סגי באפשרות תיאורטית ודחוקה שמעלה הנאשם, שהרי מידת ההוכחה הנדרשת בפלילי היא 'מעבר לספק סביר' ולא של ודאות מוחלטת' (ע"פ 9038/08 נאשף נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (15.4.2010) [...]) [...] עם זאת, אין באמור כדי לשנות מהכלל הבסיסי שלפיו הוכחת אשמתו של הנאשם מוטלת על המדינה, ועל בית המשפט לבחון בעצמו את התקיימותם של הסברים חלופיים בעלי פוטנציאל מזכה. רק לאחר שבית המשפט העמיד זו מול זה, את המסקנה המפלילה אל מול התרחיש החלופי שהועלה, והגיע לכלל החלטה כי המסקנה היחידה המתיישבת עם המארג הראייתי היא המסקנה המפלילה נגד הנאשם – פתוחה הדרך להרשעה" [ע"פ 7007/15 שמיל נ' מדינת ישראל, פס' 23 לפסק דינה של כב' הש' ברון (05.09.2018); ההדשגה במקור – ח.כ.].

...

הכרעה בטענות ההגנה שהעלו הנאשמים 88 סוף דבר 93 פתח דבר זו היא הכרעת דין בעניינם של הנאשמים 1 ו-2, שלפי הנטען בכתב האישום השתמשו במידע פנים שמקורו באיש פנים, כמשמעו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968 (להלן – הנאשמים ו-חוק ניירות ערך או החוק בהתאמה).

הלכה זו מסמיכה למעשה את בית המשפט, מבחינה דיונית, לדון בטענות בדבר הפעלת שיקול דעת המנהלי של הרשות [בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל -משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, פס' 4–5 (06.02.2006)]: "לא מן הנמנע כי במסגרת הליך פלילי תידרש אף הערכאה הפלילית לבקר את חוקיות פעולותיהן של רשויות האכיפה בעת העמדה לדין פלילי. זאת, בפרט כאשר הנאשם עותר לביטולו של כתב האישום, בין [...] בשל היעדר סמכות להגיש את כתב האישום, בין [...] מחמת פגם שנפל בהליך החקירה או הגשת כתב האישום, בין [...] בשל פסול בשיקול הדעת ובין [...] משום שעומדת לו 'הגנה מן הצדק' (...) ואכן, על דרך השיגרה ובהיעדר טעמים מיוחדים, סבורים אנו כי דרך המלך להעלאת טענות כנגד הפגמים שנפלו בהגשת כתב אישום (כולל בשלב החקירה) הינה במסגרת ההליך הפלילי גופו" בחינה זו תיעשה בהתאם לאמות המידה של המשפט המנהלי, והלכה היא שבית המשפט אינו מכניס עצמו בנעלי הרשות המנהלית ואינו מחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו, כדלהלן: "בית המשפט איננו מכניס עצמו בנעליה של הרשות המינהלית, ואינו שואל אם ההחלטה שהתקבלה היא ההחלטה הטובה ביותר בנסיבות העניין, אלא בוחן את ההחלטה על-פי אמות המידה שנקבעו בכללי המשפט המינהלי. התערבות בהחלטתה של הרשות המינהלית, תיעשה רק כאשר שוכנע בית המשפט בקיומה של עילה לכך, כגון: חריגה מסמכות; שיקולים זרים; שרירותיות; הפליה; או חריגה ממתחם הסבירות." [בג"ץ 6410/14 "אומץ" – אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' פרקליט המדינה, פס' 67 (04.02.2015) (להלן – עניין אומץ)].

משכך מצאתי לדחות את טענות הנאשמים בעניין זה. סוף דבר לסיכום הדברים, אני מרשיע את הנאשם 1 בשתי עבירות לפי סעיף 52ד לחוק ניירות ערך; ומזכה אותו מעבירה אחת לפי סעיף 52ד לחוק ניירות ערך.

אני מרשיע את הנאשם 2 בשש עבירות לפי סעיף 52ד לחוק ניירות ערך.

האישום השני עוסק בהליך כנוס נכסים ופשיטת רגל שהגיש הנאשם לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 30.04.12, במסגרתו הצהיר על חובות בסך 1,916,637 ₪, ועל כך שאין לו מקום עבודה קבוע והוא מישתכר 3,000 ₪ בחודש מעבודות מזדמנות.

בית המשפט המחוזי לא התערב בעונש המאסר בפועל אך הפחית את הקנס והעמידו על 80,000 ₪ חלף 120,000 ₪.

בעל עבר פלילי הכולל עבירות מס. הגיש ערעור אך חזר בו בהמלצת בית המשפט בע"פ 5834/14) יתר פסקי הדין אליהם הפניתה המאשימה עוסקים בנאשמים שהורשעו בעבירות פש"ר לצד עבירות נוספות חמורות כגון סמים מסוכנים, קשירת קשר לפשע ועבירות נשק, עבירות על פי החוק לניירות ערך ועוד, כשבחלק מהמקרים הושגו הסדרים עונשיים וחלקם ניתנו טרם שניכנס לתוקפו תיקון 113 לחוק העונשין.

(הנאשם ללא עבר פלילי, הסרת המחדל באופן ניכר, חלוף הזמן (4 שנים) מאז ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום; גילו המבוגר של הנאשם (בן 70) ומחדלי חקירה שבוצעו).

עוד במסגרת השיקולים אתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם - מצבו המשפחתי, מצבה הרפואי של אחותו, מאמציו לתקן את מעשיו ומצבו הכלכלי הקשה כנטען ע"י בא כוחו (אם כי לא הוגשו ראיות לעניין זה), הנזק הכלכלי והסבל שניגרם לו ולמשפחתו כתוצאה מההשלכות של ביצוע העבירות.

...

ברע"פ 1717/14 יאיר ליזרוביץ נ' מדינת ישראל (30.3.2014) נאמר בהקשר זה: "...נקבע לא אחת כי יש להתייחס בחומרה יתרה לעבירות המס, בשל הפגיעה באינטרסים חברתיים חשובים כתוצאה מביצוע עבירות אלו, היינו: פגיעה בקופת המדינה ובערך השוויון בין האזרחים הנדרשים לשלם מס אמת. חומרה זו הובילה לגישה לפיה בעבירות המס יש ליתן משקל מכריע לאינטרס הציבורי, ובכלל זה לשיקולי ההרתעה, ולהעדיף אותו על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם...". (בעמוד 5) ברע"פ 9004/18 מאיר יצחקי נ' מדינת ישראל (31.12.18), צוין: "בית משפט זה חזר ועמד על חומרתה של עבריינות המס, אשר נובעת מפגיעתה הקשה במשק, בכלכלה ובמגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המיסים, כמו גם מהקושי הרב שבחשיפתה. נפסק לא אחת, כי יש ליתן לחומרה זו ביטוי ממשי במסגרת גזירת עונשו של מי שהורשע בעבירות אלה, תוך מתן עדיפות לשיקולי הרתעה ולאינטרס הציבורי שבהחמרת הענישה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכאשר נקודת המוצא היא כי העונש ההולם בעבירות אלה הוא מאסר בפועל..." (בעמוד 8) עם זאת ניכר שגם בעבירות אלו קיימים טווחי ענישה רחבים המשתנים בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה, ונגזרים בין היתר מסכומי העבירות, מידת התחכום והתכנון בביצוען, הסרת המחדלים ועוד, כפי שנקבע בעפ"ג (מחוזי ירושלים) 800-05-15 מחמד גולאני נ' מדינת ישראל (24.08.15): "כבר נפסק, לא אחת, כי בעבירות כלכליות – בכלל, ובעבירות מס – בפרט, גובר משקלם של האינטרס הציבורי שבהחמרה בענישה ושל שיקולי ההרתעה, על-פני נסיבותיו האישיות של הנאשם... נוכח חומרת העבירות הנדונות, הנזק שהן מסבות לאוצר המדינה, קלות ביצוען והקושי בחשיפתן ובאיתור מבצעיהן – מן הראוי להטיל בגינן עונשי מאסר בפועל ממושכים בצד קנסות כבדים. עמדה עונשית זו מתחייבת בעיקר משיקולי גמול והרתעה... זאת אף אם מדובר בנאשמים ללא הרשעות קודמות ובמי שהתנהלו באופן נורמטיבי במהלך השנים... עם זאת, גם במסגרת מדיניות הענישה המחמירה האמורה, נדרש בית-המשפט בגדרה של הענישה האינדיבידואלית, לאזן בין שיקולי הכלל לבין שיקולי הפרט... בנוסף, יש להתחשב לקולא בעניינם של נאשמים המודים בביצוע העבירות, מביעים חרטה עליהן ומביאים לחסכון ניכר בזמן שיפוטי; וכן, ובעיקר, כאשר הללו מסירים את המחדל ומסלקים חובם לרשויות המס עד ליום גזר-הדין... אם כי הסרת המחדל היא גורם מקל אך לא מכריע, שכן אין מדובר במעשה חסד שעשו הנאשמים אלא בפירעון של חוב שניתן היה לגבות מהם גם בדרכים אחרות... מדיניות ענישה מחמירה זו, המחייבת הטלת מאסרים בפועל, בצד קנסות מכבידים, מיושמת הן בעבירות של העלמות מס לפי פקודת מס הכנסה והן בעבירות על חוק מס ערך מוסף. על-רקע האמור, מוטלים בדרך כלל עונשי מאסר ממושכים בגין עבירות מס; כאשר מובן, כי כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבות הקונקרטיות שלו ולנסיבותיו האישיות של הנאשם". (עמוד 6 ו- 7) ואכן, גם במקרים אחרים של עבירות מס אשר יש בנסיבותיהם ובהיקפם של סכומי ההשמטה דמיון מסוים לענייננו, ניתן למצוא עונשים שונים כמשתקף מהפסיקה הענפה שהציגו הצדדים, כשכל צד הביא כמובן את המקרים התומכים בטיעוניו - המאשימה שהפנתה למקרים דומים בהם הוטלו עונשי מאסר בפועל (שבחלקם לא הוסרו מחדלי הנאשמים), ואילו ב"כ הנאשם שהפנה לגזרי דין שהסתפקו בענישה של מאסר לריצוי בעבודות שירות: בת"פ (שלום י-ם) 51262-10-12 מדינת ישראל נ' תורקי כונבר (01.07.15) הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות רבות לפי פקודת מס הכנסה.

לאור כל האמור, בשים לב למקבץ העבירות בהן הורשע הנאשם, בהתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, בערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, כמו גם מדיניות הענישה בעיקר בעבירות המס, אני קובעת כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות אלו נע בין 12 – 36 חודשי מאסר בפועל לא מצאתי כי יש לסטות מהמתחם לעיל מטעמי שיקומו של הנאשם והפרוגנוזה החיובית עליה הצביע שירות המבחן.

לאור כל האמור, בהתחשב בטיב העבירות ובנסיבותיהן, במתחם הענישה שנקבע לעיל, בנתוניו האישיים של הנאשם ובתסקירי שירות המבחן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. 14 חודשי מאסר בפועל.

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה ת"פ 64242-08-21 מדינת ישראל נ' טל תיק חצוני: רע"נ 06/2019 לפני כבוד השופט מוחמד עלי המאשימה מדינת ישראל ע"י עורכות הדין הדס נאמן ארזואן והדר קולה מפרקליטות מחוז תל-אביב (מסוי וכלכלה) הנאשם אסף טל ע"י עו"ד טל אבריאל מטעם הסניגוריה הציבורית החלטה

לפניי בקשה להטלת ערובות לפי סעיפים 44(ב) ו-48 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) להבטחת התייצבות הנאשם לדיונים בתיק זה. הרקע לבקשה וכתב האישום בחודש אוקטובר 2019 ניפתחה נגד הנאשם חקירה של הרשות לניירות ערך, בחשד לבצוע עבירות על פי מספר חוקים: חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק ניירות ערך); חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995 (להלן: חוק ההשקעות); וחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

למעלה מחצי שנה לאחר פקיעת התנאים המגבילים, ביום 30.8.2021, הוגש נגד הנאשם כתב אישום בו יוחסו לו העבירות הבאות: קבלת דבר במירמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין; עבירות של הצעה לניהול תיקים וניהול תיקים ללא רישיון לפי סעיפים 2(ב) ו-3א יחד עם סעיפים 39(א)(1) ו-39(ב)(12) לחוק ההשקעות; ועבירות של הפניית לקוחות לזירת סוחר שאינה מורשית לפי סעיף 53(ב)(6ב) לחוק ניירות ערך.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, למעט חיוב הנאשם בהודעה למאשימה על כל יציאה מן הארץ, זאת בהתאם להסכמתו.

לפיכך, איני סבור כי נסיבות המקרה מצדיקות הטלת ערבויות על הנאשם להבטחת התייצבותו, ומכאן שדין הבקשה להידחות.

לאור הסכמת הנאשם, אני קובע כי על הנאשם להודיע למאשימה 5 ימים מראש על כל יציאה מגבולות ישראל.

כמפורט, השותפות הוקמה בשנת 2008 על ידי בן דוד ואדם נוסף, ובמועדים הרלוואנטיים לכתב האישום המתוקן פעלה במסחר בניירות ערך, אופציות ואג"ח בהיקפי מסחר גדולים.

בהתאם, יוחסו למערער ריבוי עבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך, לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק ניירות ערך) או סעיף זה ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וכן ריבוי עבירות של הנעה בתרמית, לפי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך או סעיף זה ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

הכרעת הדין וגזר הדין בעיניינו של המערער בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שער ניירות ערך בהתאם לרשימת עיסקאות מתוקנת שצורפה לסיכומי המשיבה, לפיה ביצע 484 עיסקאות מתואמות ועצמיות ו-157 עיסקאות אמיתיות-תרמיתיות; ובעבירת הנעה או ניסיון להניע לרכוש ניירות ערך – גם זאת במסגרת 484 עיסקאות מתואמות ועצמיות, ו-157 עיסקאות אמיתיות-תרמיתיות.

בית המשפט היתחשב גם בעובדה שהמערער הודה והחל לספק מידע לחוקריו כבר בחקירתו הראשונה ברשות לניירות ערך, ואף היה הראשון מבין המעורבים בפרשה להודות במעשים כשם שהיה הראשון לחדול מבצוע הפעילות התרמיתית.

בגין זאת, נגזר עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים; 12 חודשי מאסר, לבל יעבור את אחת העבירות בהן הורשע למשך שלוש שנים; וקנס בסכום של 250,000 ש"ח. נגד עד המדינה הוגש כתב אישום בהתאם להסכם עד המדינה שנחתם, ונגזר עליו, בהסכמת הצדדים, עונש של 10 חודשי מאסר בפועל לצד קנס כספי של 350,000 ש"ח. בעיניינם של אוסופסקי וקלימי נחתמו הסדרי טיעון, במסגרתם לא בוצע שינוי בכמות העיסקאות אשר יוחסה להם בכתב האישום המתוקן.

הסדרים אלו אומצו על ידי בית המשפט – על אוסופסקי נגזרו 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות וקנס כספי בסכום של 200,000 ש"ח; ועל קלימי 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסכום של 60,000 ש"ח. תמצית טענות הצדדים בעירעור על גזר הדין סנגוריו של המערער טענו באריכות תחילה כי בית המשפט המחוזי לא יישם כראוי בגזר הדין את עיקרון האחידות בענישה.

...

לטענת המשיבה, לנוכח היקף הפעילות התרמיתית ומשכה, אין מנוס מהשתת עונש מאסר בפועל על המערער משיקולי הלימה ונוכח הקושי בהוכחת עבירות כלכליות והצורך בהרתעת עבריינים פוטנציאליים.

יובהר, כי נוכח כל האמור לעיל לא ראינו להיעתר לבקשה לשליחת המערער לקבלת תסקיר שירות המבחן.

השופטת ר' רונן: אני מסכימה לתוצאת פסק דינו של חברי השופט י' אלרון, לפיה דין הערעור להידחות.

ת השופטת ג' כנפי-שטייניץ: אני מסכימה כי בכפוף להפחתת גובה החילוט, דין הערעור להידחות, וכן לעיקר נימוקיו של חברי השופט י' אלרון.

טענות הצדדים ב"כ המאשימה טענה, כי ניירות העבודה לא הועברו לעיונה בטרם הדיון, וכי ניירות העבודה מפורטים בצורה שרק המומחה שכתב אותם יכול להבין, לכן ניירות העבודה לא הוגשו, על מנת שהמומחה ייחקר על כך בחקירה ראשית בפני בית המשפט.

בהתאם לכך, ובהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, המאשימה נידרשת להעביר עם הגשת כתב האישום את מלוא חומר החקירה אל הנאשם ובא כוחו, וזאת לצורך מתן היזדמנות נאותה לנאשם להיתגונן.

בעיניין זה ניתן להפנות לע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד א 5, בעמ' 24: "פרוצדורה פלילית טובה צריכה בודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עוות-דין, אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. תפקיד הדיון הפלילי - להוציא לאור משפט. מוטב אמנם שעשרה רשעים יצאו זכאים משצדיק אחד יצא חייב, אבל במה דברים אמורים? - כשהשאלה היא הוכחת האשמה, ולא כשהכתוב מדבר על ליקויים טכניים בכתב-ההאשמה וכדומה". בע"פ 5617/15 מריסאת נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים משפטיים 27.06.2016) (להלן - "ענייין מריסאת"), הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק זה. המדינה הגישה ערעור על קולת העונש, ומנגד הגיש הנאשם ערעור על הכרעת הדין ועל חומרת העונש.

באשר לפגיעה באנטרס הצבורי בעיניינו של הנאשם, יש לומר כי העבירות בהן מואשם הנאשם הנן עבירות של הונאת רשויות המס, אשר הפסיקה קבעה לגביהן ש"העבירה של הפצת חשבוניות פיקטיביות היא אבי אבות הטומאה כשמדובר בעבירות מס. לא סתם הישתמטות ממס, לא היתחמקות מרישום, מדיווח או מתשלום, אלא יצירה יש מאין של חשבוניות פיקטיביות שמחטיאות גם את מי שמייצר אותן ולא פחות מכך את מי שמשתמש בהן".

...

באיזון בין הפגיעה בנאשם שאינה מהותית, ובין האינטרס הציבורי ובעיקרו נשיאה שוויונית בנטל המס וכן הגעה לחקר האמת, יש להגיע למסקנה, גם בהתבסס על שיקול זה, שיש לקבל את ניירות העבודה של המומחה.

לסיכום מצאתי שהפגיעה בנאשם, אילו תתקבל הבקשה להוספת ניירות העבודה אינה מהותית, ואיננה נושאת עיוות דין, ומנגד קיומו של האינטרס הציבורי להגיע אל חקר האמת, ובשים לב שטרם הסתיימה פרשת התביעה, יש לקבל הבקשה.

אני מורה על קבלת ניירות העבודה של המומחה מר ניצן ניב עד תביעה מס' 4.