הגשת כתב אישום בחוסר סמכות

משכך, נראה כי כתב האישום הוגש על ידי מי שבאותה עת טרם הוסמך לעשות כן. במצב דברים זה, הגם שב"כ המאשימה הודיע בהגינותו כי 20 מתוך 24 העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום התיישנו, ועל אף שלא מצאתי בסיס מספיק לטענת הנאשם בדבר האכיפה הבררנית שננקטה כלפיו במקרה זה, לא נותר לי אלא להבהיר כי כתב האישום בתיק זה הוגש בחוסר סמכות, ומשכך הוא בטל.

...

דיון והכרעה לאחר שנדרשתי לטענות הנאשם, לתגובת המאשימה ולראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל, שכן לא הונחו בפני הראיות הנדרשות לצורך דחיית טענת הנאשם בדבר הגשת כתב האישום בחוסר סמכות, ולאו דווקא מפני הנימוקים שהועלו על ידו.

כתב אישום יזום חלף נקיטה בהליך מינהלי - כלל פסוק הוא כי החלטה בדבר הגשת כתב אישום חלף הטלת קנס מינהלי, מצויה במיתחם שיקול הדעת של המאשימה ובית הדין לא ישים עצמו בנעלי הרשות לה ניתנה הסמכות לפעול על פי דין, אלא מקום בו מוכח, כי שיקול הדעת לא הופעל כלל או הופעל בחוסר סבירות קצוני, בשרירות לב או בנגוד לכללי הצדק הטבעי.

...

בסעיף 10 לתגובת המאשימה, אליו מפנים הנאשמים, נרשם כך: "טרם הגשת כתב האישום וביום 10.12.18 רשמה הח"מ הנימוקים להגשת כתב אישום יזום". עיון בסעיף 10 לעיל, לטעמי, אינו מעלה בהכרח את המסקנה אותה מעלים הנאשמים, לפיה באת כוח המשימה הינה הגורם אשר החליט על הגשת כתב האישום והרי שאופן ניסוח סעיף 10 האמור מעלה כי באת כוח המדינה "רשמה" את הנימוקים.

אין מכאן, ולא כל שכן - בשלב זה, להסיק מסקנה לפיה התקבלה החלטה של יועץ משפטי הנוגעת לגיבוש מדיניות משפטית או שעסקינן במקרה בו התקבלה החלטה שהינה בגדר הפעילות השוטפת.

לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום – נדחית.

בהתייעצות עם הפרקליטות הוחלט למחוק את כתב האישום הראשון, לבצע השלמת חקירה במסגרתה נשלחה הזמנה למתן גרסה לנאשם שנימצא בפני בית המשפט, ולאחר מכן הוגש כתב אישום בהליך זה. בהתייחס לטענה בבקשה לביטול כתב אישום, מדובר על טענה לחוסר סמכות מקומית, המסמך מדבר בעד עצמו, לא די שבעצם ההגשה של הבקשה לועדה המקומית טבריה יש בכך הכרה לעצם הסמכות, ערר על החלטה הוגש לוועדה המחוזית צפון ומעבר לכך , במשפט אליו מתייחס ב"כ הנאשמים, רשום שעבודות הפיקוח חורגות מעבר לתחום השיפוט ולא רשום כי עבודות הבנייה והפיתוח אינן בתחום השיפוט.

...

שנית, אין בידי לקבל הטענה כי המאשימה מדברת בשני קולות שעה שניתנה החלטת רשות הרישוי בעניינם של הנאשמים מחד גיסא והגישה כתב האישום מאידך גיסא וזאת נוכח הפרשנות שניתנה להחלטת רשות הרישוי לעיל (ר' הדיון בטענה המקדמית של היעדר סמכות מקומית)והשוני בכתבי האישום בהוספת נאשם 2 וייחוס עבירה המאוחרת להגשת כתב האישום הראשון.

משלא הוכח בפני כי נפלו פגמים בהתנהלות המאשימה ובוודאי לא פגמים אשר פגעו פגיעה קשה בהגנת הנאשמים אני מורה כי אין מקום לקבל הטענה המקדמית להגנה מן הצדק.

עם זאת, רשאים הנאשמים להעלות טענה זו במסגרת שמיעת הראיות בתיק , באם ישמעו, ולהביא ראיותיהם במעמד זה. סוף דבר אני מורה על דחיית הטענות המקדמיות אשר הועלו על ידי הנאשמים לזיכויים או לביטול כתב האישום מחמת היעדר סמכות מקומית והגנה מן הצדק.

לעניין הגשת כתב אישום בחוסר סמכות או בנגוד להנחיות, הדבר לא נטען ולכן גם לא נבחן בבית משפט קמא.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וההשלמות בדיון מיום 11/7/21, דין הערעור להידחות והכל מהנימוקים שלהלן.

הנאשם אמר:"אני מאשר את דברי ב"כ, על אף התחושה הקשהשבמקומות אחרים המאשימה לא נוקטת ביד קשה כפי שהיא מדקדקת אתנו. מדובר בבנייה שקימת 50 שנה וזה משהו שהיה מהתחלה. זה היה תמיד מוסכם ופתאום לא והשתנה המצב. היתה ישיבה ופתאום בא ולא מצא חן בעיניו ומרגע זה פתאום לא הוסכם" מהאמור לעיל עולה כי אין מדובר בייצוג כושל בו לא עמד המערער על זכויותיו או כי עורך דינו פעל בניגוד לעמדתו.

אני דוחה אפוא את הערעור.

עם זאת, בהביאי בחשבון את טיעוני ההגנה (עליהם אין חולק) לפגם בדמות הגשת כתב האישום בחוסר סמכות ואשר כתוצאה מכך היה נתון הנאשם במעצר לא חוקי משך 8 ימים - אעמיד את מיתחם העונש ההולם כך שנוע בין 14 ל- 36 חודשי מאסר בפועל.

...

בהתייחסו למתחם שקבע בית משפט קמא, 11 ל - 33 חודשי מאסר בפועל ציין: "לא מצאנו כי מתחם העונש ההולם חורג ממתחמי הענישה הנקבעים לעבירה זו בנסיבות הללו של ביצוע העבירה". אשר לעונש ציין: "הענישה של 12 חודשי מאסר מגלמת גם את הנסיבות לקולא בדבר היעדר עבר פלילי וגילו הצעיר של המערער". בעפ"ג (מחוזי נצרת) 21260-10-19 מדינת ישראל נ' מזאריב (24.11.19) התקבל ערעור המדינה על קולת העונש, 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, בעניינו של צעיר נעדר עבר פלילי, אשר שירות המבחן המליץ על צו מבחן ושל"צ. בית המשפט המחוזי העמיד את העונש על 12 חודשי מאסר בפועל בציינו: "...תופעת השימוש בנשק חם, גובה קורבנות כמעט מידי יום ביומו. לא זו בלבד, שלמרות המאמצים הרבים שמשקיעים גורמי אכיפת החוק והעונשים שהוטלו עד כה, לא מוגרה התופעה, אלא שאנו חווים הסלמה בהיקף החזקתם של כלי נשק, וכפועל יוצא מכך גם שימוש בנשק זה. האלימות החמורה הגוברת ברחבי הארץ [...] מחייבת העברת מסר תקיף וברור מצד בתי המשפט שלפיו כל מי שמעורב בהחזקה, נשיאה, וכל שכן שימוש בנשק חם, צפוי לעונשים כבדים מאחורי סורג ובריח [...] אנו סבורים כי נכון היה לנקוט בקו המתחייב בשעה זו של העלאת רף הענישה [...] החמרה זו צריכה לבוא לידי ביטוי בהחמרת מתחמי הענישה תוך מתן דגש לשיקולים הנוגעים לערכים החברתיים הנפגעים ו מידת הפגיעה בהם [...] כמו כן, לצורך במיגור תופעת האלימות הגואה שמאפייניה שימוש בנשק חם, יש ליתן משקל לשיקולי ההרתעה בקביעת העונש בתוך המתחם". (ההדגשה שלי, ש.ש) בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 19687-06-18, אבו עאבד נ' מדינת ישראל (14.11.18) דחה בית המשפט ערעור על חומרת העונש, 11 חודשי מאסר בפועל , שהושתו על המערער, נעדר עבר פלילי שבעניינו המליץ שירות המבחן על מאסר בעבודות שירות.

בית המשפט נתן משקל לחומרה ולסכנות הכרוכות בהחזקת נשק שלא כדין, ובעיקר להיקף התופעה, תוך קריאה לערכאות הדיוניות לממש את מדיניות ההחמרה בענישה מכבידה: "[...] היקף כלי הנשק הבלתי חוקיים שבידי הציבור רב ועצום והוא מקור לדאגה עמוקה. באזורנו התופעה של החזקת נשק בלתי חוקי בולטת במיוחד במגזר הבדואי. יש לכך סיבות שונות, בין היתר, הצורך האובייקטיבי של חלק מאוכלוסייה זו להחזיק נשק, על רקע סביבת מגורים מדברית המרוחקת ממקום ישוב; הקושי של חלק ניכר מהמגזר הבדואי לעמוד בתנאים לקבלת רישיון החזקת נשק; ריבוי סכסוכים אלימים; ומעורבות גבוהה יחסית בפשיעה. הימצאותם של כלי נשק רבים בידי אזרחים שאינם מורשים להחזיקם, כשלעצמה, מהווה בעיה רצינית, שכן, זמינותו של נשק כזה עלולה להביא לכך שבמצבים שונים ייעשה בו שימוש פוגעני. נוכח הסכנות הכרוכות בהחזקת נשק שלא כדין והיקף התופעה, מדיניות הענישה בעבירות הנשק, במיוחד בשנים האחרונות, הינה של החמרה מובהקת. והערכאות הדיוניות נדרשות לממש מדיניות זו בהטלת עונשים משמעותיים שיהלמו את חומרת המעשה ואת הסכנות הנובעות ממנו, ויהיה בהם כדי להרתיע". עוד בעניינו של אבו טארש, ציין בית המשפט בענישה הנוהגת בעבירה של החזקת אקדח: "העונשים המוטלים על החזקת אקדח שלא כדין נעים בין 18 ל- 30 חודשי מאסר בפועל", והפנה לע"פ 2141-21 איתן חניני נ' מדינת ישראל (27/05/21) שם דובר במערער שנשא בשעת לילה אקדח אוויר אשר בוצעו בו שינויים המאפשרים ירי של תחמושת בקליבר 7.65 מ"מ, ובו ארבעה כדורים, ועונשו נגזר ל- 20 חודשי מאסר בפועל (ערעורו על חומרת העונש נדחה) ; ע"פ 2892/13 מוחמד עודתאללה נ' מדינת ישראל (29/09/13) שם נדחה ערעורו של מי שהוא נעדר עבר פלילי, שנתפס נוהג ברכב בו היו אקדח ובו מחסנית ריקה מכדורים, ועונשו נגזר ל 21 חודשי מאסר בפועל.