הגשת כתב אישום בגין הובלת ביצים

כנגד המדביר הוגש כתב אישום בגין הארוע האמור ובמסגרת הסדר טיעון הוא הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בשתי עבירות הריגה ובארבע עבירות של חבלה חמורה.

כתב הגנה – נתבעים 3-2 לטענת הנתבעים 3-2 כל שנימסר לצוות הרפואי בטר"מ הוא כי הילדים אכלו לארוחת ערב ביצים שכנראה לא בושלו טוב ולא נימסר לצוות הרפואי כי בוצעה הדברה, ודאי לא בגז.

הוא מיפרט בתצהירו את הקף פעולות הפיקוח שבוצעו בשנה שקדמה לארוע נשוא התביעה –20 כפי הנראה על ידי כל אחד מששת מחוזות המשרד, 90 שהובילו להליכי חקירה או בירור על ידי האגף הארצי ושבעה מבצעי אכיפה של המישטרה הירוקה בעקבותיהם ניפתחו 9 תיקי חקירה פלילית.

...

התובעים ישלמו לנתבעת 4, לגביה הוצע כבר בשלבים מוקדמים של ההליך לשקול את המשך ההליכים נגדה, שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 100,000 ₪.

לנתבעים 7-5, ישלמו התובעים שכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ וכן את עלויות חוות הדעת בה נשאו.

הודעות צד ג' נדחות.

יוער, כי לו היו שני המכתבים משנת 2017 עומדים בהוראות ההנחיה, הרי שלעניין עבירת עיסוק בעסק ללא רישיון לגבי הנאשם, לא הייתה נידרשת המאשימה לזמן הנאשם פעם נוספת טרם הגשת כתב האישום לנוכח המשך ביצוע העבירה עד למועד הגשת כתב האישום ובודאי בשים לב להליך של צו סגירה מינהלי וצו סגירה שפוטי בסמוך להגשת כתב האישום המעידים על זילזול הנאשם בדרישה להחזיק ברישיון עסק כתנאי להפעלתו של עסק.

במועד הגשת כתב האישום העסק כבר היה סגור, לפיכך נטען כי אין עוד אינטרס צבורי בניהול הליך זה. בנסיבות אלה קם החשש שמא מדובר ברדיפה אישית כנגד הנאשמים, דבר המוביל לתחושה של "אי צדק והתנהלות שערורייתית של הרשות לרבות ביזבוז כספי ציבור בניהול ההליך", כך כלשון ב"כ הנאשמים.

עיון בהשתלשלות העניינים המפורטת לעיל, מעלה תהיות רבות בנוגע להתנהלותם של הנאשמים, שיש בה ביטוי לזלזול בדרישה לנהל עסק ברישיון, וביתר שאת לנהל עסק העומד בדרישות התברואה שנועדו לשמור על בריאות הציבור והתעלמותם מהליקויים שנמצאו בעסק, עסק לשיווק ביצים (ראו לדוגמא דוח ביקורת תברואנית הערייה מיום 07.11.17 – נספח ג' לתגובת המאשימה; דוח הוטרינר העירוני מיום 12.07.19 – נספח ה' לתגובת המאשימה ודוח תברואנית מחלקת רשוי עסקים מביקור שערכה בבית העסק ביום 07.08.19 – נספח ו' לתגובת המאשימה).

...

יתר על כן, בעוד שסופו של הליך שהחל בהגשת כתב אישום יהיה זיכוי או הרשעה, הרי שהליך שעניינו בקשה לצו הפסקה שיפוטי מעולם לא יסתיים ב"הרשעה", ועל כן לא מדובר ב"סיכון כפול", כמשמעו בסעיף 5 לחסד"פ. משלא היה בהליך של צו הפסקה שיפוטי להעמיד את הנאשמים בסיכון להרשעה, הרי שהגשת כתב האישום בתיק זה אינה יוצרת סיכון כפול להרשעה לנאשמים, ודין הטענה להידחות.

נוכח כל האמור, לא מצאתי לקבל את טענות הנאשמים, אך אין בכך לשנות מהתוצאה בתיק, ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, כמפורט לעיל.

סוף דבר מהנימוקים שפורטו לעיל, החלטתי להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק בשל כך שלא ניתנה לנאשמים האפשרות למסירת גרסה טרם הגשת כתב האישום כנגדם.

על כן ומאחר שלא הוגש כתב אישום ומאחר שהתוצרת שנתפסה נשלחה להשמדה התובעים עותרים לשיפוי מלא המחיר המלא על פי 35 ₪ לתבנית ובסה"כ 17,325 ₪.

ביום 2.8.21 נתפס התובע 1 כשהוא מוביל ברכבו 150 תבניות ביצים שלא הוחתמו במכון שיווק מורשה ותבניות אלה הוחרמו ע"י פקחי הנתבעת והושמדו בהוראת מנהלך השרות הווטרינרי בעריית ירושלים לאחר שקבע כי הן עלולות להזיק לבריאות האדם ו/או אינם ראויות למאכל.

סע' 68 (א) לחוק קובע: "... לא הוגש כתב אישום כאמור תוך ארבעים ימים מיום התפיסה – יוחזר הנתפס, ..". סע' 68(ב): "דבר שנתפס לפי סעיף 67 והוא נשמד או ניזוק או ערכו ירד, רשאים בית המשפט או ועדת קנסות, אם שוכנעו שהיתה פשיעה או רשלנות בשמירתו, לחייב את המועצה בנזיקין בסכום שיקבעו". אין חולק כי כתב אישום כנגד התובעים לא הוגש עד למועד הגשת התביעה ובכלל ולכל הפחות עד למועד הדיון שהתקיים ביום 17.3.22, 7 חודשים לכל הפחות ממועד התפיסה של תבניות הביצים (חודש 8/21).

...

הצדדים חלוטים בשאלת נפקות חווה"ד שהוגשה ע"י הנתבעת ביום 17.3.22 ולאחר תום הדיון אך ניתן להגיע למסקנה דלעיל אף ללא הידרשות לחוו"ד זו. אמנם קבעתי בהחלטתי מיום 15.3.22 שכל צד רשאי לצרף לסיכומיו כל מסמך רלוונטי והנה הנתבעת צירפה חוו"ד שלא היתה בפני התובעים קודם לכן.

על כן דין התביעה להידחות.

המשיב הוביל את הביצים מהכפר אום ריחן שבשטחי הרשות הפלשתינית, לתוך שטח מדינת ישראל, ללא תעודת משלוח כנדרש בדין, כשהן לא מוינו בתחנת מיון, אינן ארוזות באריזה סגורה, אינן מסומנות בתאריך אחרון לשיווק, אינן מוחתמות בחותמת של קבלן מורשה לשיווק ביצי מאכל וכל זאת בנגוד לתקנות 15(ה) ו-45(1) לתקנות המועצה לענף הלול (הסדרת ייצור, מיון ושיווק) התשכ"ח-1968 (להלן: "תקנות ענף הלול").

ביום קיים בית משפט קמא דיון בבקשה ובסיומו האריך למשיב את המועד להגשת בקשה להשפט והורה למערערת להגיש כתב אישום תוך 45 ימים.

...

בית משפט קמא השתית את ההחלטה על טענת ב"כ המשיב לפיה קיימים ביישוב אום אל פחם בו מתגורר המשיב, עשרות אנשים בעלי אותו שם פרטי ואותו שם משפחה וקבע, כי בהיעדר ציון מספר תעודת זהות על אישור המסירה, אין וודאות שהודעת הקנס או הדרישה הגיעו לנמען הנכון וכך כתב בית משפט קמא: "במצב דברים זה, משלא צוין על המעטפה שם רחוב (כנראה כי אין שם רחוב) - הייתה חובה לשולח לציין את מספר תעודת הזהות של הנמען וזאת כדי שפקיד המסירה יוכל לוודא שהאדם שסירב לקבל את המסמך הוא אותו אדם שהמסמך נשלח אליו ולא אדם אחר עם אותו שם. ניסיון החיים מלמד שבכל שכונה באום אל פחם ישנם עשרות אנשים בעלי אותו שם פרטי ואותו שם משפחה, וללא מספר זהות אין וודאות שהמסמך שקבלתו סורבה, סורב על ידי הנמען הנכון. במצב דברים זה, אין מנוס אלא להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להישפט וכך אני מורה..." (ההדגשות אינן במקור).

דיון והכרעה דין הערעור להתקבל.

בחינה זו נעשית בשים לב לסיכויי הגנתו של המשיב ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו להודעת הערעור ונתתי דעתי לגרסתו של המשיב עצמו, לא מצאתי שהם מצדיקים הארכת מועד.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור ומורה על דחיית הבקשה להארכת המועד.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן (אישום 5), ביום 2.1.2018, על כביש 55, הוביל הנאשם יחד עם אחר משאית הנושאת 75,600 ביצי תרנגולת (2,520 תבניות, שבכל אחת מהן 30 ביצים).

הסנגור הגיש מיסמך המשווה בין הנאשמים השונים בפרשה וניסה להבחין בין עניינם לבין הנאשם.

...

בסיכומו של דבר עתר הסניגור לגזור עונש שיפחת מ-10,000 ₪.

בסיכום בינים, בהתאם לסעיף 40יג לחוק העונשין, וכן לאור עקרון האחידות בענישה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם כולל מאסר מותנה והתחייבות (רכיבים אלה הוסכמו על הצדדים), בנוסף לקנס הנע בין 20,000 ₪ ל- 40,000 ₪.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש באמצעו של מתחם הקנס.

סיכום אשר על כן, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: ארבעה חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מהיום כל עבירה בה הורשע.