הגשת חוזרי הממונה שהוצאו לפני יום תחילת החוק

מה עוד שביום 2.7.19 הוציא הממונה חוזר חדש (שבא במקום החוזרים הקודמים הנזכרים בו), בהתאם לנפסק בבג"ץ נמל אשדוד.

ההסתדרות נסמכה בטענותיה בבית הדין האיזורי ואף לפנינו (הגם שבמידה פחותה) על הנפסק בעס"ק נמל אשדוד בקשר לסעיף 37ג. ואולם, בפסק הדין בבג"ץ נמל אשדוד נקבע במפורש שהקביעות בעס"ק נמל אשדוד - בשאלה אם סעיף 37ג קובע, אם לאו, מסלול חובה - הן בבחינת הערות אגב שלא היו דרושות להכרעה, שהצדדים לא טענו לגביהן (בין היתר מאחר שבאותו הליך המעסיק ממילא הגיש בקשה לבית הדין) ועל כן לא נפרשה לפני בית הדין בסוגיה זו היריעה במלואה.

" כפי שציינו לעיל, בתיקון מס' 3 לחוק יישוב סכסוכים, לצד הוספת סעיף 37ג, נקבעה הוראת שמירת הדינים, שאף אותה נביא שוב: "אין בחוק זה כדי לגרוע מכל סמכות של בית הדין לעבודה או מהמשפט שהיה קיים ערב תחילת חוק זה, אלא להוסיף עליהם." עיון בלשון סעיף 37ג מעלֶה כי אין לשלול על יסודה בלבד איזו מעמדות הצדדים.

...

חרף זאת ומבלי לגרוע מהאמור בפסקה השנייה של סעיף 24 לעיל, מצאנו לנכון להעיר מספר הערות, ולו בתמצית, בנוגע לכמה מהקביעות בפסק הדין האזורי.

לפני סיום לאור המקובץ, במקרה של שביתה חלקית בלתי מוגנת, מעסיק ציבורי אינו חייב, מכוח סעיף 37ג, לפנות לבית הדין טרם תשלום השכר הראוי.

סוף דבר הערעור נדחה.

על כן, בהמשך לחוזר שנשלח לכלל העובדים בטרם התחילה השביתה עליה הכריזו, נשלח לכלל העובדים טופס הצהרה אשר במידה ועובד לא מתכוון להישתתף בשביתה, עליו לחתום על כך ולשלוח למעסיק.

להשלמת התמונה יצויין כי מחלה מתמשכת מצריכה מתן הודעות נוספות ולא די בהודעה הראשונית לכשעצמה: 33.228 נבצר מעובד לשוב לעבודתו לרגל מחלה בתום התקופה שצוינה בתעודת מחלה שהוא הגיש, חייב הוא להודיע על כך למנהל היחידה באמצעות הממונה, ככל האפשר לפני תום התקופה האמורה ולא מאוחר מן היום שבו היה חייב לחזור לעבודה, כן הוא חייב להמציא לו מיד תעודות מחלה על התקופה הנוספת של העדר משוער מהעבודה לרגל מחלה.

אין בחוזר בדבר הצהרה על "אי הישתתפות בשביתה מלאה או בשביתה חלקית (עיצומים)", כדי לשלול כל הטבה או זכות של העובדים, אך מהיות הממונה מפקח על גוף מוקצב – החוזר הוצא כדין, ועל פיו, בטרם השביתה - על המעסיק לכלכל את צעדיו ולדעת מי מהעובדים מתכוון לשבות ומי לא. אין בכך כל פגיעה לא מידתית בעובדים, אלא להיפך: יש בכך כדי לאזן בין זכויות המעסיק לבין זכויות העובדים.

...

לאור כל האמור לעיל ומשהתובעים דרור ושרון לא חתמו, כאמור על טופס ההצהרה אף שהיו בעבודה בסמוך להודעת השביתה ואף שקיבלו לידיהם את חוזר הממונה והדרישה לחתום על טופס ההצהרה – ולא הביעו את רצונם לעבוד בזמן השביתה בכל דרך שהיא - אין מקום לראותם כזכאים לדמי מחלה בגין ימי השביתה, למרות האישורים שהמציאו.

מכל מקום - התביעה בעניינם של תובעים 1 ו-2 נדחית.

סוף דבר: התביעה של תובעים 1 ו-2 נדחית.

לכן, ברור כי כאשר המחוקק קבע בסעיף 30(ב)(2)(ד) לחוק, כי "הוראות סעיפים 14, 16 (=העברת הסכום מהגימלה לבן זוגו לשעבר של גימלאי על פי פסק דין) [...] יחולו רק לגבי פסק דין לחלוקת חסכון פנסיוני שניתן לפני יום התחילה, רק בהתקיים כל אלה [...] (ד) לא היתקיים סייג להפחתה בשל הגשת בקשה מאוחרת" – הוא לא דיבר אלא רק במצבים בהם ניתן היה עקרונית להגיש בקשה זו לממונה לרישום פסק הדין ללא שזו תדחה על הסף על פי הוראת החוק שהייתה אז. במילים אחרות, המדובר בסעיפים אלה, הוא כאשר פסק הדין ניתן אמנם לפני יום התחילה אך לא מוקדם משנתיים מיום התחילה.

אין ספק שהמצב כעת הוא שהאישה אינה מקבלת את זכויותיה הכספיות מהבעל לשעבר, ובפועל לא ניתן להוציא ממנו לא באופן אישי ולא באמצעות ההוצאה לפועל.

מתן הוראות: לאור כל האמור לעיל, וכפי שקבענו בהחלטתנו מיום י"א בשבט התשפ"ב (13.1.2022), בית הדין חוזר ומורה למופ"ת, להעביר ישירות לחשבון הבנק של האישה הגברת.

...

סוף דבר: בית הדין מורה ל"מופת", מחלקת תשלומים, להעביר ישירות לחשבון הבנק של האשה הגברת .

זאת, שהרי בקשה לרישום כזו באותו זמן ממילא הייתה נדחית בשתי ידיים על ידי הממונה בגוף המשלם, משום שעל פי סעיף 25(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 "זכויות עמית בקופת גמל אינן ניתנות להעברה לאחר...", וכן על פי סעיף 62 לחוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גמלאות): "גמלה אינה ניתנת להעברה... אלא לשם תשלום מזונות...". כפי שהדבר אכן אירע גם במקרה דנן, בו הצדדים הגישו על פי ההסכם ביניהם את פסק הדין לרישום על ידי הממונה בגוף המשלם זמן קצר אחר שפסק הדין ניתן, ומופ"ת הודיעה בעקבות כך כי מנוע מלבצע את פסק הדין.

מתן הוראות: לאור כל האמור לעיל, וכפי שקבענו בהחלטתנו מיום י"א בשבט התשפ"ב (13.1.2022), בית הדין חוזר ומורה למופ"ת, להעביר ישירות לחשבון הבנק של האשה הגברת.

סעיף 12(א) לחוק קובע: כל תביעה שהיתה תלויה ועומדת מטעם הרשות המקומית או נגדה לפני יום תחילת פעילות החברה בקשר לתפעול משק המים והביוב, לנכסי מערכות המים והביוב או בקשר לרישיונות, להסכמים, להתקשרויות או עיסקאות כאמור בסעיפים 8 עד 11, וכן כל עילה של תביעה כזו שהיתה קיימת אותו זמן, יוסיפו לעמוד בתוקפן כאילו לא נעשתה ההעברה האמורה (ההדגשה אינה במקור - ר' ס').

עוד הוסכם, כי משרד הביטחון חוזר בו מטענתו לפיה מי כרמל היא הזכאית לגבות ממנו את היטל הביוב.

בפתח פרוטוקול הישיבה מיום 20/9/2016 צוין, כי "הישיבה כונסה לבקשת התאגיד לאור המחלוקות הקשות שנתגלעו בין הערייה והתאגיד בנושא גביית היטלי מים וביוב מבז"ן". כבר בישיבה זו ציין הממונה, כי אף אם התאגיד סבר שסכויי הדרישה שהוציא בעצמו טובים יותר, מן הראוי היה לקיים דיאלוג מקצועי עם הערייה בטרם הוצאתה ולא להיגרר למצב בו בז"ן מקבלת מהרשויות שתי דרישות תשלום על חיוב כפול בגין אותם שטחים.

עוד ניתן לראות כי למרות המשאים ומתנים בין הצדדים לפני הממונה על התאגידים וההסכמות שהושגו, הערייה לא העבירה לתאגיד את כל הסכומים שסוכמו, אם כי אין ידיעה ברורה אילו סכומים, אם בכלל, הועברו לתאגיד לאחר פתיחת ההליכים בתיק זה. בקשת האישור המבקש, שמעון שוורץ, תושב חיפה, הגיש את הבקשה לאישור הגשת תובענה כייצוגית בתיק זה. בבקשה לאישור נטען כי התאגיד ויתר על כספים שאמורים היו להיתקבל בקופתו עבור היטלי הביוב והנחת צנרת מים בהם חויבו בז"ן ומשרד הביטחון, בסך כולל של כ- 139.5 מיליון ₪.

...

. משקבעתי שדינה של בקשת האישור להידחות ממילא, אין צורך להכריע בדברים.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת בקשות הסילוק על הסף ועל דחיית בקשת אישור התובענה כייצוגית.

אני מחייב את המבקש לשלם למי כרמל, לדירקטורים (במאוחד) ולעיריית חיפה הוצאות ההליך בסך של 20,000 ₪ לכל אחד.

העותר פנה לבית המשפט בבקשה להתיר לו לצאת ממקום מעצר הבית לצורך ביצוען והשלמתן של עבודות השרות, אך ביום 27.02.23 נדחתה בקשתו בהחלטת בית המשפט, במסגרת תיק המעצר הנ"ל, בה נאמר: "שקלתי את בקשת ב"כ המשיב לאפשר לו ליציאה ממעצר הבית לצורך ביצוע עבודות שירות ולא מצאתי להעתר לבקשה. זאת, לאור העובדה כי המשיב שוחרר אך לפני כחודש מתנאי מעצר בית, אשר נועדו לאיין מסוכנות, דבר אשר אינו מתיישב עם פתיחת חלונות יציאה יומיים ממושכים לצורך ביצוע עבודות השרות (בעיניין זה ראה בש"פ 8039/17 היזל נ' מדינת ישראל (6.11.17). לעניין זה נתתי גם דעתי לעובדה כי המשיב ביצע, לכאורה, את העבירות בהם מואשם בתיק זה, לאחר הרשעתו בתיק האחר במסגרתו נגזרו עבודות השרות, ולאחר המועד שנקבע לתחילת ריצוי העונש. יצוין גם כי כפי שנימסר, יתרת העונש שנותרה לריצוי אינה קצרה". ביום 27.04.23 הגיש העותר שוב בקשה לעיון חוזר, בה עתר לקביעתם של חלונות יומיים בין השעות 08:00 ו-15:00, כך שיוכל לבצע את העבודות, אך התביעה טרם הגיבה וצפויה היתנגדותה, לדברי ב"כ המלומד של העותר.

ביום 29.03.23 הופסק ריצוי העונש בעבודות השרות בהחלטה המנהלית הנ"ל, מחמת עילות אלה, מהמפורטות בסעיף 51ט(א) לחוק: (1) העותר לא התייצב לתחילת ריצוי עבודת השרות או נעדר מהעבודה ללא אישור הממונה, רכז עבודת השרות, המפקח או רופא; (3) העותר הפר תנאי מתנאי עבודת השרות שקבע בית המשפט לפי סעיף 51ב(ג) לחוק; וגם (5) העותר משוחרר בערובה בתנאים שאינם מאפשרים התייצבותו להמשך ביצוע עבודת השרות.

עוד יש לציין, שכבר בתחילת ריצוין של העבודות, פעל העותר בדרך עקלקלה, כמובא ברשום המפורט מיום 09.11.22 שבגיליון השימוע – "אתמול נשלח לעובד השרות 'טופס למעסיק' וכאשר ביקש עוד יומיים חופש, כי סגר דברים עם האשה, ונאמר לו שהוא צריך להתייצב, החליט להוציא טופס מחלה בכדי להתייצב בזמן אחר, מעשה לא מקובל ועובד השרות יודע זאת". פרט להיבט הכמעט-טכני של הפסקת העבודות בשל חוסר היכולת לבצען, יש לציין כי העותר מעל באמונו של בית המשפט, שבקש להקל עליו ולמנוע נזקים חמורים לו ולמשפחתו, לאחר שהתרשם שהעותר הפנים את הפסול במעשיו ולקח עליהם אחריות כבר משלב מוקדם בהליך.

...

העותר פנה לבית המשפט בבקשה להתיר לו לצאת ממקום מעצר הבית לצורך ביצוען והשלמתן של עבודות השירות, אך ביום 27.02.23 נדחתה בקשתו בהחלטת בית המשפט, במסגרת תיק המעצר הנ"ל, בה נאמר: "שקלתי את בקשת ב"כ המשיב לאפשר לו ליציאה ממעצר הבית לצורך ביצוע עבודות שירות ולא מצאתי להיעתר לבקשה. זאת, לאור העובדה כי המשיב שוחרר אך לפני כחודש מתנאי מעצר בית, אשר נועדו לאיין מסוכנות, דבר אשר אינו מתיישב עם פתיחת חלונות יציאה יומיים ממושכים לצורך ביצוע עבודות השירות (בעניין זה ראה בש"פ 8039/17 היזל נ' מדינת ישראל (6.11.17). לעניין זה נתתי גם דעתי לעובדה כי המשיב ביצע, לכאורה, את העבירות בהם מואשם בתיק זה, לאחר הרשעתו בתיק האחר במסגרתו נגזרו עבודות השירות, ולאחר המועד שנקבע לתחילת ריצוי העונש. יצוין גם כי כפי שנמסר, יתרת העונש שנותרה לריצוי אינה קצרה". ביום 27.04.23 הגיש העותר שוב בקשה לעיון חוזר, בה עתר לקביעתם של חלונות יומיים בין השעות 08:00 ו-15:00, כך שיוכל לבצע את העבודות, אך התביעה טרם הגיבה וצפויה התנגדותה, לדברי ב"כ המלומד של העותר.

סוף-דבר: העתירה נדחית.