הגשת חוות דעת משלימה ללא אישור

ייאמר כי אגב כך נידרשתי לשאלת האפשרות להגיש חוות דעת משלימה נוספת לאחר שהמבקשת כבר הגישה חוות דעת עיקרית ומשלימה, וגם נתתי דעתי לשאלה אם לחייבה בהוצאות לנוכח הגשת חוות דעת משלימה שלא באישור בית משפט.

...

וכדברי כבוד השופט עמית ברע"א 7390/16 פנחס נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (3.11.2016): "בהתאם להסדר זה, שבבסיסו טעמים שביעילות הדיון, לא יתאפשר לבעל דין להגיש חוות דעת נוספות מקום בו כבר הוגשה חוות דעת מטעמו באותו עניין, אלא באישור בית המשפט...". אמנם, הגישה היא מתירנית ומאפשרת הגשת חוות דעת משלימות, גישה המבוססת על עקרון היעילות הדיונית, וראו את דברי כבוד השופט עמית בהמשך דבריו שצוטטו לעיל (רע"א 7390/16): "כשלעצמי, אני סבור כי ככלל רצוי לאפשר לבעל דין להגיש חוות דעת משלימה... זאת, אם על מנת לחסוך בזמן ההוכחות ואם על מנת ליתן סיפק להבהיר דברים שהעד או המומחה יתקשה להבהיר במהלך עדות משלימה, הניתנת בתגובה לתצהיר נגדי או לחוות דעת נגדית". על בסיס זה היתה החלטתי בדיון ביום 29.12.2019, שמאחר שחוות הדעת המשלימה של פרופ' גילה ניתנה ללא שנתקבל היתר מאת בית משפט סברתי כי ניתן יהיה לרפא את הפגם הדיוני כאמור במתן זכות תשובה למשיבות.

סיכום כפי שציינתי נראה כי שלב ההליכים המקדמיים מוצה ואני קובעת דיון קדם משפט קצר כדי לקבוע את המשך ההליך ולא להאריכו ולסרבלו שלא לצורך, בשים לב כי בשלב בקשת האישור די לו לתובע הייצוגי להצביע על סיכוי סביר שהשאלות המשפטיות שהוצפו בבקשת האישור, תוכרענה לטובתו ומכאן שרף ההוכחה נמוך מאשר בהליך רגיל.

מכאן שלמעשה התובע הייצוגי "אדיש" להשלכות הכלכליות של סכום הסעד הנקוב בבקשה ובלבד שגובה הסעד מעל שני מיליון שקלים וחצי, הוא סמכות בית משפט זה. אני סבורה כי חשוב לתת את הדעת לכך ולאזן את התמריץ השלילי של התובע להעמיס על המשיבות להליכים ייצוגיים הוצאות משפט משמעותיות, שכן סביר להניח שנתבע שמוצא את עצמו חשוף לתביעה שהסכום הנתבע בה הוא סכום של עשרות או מאות מיליוני שקלים ישקיע השקעה ממשית ומהותית במטרה להתגונן כדבעי מהנטען כלפיו.

נטען כי ההיתר להגשת חוות דעת משלימה לא העניק לנתבעת חירות לצרף מאות מסמכים ממוסדות רפואיים, אשר עמדו לפני הנתבעת או היו צריכים לעמוד לפניה עוד מרגע קבלת הווס"ר, בראשיתו של ההליך בשנת 2017.

...

ברי, כי בנסיבות אלו אין לאפשר להן לעשות כעת מקצה שיפורים, תוך הענקת "פרס" על המחדלים הדיוניים.

לסיכום – לנתבעת ניתן היתר להגשת חו"ד משלימה.

לפיכך, בשכלול מכלול הנסיבות, הרצון לאזן בין החתירה לגילוי האמת, עשיית צדק ומנגד חיסכון בזמן שיפוטי וניסיון להביא הליך לזה לסיומו המיוחל, החלטתי להורות על השארת חוה"ד השניה בתיק ביהמ"ש ואני דוחה את הבקשה להוצאתה.

עם זאת, לאור העובדה כי המדובר למעשה בחוות דעת חדשה, כי בגדרה נטענו טענות מפורטות לתמיכה בטענה להעדר קשר סיבתי ולמצבה של התובעת עובר לתאונה בהתייחס לוועדת הסיווג וקיצור תוחלת החיים, בהתאם למבוקש וכן לאור תקנה 87(ג) לתקנות, אני מקבלת את בקשתן החילופית של התובעות ומאפשרת להן להגיש חוות דעת מגיבה בהתאם למבוקש.

משלא צורפה חוות הדעת המשלימה לבקשה, מוסיפות הנתבעות וטוענות, קשה להתייחס עניינית לבקשה לצירופה, משאין ברור האם הכוונה לחוות דעת משלימה בתחום האורוגניקולוגי ו/או רפואת הכאב, ובכל מקרה אין מקום להתיר הגשת חוות דעת כזו אם מטרתה לתמוך בטענה לאובדן סכויי ההחלמה.

נפסק, כי הגם שהגישה ביחס לבקשות לתיקון כתב התביעה הנה גישה ליבראלית בעיקרה, הרי שבית המשפט "ייטה שלא להתיר תיקון כתב טענות אם מטרת התיקון היא הוספת עילה חדשה, אשר הראיות להוכחתה שונות מן הראיות הדרושות להוכחת העילה המקורית." (רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ [22.3.2017]).

...

שנית, דין הבקשה להידחות משלא צורפה חוות דעת לתמיכה בטענה להחמרה במצבה של התובעת, וטענה לקושי כלכלי אין בה כדי לרפא חוסר זה. שלישית, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ובלתי מוסבר: מהתיעוד הרפואי שצורף לבקשה עולה, כי ביום 7.4.2022 איבחנה רופאת נשים אצל התובעת חשיפה של הרשת בקיר הקדמי של הנרתיק, והפנתה אותה למיון בית החולים פוריה; בחדר המיון העריך הצוות המטפל כי הכאבים עליהם התלוננה אינם קשורים לרשת.

מכל האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון להתיר לתובעת לתקן את התביעה בטענה להחמרת מצב, לא כל שכן להתיר הגשת חוות דעת משלימה בעניין זה על ידי ד"ר קונדריאה או כל חוות דעת נוספת.

אני מורה, איפוא, על דחיית הבקשה במלואה.

משכך, לשיטת התובעים בהתאם לנוסח התקנות והפסיקה שלאחריהן אין להתיר הגשת חוות דעת משלימות מטעם הנתבעים, למעט במקרה בו חוות דעת התובע חורגת מן הסוגיות בהן דן המומחה לראשונה בחוות דעתו.

...

בתמצית נטען בחוות הדעת להוראות שגויות ורשלניות שניתנו למנוח להפסיק נטילת אספירין טרם הניתוח, מה שהביא לאוטם שריר הלב סמוך לאחר הניתוח, לכשלים קשים בטיפול במנוח לאחר הניתוח ולאחר שנקלע למצב חירום, מה שהביא בסופו של דבר, לטענת התובעים, למותו המצער.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והפסיקה הנוהגת בסוגיה, באתי לידי מסקנה שבנסיבות העניין יש להתיר את הגשת חוות הדעת המשלימות, בין אם תתקבל פרשנות התובעים לסעיף 87 (ג) לתקנות לפיה הסעיף מקנה לתובע זכות להגיש חוות דעת נוספת בלא קשר למהות חוות הדעת שצורפה לכתב ההגנה ובין אם לאו.

מעבר לצורך, אציין שגם לו לא תתקבל דעתי בנוגע לפרשנות סעיף 87 (ג) לתקנות, סבורני שיש לאפשר, בדרך כלל מכוח שיקול דעת בית המשפט הגשת חוות הדעת המשלימות מטעם הנתבעים, בהינתן שיש בהן התייחסות לניואנסים ולתשובות שהעלה המומחה מטעם התובעים לראשונה בחוות דעתו המשלימה ובהינתן זכותם להגיש את ראיותיהם לאחר ראיות התביעה.

אחר כל האמור לעיל הבקשה להוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט נדחית.

אשר לטענת היתיישנות טוענים התובעים לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות); לטענתם, העובדות שבבסיס הטענות החדשות שהועלו בחוות הדעת המשלימה נעלמו מעיניהם מסיבות שלא היו תלויות בהם ושאף בזהירות סבירה לא יכולים היו למנוע אותן, קרי, משום שהנתבעת לא העבירה לידיהם את תרשימי המוניטורים, וזאת במתכוון; מכאן שטענות אלו לא התיישנו מכח הכלל של "היתיישנות שלא מדעת". עוד טוענים התובעים, כי נוכח הגישה הליבראלית באשר לבקשות לתיקון כתב תביעה, הרי שלאור מטרת התיקון והשלב המקדמי בו מצוי ההליך, מן הראוי להתיר את תיקון התביעה על ידי הוספת הטענות האמורות, ולו במחיר של תשלום הוצאות; למעשה כוללת תשובתם בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת הטענות החדשות.

מכאן נפסק, כי אין להתיר לתובע לתקן את כתב התביעה באופן אשר עולה כדי הוספת עילת תביעה חדשה, ככל שבעת הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה עילה זו היתיישנה (ראו רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' אסתר מונסונגו [5.10.2009], להלן: עניין מונסונגו).

...

דיון והכרעה שקלתי את טענות הצדדים, אך אין בידי לקבל את טענות התובעים - לרבות בקשתם, שהוגשה כאמור במסגרת תשובתם לבקשת הנתבעת - לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת הטענות החדשות; בנסיבות אלו מצאתי לנכון להיעתר לבקשת הנתבעת למחיקת הטענות החדשות מחוות הדעת המשלימה.

מכל האמור לעיל עולה, כי לא תרשימי המוניטור הם אלו שעמדו בבסיס מסקנתו של ד"ר זילברמן לפיה העוברית לקתה בהאטת גדילה תוך-רחמית; מכאן, שאי מסירת התרשימים על ידי הנתבעת לתובעים לא היה בה כדי למנוע העלאת טענה זו במסגרת כתב התביעה וחוות הדעת הראשונה; מכאן גם נגזרת המסקנה, כי אין מדובר במצב של התיישנות שלא מדעת המוסדרת בסעיף 8 לחוק ההתיישנות.

משטענות חדשות אלו לא הועלו במסגרת כתב התביעה וחוות הדעת הראשונה, הרי שמדובר בהרחבת חזית אסורה; ומשאין מקום לתקן את כתב התביעה על ידי הוספת טענות אלו כעת, משאלו התיישנו במועד בו הועלו לראשונה, אזי המסקנה היא כי יש למחוק טענות אלו מתוך חוות הדעת המשלימה, וכך אני מורה.

בשלב זה ועל מנת שלא לסכל הליכי פשרה אפשריים - כאשר סבורתני כי זו הדרך בה יש ללכת בתובענה זו - אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו בגין הבקשה.