הגשת חוות דעת מומחה רפואי מחוץ לישראל

לעומת זאת, הנתבעת הגישה חוות דעת רפואית של מומחה מטעמה – פרופ' יורם לבוא, מומחה לרפואה פנימית – לפיה תוחלת החיים של המנוח אילמלא התאונה הייתה עד 5 שנים, לכל היותר.

התובע מס' 2 חי בחו"ל. כמו כן, התובעים ויתרו על עדותה של אימם, גרושתו של המנוח.

...

הנתבעים ישלמו לתובעים – יורשיו של המנוח – פיצויים בסך 35,000 ₪ בגין הוצאות קבורה, וסכום של 120,000 ₪ בגין נזק שאינו ממוני.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעים פיצויים בסך 155,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט.

הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים: פיצויים בסך 155,000 ₪; אגרות משפט כפי ששולמו ושכר עדים בסך 1,000 ₪.

הצדדים חתמו ביום 7.9.08 על ההסכם שכותרתו "מכתב הסכמה בין חברת דן כנסים לבין גב' עליזה פרקש" (להלן: "ההסכם"), אשר מטרתו הייתה להסדיר את יחסי הצדדים בהקשר לפעילות משותפת ביניהם ליזום ועריכת כנסים בתחום הרפואה בארץ ובחו"ל. בין הצדדים נתגלו חילוקי דיעות והם אף נסחו טיוטת הסכם מתוקן בדצמבר 2010, אשר לא נחתמה.

בסופו של תהליך מונה רו"ח בועז יפעת (להלן: "המומחה"), אשר הגיש חוות דעת ביום 30.12.18 וחוות דעת משלימה ביום 22.12.19.

לטענת התובעת הכנסים שלא יצאו לפועל :HIV לא יצא לפועל, מחלות כבד בראשותו של פרופ' אורן לא יצא לפועל, כנס דו לאומי ישראל- יוון בנושא pediatric pulmonology לא יצא לפועל, כנס בעיניין סודיות הפרט מול החברה פרופ' לרון לא יצא אל הפועל.

...

ממכלול הראיות עולה כי הצדדים חתמו הסכם אשר מטרתו הייתה לקדם ביחד מיזמים של כנסים רפואיים כאשר כל אחד היה אמור לקדם ולמקסם את רווחיות הכנסים ומספר הכנסים, כל אחד בתפקידו וכישוריו.

סוף דבר: לאור האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובעת תוך 60 יום סך 174,950 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (15.10.13) ועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת תוך 60 שכ"ט עו"ד בסך 26,000 ₪ (כולל מע"מ).

בחוות הדעת שהגישה, כתבה המומחית, כי המנוח נולד בישראל בשנת 1946 , בן יחיד להוריו.

בדיון הודיע ב"כ היועמ"ש, כי לאור חוות דעת המומחה הרפואי שהוגשה בתיק, בה נקבע שהסבירות גבוהה שהמנוח לא היה כשיר בעת עריכת הצוואה השנייה, לא ימשיך בהתערבות .

הנני מצוה כי כל עיזבוני ורכושי, נכסיי, כספיי וזכויותי מכל סוג ומין שהם, בין בישראל ובין בחו"ל, השייכים לי ו/או שיהיו שייכים לי ו/או מגיעים לי ביום פטירתי, יחולקו בחלקים שוים, בין 2 חבריי היקרים כדלקמן: ______ ת.ז. .

התצהיר שלי ארוך ומפורט מספיק אז לא נראה לך חשוב להזכיר 'את ההיכרות שלך עם עו"ד ___ והעדים, בכל התצהיר שלך הארוך שלך מתברר שלא גם את העובדה שלקחת את המנוח יחד עם רעייתך להחתים אותו לצוואה בבית קפה גם זה לא רלבאנטי אני רעייתי ו____ היינו מוציאים את ___ לטיולים מס' פעמים בשבוע מחוץ למוסד.

...

(פרוטוקול 5.5.21 , ע' גם מטעם זה נדחית טענת המשיבים כי למתנגדים אין מעמד בתיק, שכן בגין ההתנגדות מטעמם, ב"כ היועמ"ש עצמו לא ניהל את ההליך.

( (חוות דעת המומחה, ע' המומחה נחקר על מסקנה זו והשיב, כי במועד עריכת הצוואה הראשונה המנוח היה כשיר לערוך צוואה: "ת. הוא היה יכול לכתוב צוואה בשנת 2014 . את הצוואה הראשונה הוא היה מסוגל

המנוח בחר שלא לעשות כן. נוכח כל האמור לעיל, נקבע, כי הצוואה הראשונה שערך המנוח ערך בפני עו"ד ועדים ביום 11.6.2014 , לא בוטלה, ובהתאם לקביעת המומחה כי בסבירות גבוהה המנוח היה כשיר משפטית לעריכתה, תקויים.

נוכח כל שהובא לעיל, נקבע כדלקמן: ההתנגדות לקיום צוואת המנוח מיום 21.8.2015 – מתקבלת, והבקשה לקיומה נדחית.

כן הבהירה, כי: "קיימות עדויות מדעיות התומכות באפשרות כי חשיפה לקרינה מייננת ברמות נמוכות מעלה את הסיכון לחלות בלוקמיה. ככל הידוע, נחשפה לרמות חשיפה שאינן עולות על המנה הגבולית המותרת שהיא 50 מיליסיברט. הסיכון לחלות בלוקמיה מחשיפה של 100 MSV מוערך בנשים 70 (50-250) ל- 100000 ( < % 0.25 ). התובעת הייתה בריאה עד לגילוי מחלתה. תקופת החביון- הזמן שעובר בין תחילת החשיפה לחומר המסרטן ועד להתפתחות סרטן- אצל התובעת הוא 27 שנים. בממאירויות המטולוגיות צפויה תקופת חיביון קצרה יותר בין חודשים ל- 10 שנים. במקרה ייחודי זה, לא נמצאה השפעה משמעותית של תנאי עבודתה על מחלתה". כן פירטה המומחית, כי במחקר מקיף בנוגע לטכנאיות רנטגן בחו"ל, נמצא שיעור תמותה ותחלואה בלוקמיה נמוך משעור התמותה והתחלואה באוכלוסייה הכללית באופן מובהק.

התובעת פנתה בעירעור לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 48660-02-20), ובמהלכו הגישה חוות דעת חדשה, מאת ד"ר דן שיפטר, מומחה לפיסיקה רפואית בהתמחות ברדיותרפיה מהאוניברסיטה הרפואית של אוהיו ארה"ב. בחוות הדעת נטען, כי צורת העבודה והפיקוח הלקוי משך שנים מצביע על "היתכנות של חשיפה קבועה לקרינה שלא נרשמה", והדבר עלול כשלעצמו לגרום לעלייה בסיכון לחלות בסרטן ללא יכולת להעריך את עוצמת העלייה.

את תג העין ענדה על חלוק הבד כתג חזה (מתחת לחלוק העופרת) ואת תג החזה על הצווארון מחוץ לחלוק העופרת.

אף ד"ר מירון ישראל, מומחה להגנה מקרינה מייננת, הצביע על הפגמים בחוות הדעת מטעם התובעת, בזו הלשון: "...נכתב בחוות הדעת:

...

בזמן האירוע בשנת 2000 לא נשאה תג עין, ולאור העובדה שתג החזה נענד מתחת לחלוק העופרת, המסקנה היא שמנת החשיפה אליה נחשפה בחלקי גופה אשר לא היו מוגנים ע"י החלוק הייתה פי 32, כלומר 134.4mSv.

הפרסום גם אינו טוען שאין זה כך. הפיזור הגדול של התוצאות אינו מאפשר קבלת מסקנה חד - משמעית.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

ד"ר ציקל שלום הבהירה, כי: "קיימות עדויות מדעיות התומכות באפשרות כי חשיפה לקרינה מייננת ברמות נמוכות מעלה את הסיכון לחלות בלוקמיה. ככל הידוע, נחשפה לרמות חשיפה שאינן עולות על המנה הגבולית המותרת שהיא 50 מיליסיברט. הסיכון לחלות בלוקמיה מחשיפה של 100 MSV מוערך בנשים 70 (50-250) ל- 100000 ( < % 0.25 ). התובעת הייתה בריאה עד לגילוי מחלתה. תקופת החביון- הזמן שעובר בין תחילת החשיפה לחומר המסרטן ועד להתפתחות סרטן- אצל התובעת הוא 27 שנים. בממאירויות המטולוגיות צפויה תקופת חביון קצרה יותר בין חודשים ל- 10 שנים. במקרה ייחודי זה, לא נמצאה השפעה משמעותית של תנאי עבודתה על מחלתה". כן פירטה המומחית, כי במחקר מקיף בנוגע לטכנאיות רנטגן בחו"ל, נמצא שיעור תמותה ותחלואה בלוקמיה נמוך משעור התמותה והתחלואה באוכלוסייה הכללית באופן מובהק.

המערערת הגישה ערעור לבית דין זה (עב"ל 48660-02-20), ובמהלכו הגישה חוות דעת חדשה, מאת ד"ר דן שיפטר, מומחה לפיסיקה רפואית בהתמחות ברדיותרפיה.

את תג העין ענדה על חלוק הבד כתג חזה (מתחת לחלוק העופרת) ואת תג החזה על הצווארון מחוץ לחלוק העופרת.

מטעם המשיב הוגשה גם היתייחסות של ד"ר מירון ישראל, מומחה להגנה מקרינה מייננת, אשר הצביע על הפגמים בחוות הדעת של ד"ר שיפטר: "...התקן להגנה מקרינה של הועדה לאנרגיה אטומית (להלן: "התקן") הוא קובץ של דרישות והנחיות בטיחות המחייב את מיתקני הועדה לאנרגיה אטומית.

...

בזמן האירוע בשנת 2000 לא נשאה תג עין, ולאור העובדה שתג החזה נענד מתחת לחלוק העופרת, המסקנה היא שמנת החשיפה אליה נחשפה בחלקי גופה אשר לא היו מוגנים ע"י החלוק הייתה פי 32, כלומר 134.4mSv.

הפרסום גם אינו טוען שאין זה כך. הפיזור הגדול של התוצאות אינו מאפשר קבלת מסקנה חד - משמעית.

סוף דבר – הערעור מתקבל כאמור בסעיף 25 לעיל.