הגשת הצהרת מרמה למשרד הפנים

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 18803-04-19 גאבר ואח' נ' משרד הפנים לפני כבוד השופט מרדכי כדורי בעיניין: 1. דאוד גאבר 2. גאד גאבר 3. וסאם גאבר 4. מאזן גאבר 5. כפאח גאבר 6. טארק גאבר ע"י ב"כ עוה"ד נסרי עאמר, אמיר חאסן העותרים משרד הפנים ע"י ב"כ עו"ד תמר זילברפלד מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) המשיב פסק דין

כעולה מההחלטה, בקשת העותרים נדחתה ממספר נימוקים, כדלהלן: ראשית, נקבע כי אזרחותו של העותר הוענקה לו על יסוד בקשות שהגיש למשיב, בהן הוצהר על ידו בכזב כי הוא רווק ללא ילדים.

בעקבות זאת העותר נידרש להמציא ראיות למגורים בישראל, תצהיר ביחס לאישתו, ילדיו וקבלת אזרחות במירמה ועוד.

...

הסכמת הצדדים בעקבות העתירה לבג"ץ: מן האמור לעיל עולה כי דין העתירה להידחות.

אין בידי לקבל את טענת העותרים, לפיה הימנעותו של המשיב מלפעול לביטול אזרחותו של העותר פועלת לחובתו של המשיב.

אשר על כן, העתירה נדחית.

טיעוני הצדדים לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד נג'מי חיאק מסעד, הנאשמת ניסתה להיתקבל לעבודה בשגרירות ישראל בקניה בחודש יוני 2008, ולשם כך שנדרשה להציג הוכחה בדבר תושבות, וכדי להוכיח זאת, מילאה יחד עם אביה (הנאשם 1) שאלון לקביעת תושבות שבו הצהירו השניים במירמה כי הנאשמת עבדה אצל לריסה ויסבורד, על אף מעולם לא עבדה אצלה.

מתוך המסמכים של משרד הפנים אשר הוגשו ניכר כי משרד הפנים ממתין לבחינת מצב ההליך הפלילי של הנאשמת, בטרם מתן החלטה בעיניינו של בן הזוג (נ/1, מכתב מספר הפנים מיום 8.11.17), וכי לאור ההליך פלילי הנוכחי רשות האוכלוסין וההגירה שוקלת לסרב לבקשת הנאשמת עבור בעלה (נ/1, מכתב רשות האוכלוסין וההגירה מיום 18.9.17).

...

בסיכומו של דבר יש לתת את הדעת לחלוף הזמן המשמעותי של למעלה מ-11 שנים, לשיהוי הרב במועד הגשת כתב האישום, לעובדה שמדובר בעבירות עוון בלבד שאינה ברף הגבוה, לעובדה שמדובר בנאשמת נורמטיבית, אשר נכשלה באופן חד פעמי, ומאז שבה למסלול חיים נורמטיבי ותקין.

בנסיבות אלה, סבורני כי מדובר במקרה חריג שבו יש לחרוג מן הכלל בדבר ההרשעה.

סוף דבר אשר על-כן, הנני מורה כדלקמן: הרשעת הנאשמת בדין מבוטלת וההליך מסתיים בקביעה שהנאשמת ביצעה את העבירה האמורה לעיל וללא הרשעתה בדין.

בפגישה השנייה, כשיוסף לא היה לידם, החתים הנאשם את אסחאק על מספר מסמכים המקנים לנאשם זכויות ברכושו של אסחאק: ייפוי כוח הנחזה לשקף מכירה של בית המגורים של אסחאק לנאשם, "אישור" כוזב מצידו של אסחאק על קבלת התמורה בגין המכירה בסך 300,000 דולר (שאין מחלוקת כי לא שולמה בפועל), ומסמך שלישי הנחזה להיות מיסמך של הקנייה לנאשם של זכויות דיירות מוגנת בכלל נכסיו של אסחאק, לרבות חלקות קרקע שונות, "הצהרה" כוזבת נוספת מצד אסחאק על קבלת 200,000 דולרים מהנאשם (שאף הם לא שולמו בפועל), ונוסח כללי החובק את כלל נכסיו של אסחאק מבלי לפרטם.

תסקיר שירות המבחן הוגש ביום 23.12.18 וסקר את מהלך חייו של הנאשם, שהוא בן 56, מתגורר בירושלים, נשוי ואב לחמישה ילדים בני 5-22.

לדוגמא, המערער בע"פ 1091/09 אסולין נ' מדינת ישראל (12.4.10), בעל עבר פלילי "מכביד", הורשע לפי הודאתו בכך ששיכנע אחר להתחזות לקשיש לקוי ראיה אותו הכיר, קיבל כך במירמה ממשרד הפנים תעודת זהות עם פרטי הקשיש ובעזרת האחר משך 19,000 ₪ מחשבון הקשיש הנ"ל וניסה למשוך סכום גדול נוסף.

...

לקולה אשקול כי בסופו של דבר סוכלה התכנית, רכושו של אסחאק לא נמכר והעסקה עם עלקם בוטלה.

לטעמי, היה מקום לכלול במתחם העונש ההולם גם רכיב של קנס, וזאת נוכח המניע לביצוע העבירות שהוא בצע-כסף, אך אמנע מכך היות שהמאשימה נמנעה מלעתור לרכיב זה. במכלול השיקולים שהוצג לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירה שביצע הנאשם, בנסיבות ביצועה, כולל מאסר לתקופה שבין שנה אחת לארבע שנים, פיצוי לאסחאק וכן מאסר מותנה.

אני מורה על הפעלת עונש של שלושה חודשי מאסר על תנאי, שנגזר על הנאשם בת.פ. (י-ם) 3552/09, בגזר דין מיום 17.9.13.

עוד במעמד הגשת הבקשה הצהירה המבקשת כי הדרכון הרומני ששמש אותה לכניסה לישראל כתיירת הוא דרכון מזויף.

בשנת 2013 פנה המבקש למשיבה, הודיע כי אישתו הראשונה עזבה אותו ובקש לבטל את מעמדה מאחר שלדבריו רימתה אותו לצורך קבלת המעמד.

רשות לערער תנתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים או כאשר מתעוררות נסיבות מיוחדות שמצדיקות זאת – כמתחייב מאופי המטריה שבה עסקינן (בר"ם 7131/21 רוזינסקי נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים, פסקה 6 (26.10.2021); בר"ם 6380/20 שימנוביץ נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים, פסקה 7 (7.3.2021)).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

לאחר קיום של שלושה דיונים בעתירה זו, (ובעתירה נוספת קשורה של הדואר בתיק 63997-12-17) הגישו בזק והמועצה המקומית בנימינה הסכם פשרה חתום, שאושר על ידי משרד הפנים, המוסכם גם על משיבות 1, ו-4 לפיו בזק חוזרת בה מעתירתה, מבקשת לדחות את העתירה ללא צו להוצאות, והצדדים מבקשים לתן לו תוקף של פסק דין.

היתנגדות מרחבים להסכם הפשרה 5.1 המשיבה 3 היתנגדה לאישור הסכם הפשרה, שכן לדבריה, מדובר ב"קבלת דבר במירמה".

בעוד שהמועצה הצהירה בפני משרד הפנים כי היא בעלת הזכויות בנכס, מזכירה משיבה 3 כי נדרשה בנובמבר 2011 לשלם ארנונה על הנכס, כמחזיקה בו. 5.2 העותרת השיבה לכך כי המשיבה 2 הפקיעה את הזכויות במקרקעין ולפיכך היא בעלת הזכויות בנכס ובכוחה לתפוס חזקה בכל רגע נתון.

...

לפיכך, העתירה של בזק – נדחית.