הגשת דו"ח חוקר פרטי בתביעה כנגד המעסיק

למרות האמור, קבע בית הדין האיזורי שיש להרים את מסך ההיתאגדות בין החברות ממספר נימוקים: חל עירבוב בין החברות על פי תלושי השכר בכל הנוגע למועד תחילת העסקתו של המשיב; לא הוכח שיידעו את המשיב במעבר בין חברה לחברה וכי בוצע לו גמר חשבון במעברים בין החברות; מהתביעה שהגישו החברות כנגד המשיב עולה כי לא נעשתה איבחנה בין החברות וההתייחסות היא לכולן כלעסק אחד.

מיסמך ערוך וחתום על ידי המוביל דוד לוי: האמור לעיל לעניין דו"ח חוקר פרטי יפה גם לעניין ראייה נוספת זו. תצהיר המשיב בהליך שבין מר פורת לבין מר אבוקסיס: המדובר בתצהיר שממנו עולה כי נחתם ביום 13.12.2004, ועל כן ודאי שפורת יכול היה להגישו במהלך הדיון בבית הדין האיזורי.

מר פורת היה המעסיק במשך כל תקופת העבודה: בכתב התביעה ובתצהירו (שהוגש ביום 10.8.2015) טען המשיב כי מר פורת היה "המעסיק הישיר" שלו לאורך כל תקופת עבודתו, גם כאשר הועסק פורמלית על ידי החברות.

...

כתב תביעתו של המשיב תוקן במסגרת ההליך לפני בית הדין האזורי, ועמד בסופו של דבר על סך כולל של 1,056,745 ש"ח. המשיב טען בתביעתו לפני בית הדין האזורי, כי יש לחייב את המערערים יחד ולחוד בתשלום הסכום הנתבע, בדרך של הרמת מסך ההתאגדות בין החברות לבין עצמן ובין החברות לבין מר פורת.

סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל, ערעור מר פורת והחברות נדחה.

בכל הנוגע לחבותו האישית של מר פורת – מקובלת עליי המסקנה כי יש לראותו כמעסיק של המשיב, ונוכח זאת איני נדרשת לשאלת קיום עילה להרמת מסך ההתאגדות.

סוף דבר הערעורים – הן ערעור החברות על פסק הדין והן ערעורו של מר פורת בעניין חבותו האישית – נדחים.

המבקש הגיש כתב תביעה כנגד המשיבה 1, מעסיקתו לשעבר, לתשלום רכיבים שונים בגין תקופת עבודתו וסיומה, לאחר למעלה מ- 18 שנות עבודה, והמשיבות הגישו כתב תביעה-שכנגד כנגד המבקש, בגין טענה לגניבה רחבת הקף.

לטענת המבקש, פסק הדין חסר מסד עובדתי וראייתי ונשען על עדויות שמועה ועל דו"ח חוקר אשר אין בו כדי להביא למסקנת בית הדין קמא בדבר גניבה.

המשיבות הודיעו כי הן עומדות על היתנגדותן לבקשה וזכותן להפרע את התשלום; המבקש חשף את פרטי קרן הפנסיה בלבד, ולא פרטי קרנות הישתלמות, אשר יש חשש שנמשכו.

...

לצד זאת, בתקופת הביניים שעד למועד שמיעת הערעור, ובשים לב לכך שהערעור בעיקרו עובדתי, סברתי כי יש מקום להיעתר לבקשה לעיכוב הביצוע בחלקה, כך שביצוע פסק הדין יעוכב עד למועד הדיון בכפוף לכך שצווי העיקול הקיימים יוותרו על כנם (לכך הסכים המבקש) ובכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית הדין 50,000 ש"ח וכן ערבות צד ג' על מלוא יתרת סכום פסק הדין על פי נוהל ערבויות של הנהלת בתי המשפט של שני ערבים, עם הכנסה של 12,000 ₪ נטו בחודש לפחות לכל אחד מהם, בתוך 30 ימים ממועד קבלת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין הימים).

סוף דבר – הבקשה תידון בדיון.

בתקופת הביניים שעד למועד שמיעת הערעור, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כאמור בסעיף 12.

בא כוחה של חברת מיצויוסי טען במועד הדיון כי הנתבע 1 שימש כקבלן של חברת ההסעות ולא היתקיימו עמו יחסי עובד מעביד.

חברת הביטוח הכשרת הישוב צורפה כצד שלישי להליך והעלתה טענות הן כנגד חבותו של הנתבע 1, על בסיס דו"ח חוקר שהיא צרפה לבית המשפט, והן כנגד זכויותיו של התובע לתבוע את הפצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב, ולבסוף גם בעיניין אחריותה בשים לב לכך שהנתבע 1 היה בשלילה.

לטענת הנתבע לרכב שלו נגרם נזק של 2,000 ₪ בלבד והוא תיקן אותו על חשבונו, אך הוא נתן לתובע את פרטי חברת הביטוח והתובע פנה להכשרת הישוב.

חברת הביטוח הציגה בכתב ההגנה שהגישה דו"ח חוקר שממצאיו אינם חד משמעיים.

...

בית המשפט נעתר לבקשה זו ואכן ניתן פסק דין כנגד הנתבע 1 על סך למעלה מ 27,000 ₪ התובע פנה ללשכת ההוצאה לפועל, סכום החוב תפח וגדל, והנתבע 1 הגיש בקשה לביטול פסק הדין.

על כן אני קובעת כי לנתבע כן היה כיסוי ביטוחי במועד קרות התאונה.

חברת הביטוח לא טענה בעניין העדר שיתוף פעולה ועל כן אני קובעת כי הנתבעים 1 ו-2 ישאו יחדיו בנזקי התובע, כאשר סכום ההשתתפות העצמית ישולם על ידי הנתבע 1.

התביעות לפיצוי בגין ימי עמידה ועוגמת נפש נדחות.

זאת בעקבות פסק הדין שניתן בתביעה הקודמת שבו המליץ בית הדין לעשות כל האפשר על מנת לאתר תפקיד חלופי עבור התובעת, תוך "בדיקה של התאמה, תקנים, מצבת כוח אדם ומסור לשיקול דעת המעסיק". בסופו של יום המאמצים צלחו והתובעת שובצה בהסכמתה ובשיתוף הועד בתפקיד שהיה מקובל עליה בחברה – תפקיד שיווקי בחטיבת המטענים (סעיף 6 לתצהירו).

החברה אף הגישה דו"ח חוקר פרטי בעיניינה של התובעת (לא השתמשה בו).

התובעת העידה כי מכל רשימת העובדים שלטענתה היתנכלו לה היא החליטה להגיש תביעה אישית נגד שתי הנתבעות הללו מאחר שלדבריה הן היו אחריות ישירות לכך שפוטרה בטענה של קלון עקב גניבה, והן דאגו באופן אישי לערוך אחריה מעקב בתוך החברה וגם מחוץ לה. עוד העידה: "לשיטתי מי שהורה על מעקבים על הכפשת שמי בחברה, שאני לא נימצאת היום בחברה בטענה שאני גנבתי מהחברה שעות הוא אחראי אישית" (עמ' 66 ש' 5-9, 14-16 לפרוטוקול הדיון).

...

מכל האמור לעיל, אנו סבורות כי כלל האירועים לא עלו לכדי מסכת התעמרות והתנכלות בעבודה כלפי התובעת, אלא היו חלק מהפררוגטיבה הניהולית של החברה.

על כן, דין כל טענות התובעת בעניין זה להידחות.

לסיכום דין התביעה להידחות.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו סע"ש 9948-02-20 02 אוקטובר 2023 לפני: כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי מר אריק מאיר - נציג ציבור עובדים גב' יהודית טל - נציגת ציבור מעסיקים התובעת: פרינטק מיכון משרדי בע"מ ע"י ב"כ עו"ד תומר ברזיק הנתבעת: ס.כחילה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ליעד רונדל פסק דין

ביום 17.2.19 הגישו פרינטק ובעליה תביעה נגד גב' סבח לפצוי בגין הפרת הסכם עבודה, גזל סוד מסחרי, אובדן הכנסה, פגיעה במוניטין ועוד (סע"ש 40005-02-19).

במסגרת חומר הראיות הוגשו המסמכים הבאים: חוזה עבודה בין פרינטק לגב' סבח; כתב התחייבות לשמירת סודיות בין פרינטק לגב' סבח; רשימת לקוחות אשר שודלו לפי הטענה לעזוב את פרינטק ורווח חודשי ממוצע; דוח חוקר פרטי ששוחח עם לקוחות פרינטק; תימלול הקלטה מתאריך 7.8.18 בדבר סיום יחסי העסקה של גב' סבח בפרינטק; כתב הגנה של גב' מיטל סבח בתיק סע"ש 40005-12-18.

...

לאור כל האמור עותרת פרינטק לסעדים הללו: פיצוי בגין נזק ממוני בשל הפרת סעיף 62 לפקודת הנזיקין וסעיף 6 לחוק עוולות מסחריות, ולחילופין, בהתאם לסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, בסך 1,118,720 ₪.

טענות הנתבעת יש לדחות את התביעה ולחייב את פרינטק בהוצאות.

אף התביעה לפיצוי בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט נדחית, שכן לא הוכח כי כחילה התעשרה על חשבון פרינטק, ואף לא כי התעשרה על חשבונה שלא כדין, ודוק: "יסודם של דיני עשיית עושר הוא ברעיון השולל התעשרות שלא כדין של אדם אחד על חשבון חברו" [ע"ע (ארצי) 480-05 אלי בן עמי- פלונית (8.7.08)].

אף התביעות ברכיבים אלו נדחות.

סוף דבר, התביעה על כל ראשיה נדחית.