עוד הוסיף כי "אם מרשתך לא תבהיר להורים (עוד היום) – ברחל בתך הקטנה – שהגן עובר בעלות וימשיך לפעול במתכונתו הנוכחית גם בשנה הבאה, מרשי הורה לי לפעול בכל דרך אפשרית על פי כל דין, לרבות – הגשת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, הגשת תביעה נזיקין ובטול ההסכם" (הודעת מייל משעה 12:06, עמוד שני בנ/1).
בעמוד השלישי לתכתובת בין פרקליטי הצדדים (נ/1) מיום 6.7.17, כותב ב"כ הנתבעת לב"כ התובע, בין היתר, כי "בסופו של יום ידענו שזה סיכון שאנו נודיע על העברת בעלות שיהיו חששות ושאלות ורכילות...אני בטוח שמרשך שיגיע ביום שני לגן הילדים (הכוונה ל-10.7.17 – י.ש.) אחר הצהריים יסכם עם רחלי את צורת החפיפה וההורים בסופו של דבר יקבלו את החלטתם לשנה הבאה". לאחר מייל זה, כאמור, הסכימו על הנוסח המוסכם של ההודעה להורים וזו נשלחה על ידי הנתבעת להורי הילדים בו ביום.
בסעיף ו' להסכם נקבע כי תבוצע חפיפה מסודרת על ידי הנתבעת לתובע "כולל פגישה עם הילדים והוריהם, אם הדבר יידרש". התובע אף פנה לנתבעת, ככל הנראה יום אחד לאחר קיום הפגישה שקיימה עם ההורים ביום 5.7.17, ובקש כי תכנס את ההורים בנוכחותו ביום שלישי, 11.7.17 (ראו מיסרון ששלח לתובעת, ת/3; התאריך מוסק על ידי מכך שנירשם במוצג זה שההודעה נשלחה לנתבעת ביום שישי).
...
לפיכך, לא יהא זה צודק ונכון להיעתר לתביעתה הנגדית ולחייב את התובע בסכומים נוספים מעבר למחצית התמורה לפי ההסכם.
בע"א 8850/10 שיר משכנות ותיקים בע"מ נ' הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב (20.8.13) (להלן – עניין שיר משכנות), התייחס בית המשפט העליון למקרה כזה:
"נקודות המבט המנוגדות שביסוד האינטרסים השונים הללו מובילות למסקנה לפיה אם יינתנו פיצויים המגנים על שני האינטרסים באופן מצטבר, גם קיום וגם הסתמכות, יזכה הנפגע בפיצוי שיעמידו במצב טוב מזה שבו היה יכול להיות נתון, בין אם החוזה לא היה מופר ובין אם החוזה לא היה נכרת. מתן פיצוי יתר שכזה יעמיד את הנפגע במצב טוב יותר משהיה באפשרותו להשיג בכל אחד מהמסלולים המתוארים לעיל, ויעשיר אותו שלא כדין על חשבון המפר. על כן, לא מאפשרים לו לזכות בפיצויים שונים אלה במצטבר; מה גם שעל מנת לזכות בפיצויי קיום על הנפגע היה להוציא את אותן ההוצאות שנועדו לביצוע החוזה, בגינן הוא מבקש פיצויי הסתמכות, ולכן יש לנכותן מפיצויי הקיום" (סעיף 16 לפסק הדין; ראו גם סעיפים 17 - 21).
לכן, אף אם הייתי מגיע למסקנה כי ראוי לחייב את התובע בסכום נוסף, הרי שהדבר היה כפוף לכלל לפיו לא מעמידים את הנפגע במצב טוב יותר לולא ההפרה (עניין שיר משכנות, סעיף 22), ובמקרה דנא, רק קבלת דמי שכירות ולא אבדן רווחים, סעד המניח ביטול ולא אכיפה.
