בתוך כך נקבע, כי רשימת עדים תוגש על ידי המבקשת עד ליום 24.01.2024 וכן כי רשימת הבקשות תוגש על ידה עד למועד שייקבע לישיבת קדם המשפט.
...
בתום הדיון שהתקיים ביום זה, ניתנה החלטת בית משפט קמא בגדרה הודגש כי, בסופו של דבר, המבקשת "לא הגישה דבר. לא הגישה דיווח על הדיון המקדמי, לא הגישה רשימת עדים, לא הגישה רשימת בקשות ולא הגישה תגובה לרשימת העדים מטעם הנתבעים [המשיבים – ח' כ']". אומנם, הובהר כי במסגרת הדיון ציין בא כוחה כי הוא השלים את הליך גילוי המסמכים, אך עם זאת, העיר בית משפט קמא, כי המשיבים טענו מנגד "[ש]מדובר רק במתן גישה לכאורית לתיקיית מסמכים מבלי שניתן להם תצהיר גילוי מסמכים".
בהתאם לכל האמור, הוער כי ראוי היה לבחון את דחיית תביעתה של המבקשת, זאת לא רק בשים לב לכך שהיא לא עמדה, לכאורה, בחובות המוטלות עליה מכוח התקנות, אלא גם משום "[ש]ללא עדים, הרי התובעת לא יכולה להוכיח את תביעתה וניתן היה לדחות את תביעתה". יחד עם זאת, קבע בית משפט קמא כי ניתן להסתפק בפסיקת הוצאות, אשר צריך שיביאו בחשבון "את מכלול הנסיבות, לרבות הדיון הקודם וכמובן היקף הסיכון של הנתבעים בתביעה משמעותית שכזו".
בנתון לאמור עד כה, פסק בית משפט קמא הוצאות על סך 80,000 ש"ח לחובת המבקשת, כאשר 60,000 ש"ח מתוכם ישולמו לטובת המשיבים; והסכום הנותר, על סך 20,000 ש"ח, ישולם לטובת אוצר המדינה.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מדחייתה, בלא צורך בתשובת המשיבים.
אולם, בהתאם לכל האמור לעיל, מובן כי אין מנוס מדחיית הבקשה שלפניי, זאת בשל הוראת סעיף 1(8) לצו.
סוף דבר: הבקשה נדחית אפוא.
