הגשת בקשה לפירוק חברה על ידי עובדים בשל חדלות פירעון

נקדים את המאוחר ונציין כבר עתה, כי כשנה לאחר הגשת תביעותיהם של התובעים הוגשה בקשה לפירוק נגד החברה על ידי עובדים אחרים של החברה לבית המשפט המחוזי בחיפה (תיק פר"ק 26535-12-09), עקב חידלות פרעון.

...

תביעותיהם של שני התובעים לתקופת עבודתם בנתבעת 2 – נדחות.

תביעתו של ולרי כלפי הנתבע 1 – נדחית, ואילו תביעתו של איגור כלפי הנתבע 1 מתקבלת בחלקה בלבד, ואנו מחייבים את הנתבע 1 לשלם לאיגור את הסך של 3,881 ₪ בגין פיצויי הלנה על האיחור בתשלום שכרו.

ובאשר להוצאות ההליך – בהינתן החלק המזערי מתוך התביעה הכוללת שבה זכה איגור, היה מקום לכאורה לחייב את התובעים בהוצאות הנתבע בגין הליך זה, ואולם, בהינתן תביעות הקיזוז חסרות השחר שהגיש הנתבע ובהינתן כי חלק לא מבוטל מטענותיו של הנתבע – נדחו לגופן, אנו סבורים כי התוצאה הראויה והצודקת במקרה זה היא שכל צד ישא בהוצאותיו הוא.

מלוא פעילות ותפעול התובעת עבר לידי חברת ג'קי בחודש 1/2015, וכבר ביום 9.2.2015 הוגשה על ידי התובעת עצמה בקשה לפרוקה בשל חידלות פרעון.

...

הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 1,541,927 ₪.

ההודעה כנגד הצדדים השלישיים – נדחית.

המפרק ניהל את התובענה עבור החברה ובמלוא הצניעות אני סבורה כי שכר הטרחה שנקבע לפני תחילת ההליכים הוא ראוי, בהתחשב בהיקף ההליך המתואר לעיל.

ערבות אישית של הנתבע - במעמד החתימה על הסכם ההקצאה, חתם הנתבע באופן אישי על מיסמך שכותרתו "כתב התחייבות וערבות אישית", במסגרתו התחייב כי לאחר החתימה על הסכם ההקצאה והזרמת הלוואת הבעלים על ידי התובעת, ככל שחברת קומ לא תוכל להשיב את סכום ההזרמה או במקרה של חידלות פרעון של חברת קומ או פירוק והליכים נוספים, ישיב הוא באופן אישי את הסכום שהעמידה התובעת לחברת קומ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק.

הליך פירוק לחברת קומ - כחודשיים לאחר מכן, בחודש אפריל 2019, הוגשה בקשת פירוק כנגד חברת קומ על ידי עובדי החברה, בטענה כי לא הופרשו עבורם כספים לקופות הגמל.

אף בעיניין זה אציין מבלי להרחיב , כי הודעה כאמור נשלחה במכתב התובעת מיום 25.2.19 (בו צוין כי "... אם בפרק הזמן המנוי בסעיף 66 הנ"ל לא תושב לחברתנו הלוואת הבעלים, חברתנו תבכר לפרוש מהחברה ולהחיל המנגנון הקבוע בסעיף") ובהודעת דוא"ל מיום 26.2.19 (בה צוין כי "אבקשך לטפל בהחזרת הלוואת הבעלים..". אציין, כי השמוש במילה "תבכר" מבטא בחירה והחלטה בעיניין הנידון מצד התובעת, בשפה שאין בה לטעמי עמימות כלשהיא, בנגוד לטענת הנתבע בהקשר זה. זאת, בפרט נוכח העובדה כי מטעם חברת קומ והנתבע נימסרה היתייחסות ותגובה להודעה זו, בהודעת דוא"ל מיום 26.2.19, באופן המשקף הבנה ברורה לעניין כוונת התובעת בהודעתה.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים במישור העובדתי והמשפטי, אני מוצאת כי דין התביעה להידחות.

בכתב הסכמה זה, התחייבה התובעת (וכן בעלי המניות האחרים לצידה) כדלקמן: " ... הואיל והוסכם בין הצדדים כי, הלוואות בעלי עניין יהיו נחותות ונדחות מפני זכויותיה של קרן ארבל

אני סבורה, כי מעבר להיות תוצאה זו מתחייבת לאור הוראות חוק הערבות הנ"ל, הרי שהיא אף הולמת במקרה דנן את הרציונל אשר בבסיס דיני הערבות.

כמו כן, הצהיר שאף הוגשו תביעות על ידי עובדים זרים שנאלצו לסיים תפקידם בטרם עת, כאשר הנזק המצטבר מסתכם ב-8 מיליון ₪.

בית המשפט לא שוכנע שהסדר הפשרה החמשי משרת את תכלית החוק "לאכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו". עוד קבע בית המשפט, כי גם אם מצבה של המסעדה הורע עקב משבר הקורונה, הרי שתקופה זו חלפה, ולא נטען לחדלות פרעון של המסעדה, ולא הוגשה בקשה לפירוק החברה בעלת המסעדה.

...

בנוסף, ולשם הבטחת פיקוח על ביצוע הסדר הפשרה, אני מורה שמלוא הגמול ומחצית משכר הטרחה, ישולמו בתוך 45 יום.

סוף דבר לאור האדנים המפורטים דלעיל, מצאתי לנכון כי יש לאשר את הבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן בשישית.

אני קובעת התיק לתז"פ ליום 1.7.23 עד לאותו מועד ידווחו הצדדים לבית המשפט אודות השלמת ביצוע ההסדר.

לטענת הנאמנת, בסוף 2019 התערערה יציבותה הכלכלית של החברה ומצבה התזרימי הלך והחמיר, ואין עוררין כי המשיב היה בין הראשונים שזיהה את חידלות הפרעון של החברה, הבין שהליך חידלות פרעון נמצא "מעבר לפינה", והודע לו אודות הגשת בקשה לצוו פתיחת הליכים שהוגשה ביום 29.3.20.

הודעה על הגשת הבקשה פורסמה על ידי הממונה ב-7.4.20, וב-24.6.20, וחזקה שהמשיב היה ער לה. ביום 29.7.20 נדחתה הבקשה על ידי בית המשפט מן הטעם שלא הוכחה חידלות הפרעון של החברה.

המכתב שנושא תאריך 1.9.20, שוגר למשרדי החברה ביום 10.9.20, אך נימסר ליעדו רק ביום 8.12.20 על פי אישורי המסירה שהוצגו בבית המשפט, הנסתרים על ידי העובדה שבאסיפה של החברה מיום 18.9.20 עמד על סדר היום "מכתב התראה על אי תשלום חובות החברה לעובדים והתראה לפירוק החברה". בקשה שנייה לפתיחת הליכים הוגשה ביום 22.12.20, ולטענת הנאמנת, מועד ההגשה אינו מקרי, ובעלי המניות והמשיב ניסו לבטח את המהלך שרקמו יחד ולתקוע מקילות בגלגלי סעיף 219.

...

ב"כ המשיב טען תחילה שלא התכונן לשאלה זו, משום שהטענה בדבר זכותו של המשיב לשעבוד שוטף הועלתה לראשונה על ידי בית המשפט ולא על ידי הנאמנת, והוא לא התכונן לה. הסבתי את תשומת לבו לכך שהנאמנת טענה שבידי המשיב רק שעבוד שוטף בסעיף 34 לבקשתה, ובסופו של דבר, אם הבנתי נכון את טענתו, הוא טען שהשעבוד השוטף חל על הזכויות שיש לחברה כלפי לקוחותיה לפי שטרות שלא הופקדו אצל המשיב, להבדיל מהשטרות שהופקדו אצל המשיב שעליהם חל השעבוד הקבוע.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת הנאמנת לביטול הפעולות כלפי המשיב.

אין בכך כדי לפגוע באפשרות להגשת בקשה כלפי בעלי המניות, הדירקטורים או הערבים בגין אותן עובדות שנטענו בבקשה זו. בהקשר זה אציין כי בעלי המניות, שהם הדירקטורים, צורפו כמשיבים לבקשה לפי החלטתי מיום 4.4.23, אך לא הגיבו לה ולא התייצבו לדיון.