הגשת בקשה לאיחוד הדיון בתובענות בעלות נושא משותף

בתחילת הדיון דווחתי על קיומה של תביעת הנתבע ועל הסיבה שבגינה היא לא הוגשה כתביעה שכנגד ועל הסיבות שבגינן לא הגישו הצדדים עד אותו שלב בקשה לאיחוד דיון בין שתי התביעות.

, בישראל על סמך חיים משותפים בלישכת מנהל האוכלוסין וההגירה בתל-אביב עד קבלת אשרה מסוג ב-1.

מלשון ההסכם ברור למדי כי ההסכם עוסק בשני שירותים משפטיים נפרדים, גם אם בעלי זיקה עניינית האחד לשני – נושא הסדרת המעמד ונושא הסדרת הכניסה.

...

סיכום תביעת התובעת – מתקבלת חלקית.

תביעת הנתבע – נדחית.

המשמעות האופרטיבית/כספית של כל הנ"ל היא שהנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 7,550 ₪, שהינו ההפרש בין המקדמה ששולמה לבין מחצית מהתמורה הכספית ההסכמית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (להוצל"פ) 22.4.21 ועד יום התשלום המלא בפועל.

הנתבעת 2 (להלן – "הנתבעת") היא חברה שעסקה, כך לפי הנתבעים, בתחום הבריאות והיא אינה פעילה היום (סע' 11 לכתב ההגנה), והנתבע 1 (להלן – "הנתבע") הוא הבעלים והמנהל שלה.

3.4 בקשות שהוגשו לאיחוד הדיונים בתובענות נדחו על ידי בהחלטות מיום 12.1.21 בהליך זה ומיום 18.2.21 בהליך הראשון.

בנספח א1 כלל לא צוין נושא ההשקעה של הכספים, ובשונה מהאמור בהסכמים נספחים ב2-ב5, הסך של 110,000 ש"ח, הסכום הראשון שהעבירה תמר, מתוך הכספים המשותפים שלה עם התובע - הועבר לחשבונו הפרטי של הנתבע, ולא לחשבון הנקוב בטבלה מס' 1 בהסכמים נספחים ב2-ב5, אף נרשם כי הסכום ניתן כהלוואה.

...

הימנעותם של הנתבעים מהבאת עדים רלוונטיים, הגשת מסמכים שהוכנו על ידם ואשר הוגדרו ע"י הנתבע עצמו ככוזבים תומכים במסקנה שלא היו כל השקעות, לא היה כל מסחר, והכספים שנמסרו לנתבעים בידי התובע פשוט נלקחו ע"י הנתבעים לשימושם, ואין לדעת מה עלה בגורלם.

אני דוחה את טענות הנתבעים בדבר העדר סמכות עניינית של בית משפט זה, את טענותיהם בדבר יחסים מיוחדים עם התובע כעילה לאי השבת הכספים שקיבלו לידיהם, אף דוחה את ניסיונם לטעון כי הכספים שנמסרו להם ע"י התובע הושקעו על ידם בשוק ההון, טענה שכלל לא הוכחה לפניי.

אני קובעת, כי הנתבעים קיבלו מהתובע כספים, עשו בהם שימוש כלשהו שטיבו לא הובהר על ידם, ובניגוד להתחייבותם בכתב כלפי התובע – מסרבים להשיבם בטענה, שלא הוכחה, כי "הפסידו את הכל במסחר בשוק ההון". החוב לתובע 6.1 בכתב התביעה וכן בסיכומיו דורש התובע מחצית מהסכום שננקב בידי הנתבעים במסמך שערכו ביום 23.12.18 (נספח ג3 לתצהיר התובע), קרי: מחצית מהסך של 3,770,495 ש"ח, כלומר – 1,885,247 ש"ח (בתוספת הסך של 180,000 ש"ח – דרישה שכבר דחיתי לעיל, ועגמת נפש ונזקים עקיפים בסכום של 144,753 ש"ח, אליהם אתייחס להלן).

הנפקת אישור ניכוי מס במקור שבו אחוז מס כולל שלוש ספרות לאחר הנקודה העשרונית, כדרישת המבקש, כרוכה בעלות גבוהה מאוד הן לקופה הציבורית והן לכלל המייצגים באשר היא דורשת שינוי במערך המיחשוב, וכל זאת רק כדי שבתקופת הביניים, עד למועד שבו תיקבע הכנסתו הסופית של העובד, ייקבע שיעור ניכוי "מדויק" על פי נתונים שאינם סופיים ואינם וודאיים.

התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב."

בעיניין גבע נקבע שעל המבקש בהליך של תובענה ייצוגית לפתוח תחילה בהליכי ההשגה הנדרשים על פי דין המס הספציפי, ורק אם עמדתו לא תיתקבל במסגרת זו - יגיש ערעור ובקשה לאישור תובענה ייצוגית, והדיון בשניים יאוחד.

בעניינינו מדובר בנושא בעל חשיבות עקרונית אשר לטעמי ראוי להיכלל בגדר החריגים לכלל.

...

סוף דבר לשלב מקדמי זה הוכיח המבקש, במידת ההוכחה הלכאורית הנדרשת, הן את קיומה של עילת תביעה אישית והן את קיומה של עילת תביעה לקבוצה, המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, הרי שיש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית.

על פי סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, אני מורה כדלהלן: הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא קבוצה הכוללת כל נישום אשר פנה בבקשה לתיאום מס במהלך 24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית והופק עבורו אישור המורה על ניכוי מס בשיעור שהוא פועל יוצא של עיגול האחוז כלפי מעלה בהתאם לשיטה בה נוהגת המשיבה לעניין זה. התובע המייצג הוא מר מיכאל גומברג.

מדובר באיחוד דיונים ב-13 תביעות שהוגשו ע"י 344 תובעים שונים, המיוצגים כולם ע"י משרד עו"ד עומר נירהוד, כנגד הנתבעת 1 וכנגד נתבעים נוספים, חלקם חופפים, כאשר אין זהות מלאה בין בעלי הדין בהליכים השונים.

בתמצית טוענים התובעים כי עילות ההטעיה ומצגי השוא משותפות לכלל התביעות, שאלת אחריות נושאי המשרה ובעלי השליטה בנתבעת 1 (הנתבעים בכל 13 התביעות) היא שאלה משותפת וזהה בכל 13 התביעות וכך גם הסעדים המבוקשים בהן (למעט בת.א. 59927-12-20).

בתשובתם לתגובת הנתבעים לבקשה לאיחוד הדיון טוענים התובעים, בתמצית, כי טענת הנתבעת 1 לפיה הבקשה לאיחוד הדיון מהוה "שינוי חזית משמעותי" אינה נכונה וכי הטענה להטעיה שיטתית אינה תחליף להטעיה האישית, אלא באה בנוסף לה, וכי טענה זו נכללה בכתבי התביעה השונים; כי טענת הנתבעת 1 לפיה סוגיית הפרת חובת פירסום תשקיף ראוי לה להתברר בנפרד אינה נכונה; כי טענת הנתבעת 1 לפיה התובעים הם שבחרו לנהל תביעות נפרדות אינה רלוואנטית שכן עובר להגשת התביעה, הגשמה הכירה כל אחד מהתובעים, אבל התובעים לא הכירו אחד את השני וכי בקשת התובעים להתגבש לקבוצה גדולה נעשתה בהליך התגבשות "אבולוציוני"; כי טענת הנתבעת 1 לפיה יש לבחון את מצבו הסובייקטיבי של כל תובע בנפרד אינה רלוואנטית לשאלת האיחוד מאחר וככל ובית המשפט יחליט כי עליו לשמוע כל אחד מהתובעים יכול לעשות כן בין אם במאוחד או בבירור התביעות בנפרד; מאחר וחלק גדול מהתובעים מושקע במספר מיזמים של הגשמה ולכן אף הבחינה הסובייקטיבית צריכה להיות כוללת ולא פר מיזם; ומאחר ואיחוד התביעות לא ימנע מהנתבעת 1 לטעון טענות ספציפיות כנגד תובע זה או אחר.

...

אני סבורה כי איחוד הדיון ב-13 התביעות יביא דווקא לסרבול ההליך ובפרט כאשר הנסיבות העובדתיות, אף אם קיים דמיון מסוים ביניהן, שונות ומצריכות בירור נפרד לגבי כל פרויקט ופרויקט.

יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת רות רונן בהחלטתה לאישור התובענה הייצוגית בעניין קרן הגשמה (ת"צ (ת"א) 59659-02-20 תום רייס נגד קרן הגשמה בע"מ [פורסם בנבו] (20.4.2021)) במסגרתה נדחתה בקשת האישור בכל הנוגע לעילת ההטעיה, אשר צוטטו בתשובת הנתבעים לבקשה: "לצורך בחינת טענת ההטעיה, היה מקום לבחון ביחס לכל המשקיעים האם המצגים...אליהם הם נחשפו, אכן הטעו את כל אחד ואחד מהם. גם בהקשר זה ייתכנו הבדלים בין המשקיעים השונים. כל אחד מהם עשוי היה להבין את הפרסומים והמצגים באופן שונה, בין היתר לאור ידיעותיו, הבנתו, ניסיונו, היכרותו את תחום הנדל"ן". לנוכח ריבוי התובעים בכל אחת מן התביעות ולנוכח ריבוי הפרויקטים בעניינם הוגשו התביעות, הרי שאף מבלי שתאוחדנה מדובר בתביעות מורכבות לבירור ואני סבורה כי לעת הזו, איחודן יקשה על בירור התביעות, ויביא דווקא לסרבול ההליכים שלא לצורך חלף ייעולם ופישוטם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ביום 18/2/24 הגישו הנתבעים בקשה לאיחוד הדיון בתובענות, היא נושא ההחלטה דנן.

על אף שהמסכת העובדתית ברקע ההליכים זהה בעיקרה וישנן שאלות משותפות הטעונות בירור בשני ההליכים, דומה כי הזהות בין העילות שביסוד ההליכים מצומצמת.

"...עם זאת, כאשר התביעה המאוחרת בזמן הוגשה זמן רב מאוד לאחר התביעה המוקדמת, באופן שיעכב מאוד את הדיון בה או שאיחוד התובענות יסבך מאוד את הדיון בתובענה המאוחדת – בית המשפט עשוי לקבוע כי האנטרס של בעלי הדין גובר על האנטרס הצבורי." (רוזן צבי, עמ' 266).

...

" בנדון, מקובלת עלי טענת התובעים כי איחוד הדיון בתובענות עלול להביא לעיכוב בבירורן וסרבול הדיון בהן.

אשר על כן, דין הבקשה - להידחות.

הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות הבקשה בצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪, תוך 30 ימים מהיום.