הגשת בקשה חדשה להיתר בניה

לאחר שאושרה תכנית הבינוי המתוקנת, נדרשו העותרות להגיש בקשה חדשה להיתר בנייה התואם את תוכנית הבינוי המתוקנת.

...

בשנת 1995 הגישה החברה להגנת הטבע התנגדות לתכנית בנימוק כי אין לאפשר בנייה שאינה תואמת את אופי האזור.

הוועדה המקומית טענה כי נציגת הוועדה המחוזית הסכימה להיתר המתוקן ואילו המדינה טענה כי כוונתה הייתה לסיכום המשנה ליועמ"ש).

מסקנתי היא אפוא כי, כדברי יו"ר הוועדה המחוזית, מר עודד פלוס, ככל שהאוהל יוקם מבד, הן הגג והן הקירות, אין חריגה מהגדרת "אוהל" בתכנית אם הדופן שפונה לבריכה תהיה מזכוכית או אלמנט שקוף אחר וכן אם באחת הדפנות תשולב דלת כניסה מעץ או מחומר אחר שאינו בד. גם אם הפרשנות היחידה האפשרית להגדרת "אוהל" בתכנית היא לאוהל העשוי בד בלבד וכאמור לעיל, איני סבורה כך, הרי שיש לאפשר הוצאת ההיתר המתוקן בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית (או עקרון התוצאה היחסית).

לאור כל האמור לעיל, ובקבלי את העתירה, אני מורה למשיבה 1 – הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אילת, להנפיק לעותרות את ההיתר המתוקן, לאחר שהמשיבה 4 – רשות מקרקעי ישראל, תחתום על התכנית המתוקנת.

ראשית, ככל שיהיו בידי העותרת ראיות המוכיחות כי הבית איננו חורג אל תוך שטח צו איסור הבנייה, הרי שאין בפסק דיני כדי למנוע ממנה את האפשרות להגיש בקשה חדשה להיתר בנייה, או לנקוט בכל הליך אחר שתכליתו להביא לכך שהמשיבים יבחנו מחדש את עמדתם בנושא זה. כמו כן, כפי שציין בדיון ב"כ העותרת, ובצדק, כמובן שפתוחה הדרך בפני העותרת לפנות אל המשיבים בבקשה להחרגת הבית שבנתה מתחולת צו איסור הבנייה.

...

לפניי עתירה במסגרתה מבקשת העותרת, תושבת האזור אשר בנתה ללא היתר בית מגורים בצור באהר, לבטל צו הריסה שהוצא נגד הבית, ולהורות למשיבים להיעתר לבקשתה לקבלת היתר בנייה שהוגשה במטרה להכשיר את הבנייה הקיימת.

העולה מן האמור לעיל הוא, שבצדק נדחתה בקשת העותרת לקבלת היתר בנייה, ומכאן שדין העתירה להידחות.

ושנית, אם וככל שתינתן החרגה לבית, או במקרה שהמשיבים ישתכנעו כי הבית איננו חורג אל תוך שטח צו איסור הבנייה, אזי אני קובע כי עניינה של העותרת יחזור לדיון בוועדת המשנה לתכנון ורישוי, על מנת שזו תנמק ותבהיר את קביעתה לפיה העותרת לא הוכיחה את זיקתה "לתא השטח לגביו הוגשה הבקשה". הבהרה זו נדרשת לנוכח טענת העותרת, מחד, לפיה די בכך שהיא הבעלים של 1:20 מהחלקה הגדולה כדי לענות על התנאי של קיום זיקה לחלקה האמורה, אל מול טענת המשיבים, מאידך, כי היעדר הזיקה שעליו מדברת ההחלטה נוגע לעובדה שלא הוצגו אישורים בדבר הסכמת כל בעלי החלקה לבקשת ההיתר.

אשר על כן, העתירה נדחית בכפוף לאמור לעיל.

במכתב מתאריך 25.2.2014 הודיע מהנדס הועדה המקומית לב"כ התובעים, שמכיוון והתובעים לא החלו בעבודות הבניה תוך שנה מקבלת ההיתר, הרי שההיתר פקע ויהיה עליהם להגיש בקשה חדשה להיתר, כאשר בנסיבות אלה זכאית הועדה המקומית לידרוש תנאים נוספים לצורך חידוש ההיתר, כגון חוות דעת יועץ קרקע ויועץ בטיחות.

...

נוכח התקלה שהייתה בהוצאת היתר הבניה, משלא צוין בו כי טרם קוים התנאי בדבר הגשת חוות דעת יועץ בטיחות, תקלה עליה עמדתי לעיל, ובדבר קיומה הודה מהנדס הועדה המקומית בעדותו (עמ' 91 לפרוט' מיום 5.12.2021, ש' 16), אני מורה שלא יהא צו להוצאות ביחסים שבין התובעים לבין הועדה המקומית.

נוכח דחיית התביעה, אני מורה על דחיית ההודעות לצדדי ג'.

שעה שמר מלכה הוא שיצר את המתלול, כפי שהודה, כשעקב מתלול זה נוצרה השתלשלות העניינים שהביאה להגשת ההליך דנן, הגם שנדחית ההודעה לצד ג' כנגדו, עקב דחיית התביעה כנגד שולחת ההודעה (הועדה המקומית), איני מוצאת לנכון לחייב את שולחת ההודעה בהוצאותיו.

נטען, כי עסקינן בבעלי דין אשר במשך כ- 5 שנים עשו כל שלאל ידם בכדי לחמוק מבצוע פסק הדין באמצעות מחדל מכוון של חוסר יוזמה לקידום הליכי הרשוי בועדת התיכנון והבניה, כאשר מחד הם מסכימים לדחיית בקשתם להיתר, בטענה שכביכול הם מתכוונים להגיש בקשה חדשה, ומאידך לא מגישים שום בקשה חדשה במשך כ- 3 שנים.

...

בא כוח המבקש התייחס לעניין זה בפרוטוקול הדיון מיום 18.2.2019 בציינו: "לשאלת ביהמ"ש מה באשר לחלופות האחרות, אני משיב שאם ביהמ"ש ייקבע שהם לא ביצעו ולכן החלופה היא שהם יפקידו 300,000 ₪ ואנחנו נבצע אנו נעשה זאת, כל עוד אין קביעה כזו של בימ"ש אנו נפנה בהליך המתאים ואז יאמרו לנו שלא ניתן לבצע. אנחנו פועלים אומנם בצעדי צב, אבל פועלים כך הם יטענו. החלופה לא קיימת בעצם. הדרך היחידה לקיים את פסקי הדין היא על ידי אכיפה על ידי פקודת הביזיון ...". אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, לשון סעיף 118 לפסק הדין של בית משפט השלום לא מחייבת מתן קביעת שיפוטית כאמור.

לאור כל האמור מצאתי, כי ההליך בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט אינו ההליך המתאים לצורך קידום יישום פסק הדין נשוא הבקשה וכי אין מקום להפעיל את הסנקציות בהתאם לפקודת בזיון בית משפט.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

גם בבחינת הטענות במבחן ההיגיון הפשוט, ואופן הסדרת עינייני הרשוי בבנייה, לרבות בפרוייקטים מסוג הפרוייקט עסקינן, הרי שבבקשה לקבלת היתר כוללים את כל פרטי הבנייה שמתעתדים לבנות, כדי שלא ייגרם עיכוב בתהליך קבלת ההיתר, או שלא יתעורר צורך בהגשת בקשה לשינויים, להכללת פרטים חדשים בבנייה, שזכרם לא בא בבקשה המקורית להיתר, כאשר שינוי או חריגה מההיתר המקורי, מצריך הגשת בקשה נפרדת, לשינויים.

...

לסיכום: התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי.

כמו כן הנני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת במסגרת התביעה שכנגד, סך של 70,000 ש''ח להיום.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו, ומעבר לחיובים שצויינו לעיל, אין כל חיוב נוסף.