הגשת בקשה זהה לשתי ערכאות שיפוטיות

בתאריך 8.6.20 הוגשו לתיק שתי בקשות/הודעות שעניינן זהה: האחת – הגישו הנתבעים ובגדרה עתרו לשינוי זהות המומחה מטעם ביהמ"ש ; והשנייה- הודעת המומחה ובמסגרתה הוא ציין כי שותפו למשרד, ד"ר אברהם בן עזרא, ערך בחודש מרץ 2019 חוות דעת עבור מישפחת קפלן, באותו יישוב כינרת שבו מתגוררים התובעים כאן, בגין ליקויים בבית אשר ניבנה ע"י הנתבעת 1.

בית המשפט העליון שהותיר את המינוי על כנו, קבע את הדברים הבאים היפים לענייננו: "גם אם אניח כי הפרקטיקה המקצועית של המהנדס בן חורין כרוכה במתן חוות דעת לדיירים, אין לראות בעובדה זו, כשלעצמה, משום פסול מובנה הדבק בו מלשמש מומחה מטעם בית המשפט בהליך תביעה הדן בליקויי בנייה המתנהל בין דיירים לקבלן בנייה. חזקה על בעל מיקצוע המתמנה כמומחה מטעם בית המשפט, המתבקש ליתן חוות דעת מקצועית אובייקטיבית, כי יעמוד במשימה זו כיד המקצועיות וההגינות המתחייבת ממעמדו המקצועי ומכח היותו ממלא תפקיד מטעם בית המשפט. העובדה כי במסגרת עבודתו המקצועית הוא נוהג לתת חוות דעת מקצועיות לסקטור אחד יותר מאשר לסקטור אחר אין בה כשהיא לעצמה כדי לפסול מיניה וביה את אמינותו כמומחה בלתי תלוי המתמנה מטעם ערכאה שיפוטית". עוד נקבע שם כי – "תקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פוסלת אדם מלשמש מומחה מטעם בית המשפט אם יעץ או חיווה דעתו לאדם בענין שבמומחיותו ומבקשים להזמינו כמומחה באותו ענין כשאותו אדם צד בו. במצב דברים זה מתעורר חשש לניגוד עניינים העלול להתעורר בין שירות המומחה לבעל הדין לבין השרות אותו הוא מתבקש ליתן לבית המשפט באותו ענין עצמו". חזקה זו ניתנת לסתירה מקום בו יוכיח בעל הדין שמבקש את פסילת המומחה כי קיים חשש ממשי שזכויותיו תפגענה (רע"א 6142/16 פלוני נ' מרכז רפואי שיבא- תל השומר (החלטה מיום 28.9.16)).

...

לאחר עיון ושקילה, לא שוכנעתי שיש מקום להורות על ביטול מינוי המומחה בן עזרא בתיק דנן, משלא הוכח קיומה של עילת פסלות, ואבהיר.

על יסוד כל המקובץ לעיל, הבקשה נדחית ואין מקום להורות על שינוי זהות המומחה.

הנימוק השני, פקודת בזיון בית משפט חלה על "כל סוגי ההליכים" ואין צורך בהוראה "מחילה". סעיף 6 (1) לפקודת בזיון בית משפט, קובע שלכל שלוש הערכאות (עליון, מחוזי ושלום) "תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". ב-רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.7.13) (להלן: עניין דן מיחזור) הועלתה הטענה על ידי המבקשים שפקודת בזיון בית משפט חלה רק על הפרות של צוים שפוטיים שניתנים בהליך אזרחי, וזאת על מנת למנוע את השמוש בפקודת בזיון בית משפט על צו הריסה שניתן כנגדם לפי חוק התיכנון והבניה במסגרת גזר דין.

ניתן צו כאמור בסעיף 235(א) או בסעיף 237(א) "בסעיף זה – הצוו הנוסף", בתוך שנה מיום מתן צו שפוטי למניעת פעולות או צו הפסקה שפוטי, לפי העניין, רשאי מי שניתן לו הצוו הנוסף להגיש בקשה לביטול הצוו הנוסף, לבית המשפט המוסמך כהגדרתו בסעיף 234(ג), שהוא בית משפט האחרון שדן בצו מניעת הפעולות או בצו ההפסקה השפוטי, לפי העניין, בתוך 24 שעות ממועד המצאת הצוו, ויחולו על בקשה כאמור, הוראות סעיף 229, בשינויים המחויבים.

למעשה, שני התנאים המצטברים שצוינו לעיל ואשר מהוים תנאים מקדמיים לשימוש בפקודת בזיון בית משפט, הם זהים לשני הרכיבים שנכללים בבירור העובדתי הממוקד שיש לעשות לפי סעיף 237 לחוק התיכנון והבניה, קרי מצד אחד בירור מהות ההיבטים האופרטיביים של צו הפסקה שפוטי, ומצד שני, בירור לגבי השאלה האם הצוו הופר, או לא, ואם כן באיזה אופן.

...

כמו כן, הנני קובע כי תיקון 116 לחוק התכנון והבניה לא גרע במאומה מהסמכות של בית משפט להיזקק לפקודת בזיון בית משפט בשל הפרה של צווים שיפוטיים שניתנו מכוח פרק י' הנוכחי לחוק התכנון והבניה.

במישור הקונקרטי, הבקשה שבפנַי להטלת צו מאסר וקנס על המשיבים לפי פקודת בזיון בית משפט, דינה להידחות וזאת מאחר וקיימת "דרך חמורה פחות" לאכיפת צו ההפסקה השיפוטי שניתן בהחלטה הראשונה בשלום ביום 29.5.18, והיא מסלול האכיפה שמופיע בסעיפים 237 ו-238 לחוק התכנון והבניה.

בכפוף לכל האמור לעיל, הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, נדחית.

לאחר שנדחתה הבקשה לסילוק על הסף, הגיש הנתבע בקשה נוספת לעיכוב הליכים, עד לבירור תום הליכי חידלות הפרעון של הנתבעת 1 (להלן- הבקשה השניה).

עיכוב ההליכים יוביל לחסכון בזמן שפוטי ובמשאבים, למניעת הכבדה על היריב והמנעות ממצב בו שתי ערכאות שיפוטיות יגיעו להכרעות סותרות.

בתשובה לתגובת התובע השיב הנתבע כי תביעת החוב זהה לתביעה שהוגשה בתיק זה כנגד המכללה, ולכן קיים חשש ממשי להכרעות סותרות בשתי ערכאות.

...

כן יש להביא בחשבון את מידת הפגיעה בתובע, כך שגם אם יש ממש בבקשה לעיכוב הליכים, אולם הבקשה תביא לפגיעה קשה ביוזם ההליך- יש לדחות את הבקשה (רע"א 2314/02 גידולי שדה נטופה - אגודה שיתופית בע"מ נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(5) 305, 310 (2002).

בעניין שופרסל נקבע כי עובד אינו חייב לפנות להליך תביעת חוב ולמצותו, והוא רשאי לבחור ממי להיפרע, בתנאי שאין הוא נפרע בכפל (פסקה 13): "אכן, לעובד זכות להגיש תביעת חוב למנהל המיוחד ולהגיש תביעה לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי. אולם, שופרסל לא הצביעה על מקור נורמטיבי המחייב את העובד למצות הליך זה בטרם תתברר תביעתו נגדה. אין כל דמיון בין הגשת תביעה בבית הדין לעבודה כנגד שופרסל על יסוד חבותה הנטענת כמפורט בכתב התביעה  לבין הגשת עתירה לבג"צ בטרם מיצוי הליכים אחרים, או הגשת תביעה לבית הדין לעבודה כנגד ארגון העובדים בטרם מוצו ההליכים הפנימיים על פי תקנון ארגון העובדים. במאמר מוסגר יצוין כי הצגת הדברים על ידי שופרסל – שלפיה כל  שעל העובד לעשות הוא לממש את פסק הדין באמצעות פנייה למנהל המיוחד ולמוסד לביטוח לאומי -  אינה מדויקת, שכן נוכח העובדה שפסק הדין ניתן בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות סביר להניח כי תביעת החוב לא תאושר ללא בדיקה, ועל העובד להוכיח את תביעתו למנהל המיוחד/המוסד לביטוח לאומי." לאחר ששקלתי את טענות הצדדים היטב, הגעתי לכלל מסקנה כי אין הצדקה להיעתר לבקשה.

סוף דבר הבקשה לעיכוב ההליכים נדחית.

השופטת חני אופק-גנדלר לפנינו שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אירית הרמל ונציגי הציבור גב' אורנה רזניק ומר אסי מזרחי; סע"ש 23986-04-21) בגדרה נתקבלה בחלקה בקשתו של מר יוראי פרידמן (להלן: העובד) למחיקת חלקים מכתב ההגנה ומכתב התביעה שכנגד שהגישה נגדו חברת ורדי, פרידמן, דוידזון ושות' בע"מ (להלן: החברה או המעסיקה).

אמנם כלל זה מצר את גישתו של התובע לערכאות שיפוטית בגדריה של תובענה נוספת שמבקש הוא להגיש, ואולם עוצמת הפגיעה בזכות הגישה לערכאות מופחתת שכן כלל השתק העילה מיוסד מבחינה רעיונית על תפיסת מיצוי העילה בערכאות שיפוטיות, שהרי לתובע ניתן יומו בבית המשפט ביחס לעילה זו במסגרת  תובענה הקודמת שהגיש".

אשר למשמעותו של המונח "עילת תביעה" לעניין הכלל של "מעשה בית דין" יפים הדברים שנאמרו בע"א 8/83 גורדון ואח' נ' כפר מונאש ואח', פ"ד ל"ח(4) 797, 801 לפיהם: "המונח 'עילת תביעה' לעניין 'מעשה בית-דין' שונה ממובנו של מונח זה לעניין פסיקה בתובענה: 'מבחן זהות העילה לעניין טענת מעשה בית-דין רחב הוא, והעקרון של מעשה בית-דין יחול, גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים, שלא פורטו בתביעה הקודמת. אין לדקדק במרכיבים מישניים, ויש לראות את העיקר - את התשתית הבסיסית של העילה')". בע"ע 16350-11-11 עזבון המנוח איגור איפראימוב ז"ל – ביליק פליקס תעשיות מתכת בע"מ (25.10.15) נאמר כי: "המבחן לקביעה אם קיים השתק עילה הוא מבחן זהות העילה, ולא מבחן זהות הסעד... נוכח העובדה שהמבחן לכלל השתק עילה הוא זהות העילה ולא זהות הסעד, גם אם הסעדים הנתבעים בהליך השני שונים, "השתק עילה מקים מחסום דיוני לפני כל תביעה נוספת באותה עילה שמוצתה בפסק הדין קודם, לאחר שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, ומונע מבעד הצדדים או חליפיהם לחזור ולתבוע בשל אותה עילה, אפילו אם הם מבקשים להעמיד למחלוקת פלוגתות שלא הועלו בתובענה הראשונה" (עב"ל (ארצי) 765/07 עווני אבו הדואן נ' המוסד לביטוח לאומי (4.9.2008)).

...

בנסיבות אלו בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לעסוק ו/או ליתן שירותים ו/או לקיים קשרים עסקיים כלשהם בתחום הביטוח העסקי עם מי שהיו והינם לקוחותיה או גורמים שהתובעת היתה ו/או נמצאת עמם במשא ומתן; בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לפנות ללקוחות התובעת וכן לבצע עבורם עבודה כיועץ, כקבלן, סוכן, עובד עצמאי או בכל אופן אחר וכן בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לפנות או לעמוד בקשרים עסקיים עם מי מלקוחות התובעת ו/או עם מי שהיה לקוח שלה בשנתיים האחרונות ו/או עם מי שהתובעת ניהלה עמו משא ומתן בתקופה זו בקשר לכל ענין הקשור לעיסוק בתחומי הביטוח העסקי – נדחות.

טענת התובעת בדבר סוד מסחרי נדחתה ועל כן בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לגלות לצד ג' כלשהו כל מידע פיננסי, עסקי ומסחרי הקשור לתובעת לרבות סודות מסחריים ובכלל זה רשימת לקוחות התובעת וכן בקשתה למתן צו האוסר על הנתבעים לעשות שימוש במידע עסקי ומסחרי של התובעת – נדחות.

טענות העובד כנגד אי מחיקת הטענות הנוגעות לחלקו השני של סעיף 8.1 להסכם ההעסקה ואי סילוק על הסף של חלק התובענה שכנגד הנוגע לרמת חובב – נדחות, וזאת מבלי להביע עמדה לגופם של דברים.

אשר להוצאות משפט, בנסיבות הענין החלטנו לחייב את המעסיקה בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בשים לב לכך שניתנה לה הזדמנות בתום הליך קדם המשפט לתקן את כתב התביעה שכנגד, וההזדמנות שניתנה לה לא נוצלה כדבעי בשים לב להחלטת בית הדין האזורי והאמור בסעיף 20 לעיל.

סוף דבר – הערעורים מתקבלים בחלקם כאמור בסעיף 20 לעיל.

בית המשפט קבע, בעקרם של דברים, כי הטענות בבקשה מכוונות כלפי מימצאי עובדה ומהימנות שקבע בית משפט השלום בנסיבות המקרה הפרטני, ואשר נבחנו באופן ממצה במסגרת שתי ערכאות שיפוטיות.

לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 8.10.2023 הגיש המבקש שתי בקשות שכותרתן "תוספת לבקשה למשפט חוזר" ו-"בקשה לצרף הסבר לבקשה למשפט חוזר" ושתוכנן זהה, וזאת מבלי שהוגשה בקשה מתאימה להתיר את הגשתן.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה לקיום משפט חוזר נדחית אפוא.