הגשה לבית המשפט של מסמך רפואי שנערך כשנתיים לאחר הבדיקה

כך לדוגמה, בית המשפט עשוי למנות מומחה נוסף במקרים בהם ישנן גישות שונות בתחום הרפואי הנידון, או כאשר מתעורר ספק בשאלה אם המומחה היתייחס נכונה לתלונותיו של התובע (ראו: עניין מזרחי, בעמודים 678-677 (2002); עניין נהרי, בפיסקה 8), וכן במקרים בהם חוות הדעת אינה מבוססת די הצורך (ראו: עניין פלונית, פסקה 13).

אני מניח שכל בעלי התפקידים כאן בבית המשפט יודעים שלכאורה, אם התובע יציג תמונה שהכל בסדר, הוא לא יקבל כלום צריך להגיש תמונה חמורה משמעותית כדי לקבל פיצוי וגם את זה אני לוקח בחשבון.

המינוי לטענתו נחוץ נוכח חקירתו של פרופ' לוסוס ודרכו היחידה להוכיח נכות בתחום מומחיות זה. הנתבעת טוענת כי אין בידי התובע ראשית ראיה בהקשר זה - התובע מפנה למסמכים רפואיים שהראשון בהם נערך כשנתיים לאחר התאונה, לכן ריחוק הזמן מאיין כל קשר סיבתי בין התאונה לבין המסמכים בתחום זה. עוד נטען, שבמסמך מיום 23.10.18 אין אזכור של התאונה כלל ובבדיקה מיום 3.6.19 נכתב במפורש שאין קשר בין התאונה לבין הסיפור ההורמונלי של התובע, על כן, כמו יתר הבקשות, יש לדחות את בקשת התובע למינוי מומחה גם בתחום זה. עיון במסמכים אליהם מפנה התובע אכן מלמד, כטענת הנתבעת, על ריחוק זמנים בין התאונה לבין התעוד הרפואי הרלבנטי.

...

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה – התובע לא נשלח לבדיקה ע"י אף אחד מהגורמים המטפלים.

המינוי לטענתו נחוץ נוכח חקירתו של פרופ' לוסוס ודרכו היחידה להוכיח נכות בתחום מומחיות זה. הנתבעת טוענת כי אין בידי התובע ראשית ראיה בהקשר זה - התובע מפנה למסמכים רפואיים שהראשון בהם נערך כשנתיים לאחר התאונה, לכן ריחוק הזמן מאיין כל קשר סיבתי בין התאונה לבין המסמכים בתחום זה. עוד נטען, שבמסמך מיום 23.10.18 אין אזכור של התאונה כלל ובבדיקה מיום 3.6.19 נכתב במפורש שאין קשר בין התאונה לבין הסיפור ההורמונאלי של התובע, על כן, כמו יתר הבקשות, יש לדחות את בקשת התובע למינוי מומחה גם בתחום זה. עיון במסמכים אליהם מפנה התובע אכן מלמד, כטענת הנתבעת, על ריחוק זמנים בין התאונה לבין התיעוד הרפואי הרלבנטי.

בנסיבות האמורות, ובהתחשב בהלכה הנוקטת גישה ליברלית לבקשות מינוי בחוק הפיצויים, אני סבור כי יש להיעתר לבקשת התובע למינוי כאמור (ר' רע"א 9246/16 פלוני נ' שלמה - חברה לביטוח בע"מ (11.01.17)).

סיכום לאור כל האמור לעיל הבקשה מתקבלת בחלקה בלבד בנוגע למינוי מומחה בתחום האנדוקרינולוגיה אך זאת במימון התובע.

המומחה נתן בנידון חוות דעת משלימה שכותרתה: "בדיקה חוזרת 11.9.20 ל[תובע]" בה מנה מסמכים רפואיים נוספים שהוצגו לו, ובפרק 'סיכום ומסקנות' כתב, בין היתר: "בחוות דעתי מיום 2016 קבעתי כי לא נותרה נכות לכתפיים. זאת על סמך מימצאי הבדיקה אשר הראו טווח תנועות בכתפיים שאינו מקנה נכות ובדיקת US תקינה. המשיך לסבול מכאבי צואר וכתפיים. בבדיקות במהלך 2014 ו2015 נירשם כי הנו סובל מכאב בכתף ימין אך לא נימצאו הגבלות תנועה בכתף. ב-2015 סבל משבר של עצם הירך ושתוק רגל ימין בעקבות פגיעת יריה בעקבות כך הולך בעזרת קביים עד היום. החל מ-2016 קיים תעוד על כאבי כתפיים מלווים בהגבלות תנועה. בבדיקה מ4/12/19 נמצאה הגבלה ניכרת בכתף ימין והגבלה בתנועות הראש. בבדיקה בועדה של הבטוח לאומי מיום 21/2/20 לא נמצאה הגבלה בתנועות הכתפיים- הרמה 150 מעלות דו צדדי. יישור וסבוב חצוני 60 מעלות סיבוב פנימי מלא. הועדה קבעה כי אין נכות לכתף. בבדיקה שערכתי ביום 11/9/20 מצאתי הגבלה ניכרת בתנועת הכתף הרמה של היד 70 מעלות העברה של היד לאחור מוגבלת מאד- מגיע עד הקו הצדדי של הגוף מוגבל עקב כאב עקב כאבים. בדיקת CT אנגיו של כתף ימין מתאריך 17/4/18 הדגימה שנויי פארטריטים ושינויים נווניים בגלנואיד שחיקה של הסחוס המפרקי אי סדירות של גיד SS כביטוי לקרע חלקי. בדיקת MRI מיום 21.7.20 הדגימה שינויים טנדינוטים בגיד SS, אטרופיה של שריר טרס מינור ושיוניים ארטירטים וציסטות בלברום. לא הודגם קרע בגיד SS. בסיכום של התעוד הרפואי ניתן לאמר כי במהלך השנה שלאחר התאונה היו כאבי כתפיים וללא ציון ממצאים של הגבלות תנועה, וכי בדיקת US של הכתף נמצאה תקינה. בהמשך, כשנתיים לאחר התאונה, הייתה החמרה של כאבי הכתפיים ונמצאו הגבלות תנועה. כפי שציינתי בעבר, מאז הפציעה הלך עם קביים וללא ספק יש בכך עומס יתר על הכתפיים. מאז קיים תעוד על כאבי כתף ימין והגבלות תנועה. קיים פער ניכר בין מימצאי הבדיקה של הועדה הרפואית של המל"ל מיום 21/2/20 אשר לא מצאה הגבלות תנועה בכתפיים, לבין הבדיקה מיום 4/12/19 בה נימצאו הגבלות תנועה ולבדיקה שלי בה נימצאו הגבלות תנועה. אין לי הסבר לפערים אלה. הבעיה העיקרית עליה יש להיתלבט הנה האם ניתן לייחס את נכותו לתאונה משנת 2014. השאלה למה יש לייחס זאת הנה שאלה ללא תשובה חד משמעית. בסכום של כל הידע שעמד לרשותי כולל המעקב הרפואי, בדיקות הדמיה, הבדיקה הפיזיקלית שערכית, ממימצאי הבדיקה במל"ל , התשובות לשאלות ההבהרה והחקירה בבית המשפט, אין לי ספק כי [התובע] אכן סובל היום מבעיית כתף ימין. בהעדר קרעים בגידי הכתף אין מקום לקביעת נכות על פי סעיף 42 1 ד הדן בקרעים בגידים אלא על פי סעיף הגבלות תנועה או כאבים" (ההדגשה בקוו - הוספה).

בענין הפניית הנתבעים לקביעת המל"ל בעיניין נכויותיו של התובע בגין התאונה, 5% נכות צוארית בלבד, אזכיר כי לפי הדין לנתונים אלה אין משקל בתיק פקנ"ז, בו מומחה מטעם בית המשפט סקר את חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם הצדדים ואת כל המסמכים הרפואיים הרלוואנטיים ואמר את דברו - לאחר חקירה בבית משפט ובדיקה חוזרת של התובע.

...

בעקבות כל מה שפורט לעיל, אבהיר כי גם לא שוכנעתי כי הוכחה עשיית עושר מצד התובע כלפי מי מהנתבעים, שלא הוכח ברמה הנדרשת כי נגרם לו בנסיבות ענייננו "חסר" בשל אי-רכישת הביטוח על ידי התובע, וה"עושר" שלכאורה מיוחס לתובע בטענת הנתבעים - מובנה כבר שנים בדין הרלוונטי כזכות העומדת למי שהתרשלו כלפיו בתאונת דרכים.

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 164,927 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 164,927 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 38,593 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות משפט - סך של 13,482 ₪.

נטען כי התובע "אימץ" את קביעת הועדה הרפואית ולא הגיש עליה ערר, וכיום, כשש שנים לאחר סיום הדיון בעיניינו בועדות הרפואיות, הוא "נזכר" כי הועדות קבעו קביעות סותרות, היתעלמו מטענותיו ונהגו בו במשוא פנים.

כל שצרף, כך נטען, הוא בדיקה בודדת שנערכה כשנתיים לאחר סיום הדיון בועדות הרפואיות, ובבדיקה זו הוא חוזר על אותן התלונות שנדחו על ידי הועדות הרפואיות.

על פי הפסיקה חריג זה יש להפעיל במשורה, שהרי כל מטרתו של סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד הנה קיצור ההליך שבפני בית המשפט, והמנעות מהקושי האובייקטיבי להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות או סותרות.

הועדה עיינה במסמכים הרפואיים ובתוצאות בדיקות ההדמיה (לרבות צלום רנטגן שנערך באותו יום); בדקה את התובע ומצאה שלא קיימת הגבלה בתנועות וכי הקרסול ללא נפיחות; וציינה כי הבדיקה הנוירווסקולרית תקינה.

...

הנתבעת טענה בתגובתה שיש לדחות את הבקשה.

טענה זו אין בידי לקבל.

אשר לטענה השנייה לפיה חלה החמרה במצבו של התובע, הרי שגם טענה זו דינה להידחות.

אשר על כן, אני מחליט לדחות את הבקשה.

וכך קבעה שם כב' השופטת וולצקי: "אין זה נכון בעיניי כי בית משפט קמא יגביל את המומחה לבחון אך ורק שלושה מסמכים ולחוות דעתו בנוגע למשמעותם. כך גם משמעות אותם מסמכים על קביעת הנכות יכול שתשתנה לאחר בדיקת המשיב ושמיעת גירסתו תוך עימות שלו עם האמור במסמכים". בהמשך קבעה: " גם מן הבחינה הפראקטית אין זה נכון להגביל מומחה שמינויו מתבקש לאחר העברת הדיון ממסלול של סעיף 6 ב' למסלול של סעיף 6 א' לחוק. שהרי לצדדים יש זכות לחקור את המומחה על חוות דעתו. הכיצד יוכל המומחה להגן על קביעותיו ולהשיב על שאלות בחקירה הנגדית אם לא ניתן לו להתייחס לכל המסמכים ואף לבדיקה של הנפגע על ידו? יהיה בכך רק כדי לסרבל את הדיון ויקשה על בית המשפט קמא להביא לתוצאות אמת". בית המשפט המחוזי היתייחס בפסק דינו לאופן "פתיחת השער" כאשר מתקבלת בקשה להביא ראיות לסתור, דהיינו, האם יש לנקוט בדרך של פתיחה מלאה "של השער" במסגרתה המומחה הרפואי שיומנה יידרש לכלל מצבו הרפואי של הנפגע המצוי בתחום מומחיתו, שמא יש להגביל את המומחה רק לתחום ספציפי בגינו הוצגו ממצאים רפואיים הטעונים ברור או בעיניין שאלה ספציפית כזו או אחרת.

בעיניין הפגיעה בגב, הנתבעת הציגה מסמכים רפואיים רבים מהשנים 2014, 2016 ו- 2019 אשר כפי הנראה לא עמדו בפני ועדות המל"ל. עם זאת בעיניין הפגיעה בכתף כל בקשתה של הנתבעת מסתמכת על מיסמך בודד שנערך כשנתיים וחצי לערך עובר למועד התאונה שם נמצאה, כאמור, "רגישות בשכם משמאל". לא צורף כל רצף טפולי מאז ועד שסיכמו ועדות המל"ל מסקנותיהן או בכלל, המעיד על ממצאים חבלתיים, למצער תלונות נוספות בקשר לפגיעה באיזור זה. לפיכך, אין כל הצדקה עניינית לסתור את קביעת המל"ל בכל הנוגע לכתף שמאל ואילו הייתה עומדת לבדה, ספק אם בכלל הייתה מוגשת ואם הייתה- קרוב לוודאי הייתה נדחית ועל כן היא לא יכולה לשאוב כוחה ולהתבסס על נימוקי הבקשה המוצדקים בכל הנוגע לסתירת קביעת הנכות בקשר לגב.

ויודגש, במסמך של "ביקור רופא" מיום התאונה צויין בצורה מפורשת: "מספרת כי רכב היתנגש ברכבה מהצד. מלינה על כאבים בצואר כתף ויד שמאל....צואר רגישות פראוורטברלית משמאל. כתף שמאל- הגבלה בתנועות+כאב דפוזי", ללמדך כי בזמן אמת, בסמוך לתאונה נרשמו תלונות על חבלות בצואר ובכתף ואף אם התובעת החלה לטפל באיחור בתלונות אלו, בהעדר ראיה לחבלה אחרת אין מקום לסתור את קביעת הקשר הסיבתי רק בשל הריחוק בזמן.

...

בהיעדר הסכמה, אין מנוס ממתן הכרעה מנומקת; דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית בנוגע להבאת ראיות לסתור קביעת נכות על פי דין סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה, ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעלי הדין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". ההלכה הנוהגת בסוגיה זו מקדמת דנא היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין, יינתן במשורה ובמקרים מיוחדים וחריגים.

לשיטת הנתבעת, אין כל הצדקה לאבחן בין הנכויות שקבע המל"ל לתובעת בקשר לתאונה, וככל שמתקבלת הבקשה ביחס לאחד התחומים, אזי שיש בכך משום "פתיחת השער" לבחינת כלל הנכויות שנקבעו לתובעת המסורים למומחיותו של המומחה המתמנה.

בעניין הפגיעה בגב, הנתבעת הציגה מסמכים רפואיים רבים מהשנים 2014, 2016 ו- 2019 אשר כפי הנראה לא עמדו בפני ועדות המל"ל. עם זאת בעניין הפגיעה בכתף כל בקשתה של הנתבעת מסתמכת על מסמך בודד שנערך כשנתיים וחצי לערך עובר למועד התאונה שם נמצאה, כאמור, "רגישות בשכם משמאל". לא צורף כל רצף טיפולי מאז ועד שסיכמו ועדות המל"ל מסקנותיהן או בכלל, המעיד על ממצאים חבלתיים, למצער תלונות נוספות בקשר לפגיעה באזור זה. לפיכך, אין כל הצדקה עניינית לסתור את קביעת המל"ל בכל הנוגע לכתף שמאל ואילו הייתה עומדת לבדה, ספק אם בכלל הייתה מוגשת ואם הייתה- קרוב לוודאי הייתה נדחית ועל כן היא לא יכולה לשאוב כוחה ולהתבסס על נימוקי הבקשה המוצדקים בכל הנוגע לסתירת קביעת הנכות בקשר לגב.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי וכי יש מקום במקרה דנן להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל באמצעות מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט אשר יתבקש להתייחס אך ורק לע"ש גבי (מתני/תחתון) של התובעת בקשר לתאונה ועל רקע עברה הרפואי.

רק ביום 22.11.21, קרי, שנתיים לאחר קבלת ההיתנגדות, הגיש הנתבע את כתב הגנתו.

לאחר עיון בבקשת הנתבע ובתגובת התובע, וכן, לאור העובדה כי הנתבע לא מצרף אישורים רפואיים הפוטרים אותו מהגעה לבית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחיית הדיון להדחות.

בהתאם לנוהל דחיית דיונים אשר ניתן על ידי נשיא בית המשפט העליון, נקבע כדלקמן: "לבקשה לשינוי מועד דיון יצורפו אישורים נדרשים ובכלל זה צו מילואים, אישור רפואי וכדומה. רשאי בית המשפט אם יראה בכך צורך, לבקש ממגיש בקשה לשינוי מועד דיון המבוססת על מחלה לצרף אישור רפואי ערוך כדין על פי סימן ג' של פקוד ת הראיות [ נוסח חדש], תשל"א 1971." מכאן, רשאי בית המשפט לבקש ממבקש דחיה המבוססת על מחלה, לצרף אישור רפואי לפי סימן ג' לפקודת הראיות.

בעיניין אחר, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה תא (חי') 11650-05-14 אחמד מאדי נ' נואף בדארנה כך: "על פי נוהלי הנשיא לטפול בבקשות דחיית דיון, רשאי בית המשפט לבקש ממבקש דחיה המבוססת על מחלה, לצרף אישור רפואי לפי סימן ג' לפקודת הראיות. בתיק זה הוגשה בקשה לדחייה המבוססת על מחלת התובע, לפי מיסמך מרופא המציין שהתובע סובל מחום וכאבי בטן. חום וכאבי בטן הם סימפטומים למחלה קלה או קשה. יש שופטים, עורכי דין ומתדיינים, שכאשר הם סובלים מחום וכאבי בטן הם לוקחים כדור וממשיכים בעבודה, ויש כאלה שסובלים במידה שאינם יכלים לתפקד. איני רופא, ואיני יודע אם מצבו של התובע מצדיק העדרות מישיבת הוכחות בתביעה שהגיש לבית המשפט. על כן, קבעתי שעל המבקש להמציא אישור רפואי לפי פקודת הראיות או תעודה רפואית לפי תקנות הרופאים, אשר יכללו קביעה רפואית, לפיה התובע אינו מסוגל להתייצב לדיון. המבקש המציא את המסמך הקודם, כשעליו חותמת של קופת החולים. אין ראיה מספיקה לכך שהתובע מנוע מלהופיע לדיון בשל מחלה. הסכמת הצד שכנגד אינה מספיקה, ובין היתר משום שדחיית הדיון תבוא על חשבון תיקים אחרים שהגיע זמנם, שלא הסכימו לדחייה. על כן, אני דוחה את הבקשה לדחיית הדיון." במקרה דנן אני סבור שאין לקבל את סקירת מצבו הבריאותי ומכתבי הזימון לבדיקות שצרף הנתבע כראיה המעידה על מחלה שמונעת ממנו להתייצב לדיון, ואין לקבל את טענת הנתבע, לפיה לא ניתן להמציא אישור רפואי בהתאם לפקודת הראיות אודות מחלה שסובל ממנה.

...

בית המשפט נעתר לבקשה כי הדיון יתקיים באופן רגיל ולא בהיוועדות חזותית.

לאחר עיון בבקשת הנתבע ובתגובת התובע, וכן, לאור העובדה כי הנתבע לא מצרף אישורים רפואיים הפוטרים אותו מהגעה לבית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחיית הדיון להידחות.

אין בידי לקבל את טענת הנתבע.

בעניין אחר, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה תא (חי') 11650-05-14 אחמד מאדי נ' נואף בדארנה כך: "על פי נוהלי הנשיא לטיפול בבקשות דחיית דיון, רשאי בית המשפט לבקש ממבקש דחיה המבוססת על מחלה, לצרף אישור רפואי לפי סימן ג' לפקודת הראיות. בתיק זה הוגשה בקשה לדחייה המבוססת על מחלת התובע, לפי מסמך מרופא המציין שהתובע סובל מחום וכאבי בטן. חום וכאבי בטן הם סימפטומים למחלה קלה או קשה. יש שופטים, עורכי דין ומתדיינים, שכאשר הם סובלים מחום וכאבי בטן הם לוקחים כדור וממשיכים בעבודה, ויש כאלה שסובלים במידה שאינם יכלים לתפקד. איני רופא, ואיני יודע אם מצבו של התובע מצדיק היעדרות מישיבת הוכחות בתביעה שהגיש לבית המשפט. על כן, קבעתי שעל המבקש להמציא אישור רפואי לפי פקודת הראיות או תעודה רפואית לפי תקנות הרופאים, אשר יכללו קביעה רפואית, לפיה התובע אינו מסוגל להתייצב לדיון. המבקש המציא את המסמך הקודם, כשעליו חותמת של קופת החולים. אין ראיה מספיקה לכך שהתובע מנוע מלהופיע לדיון בשל מחלה. הסכמת הצד שכנגד אינה מספיקה, ובין היתר משום שדחיית הדיון תבוא על חשבון תיקים אחרים שהגיע זמנם, שלא הסכימו לדחייה. על כן, אני דוחה את הבקשה לדחיית הדיון." במקרה דנן אני סבור שאין לקבל את סקירת מצבו הבריאותי ומכתבי הזימון לבדיקות שצירף הנתבע כראיה המעידה על מחלה שמונעת ממנו להתייצב לדיון, ואין לקבל את טענת הנתבע, לפיה לא ניתן להמציא אישור רפואי בהתאם לפקודת הראיות אודות מחלה שסובל ממנה.

מכל המקובץ, הבקשה לדחיית הדיון אשר עתיד להתקיים ביום 2.1.24 נדחית.